חג שבועות הוא חג הביכורים. על שולחן החג שלנו אפשר יהיה למצוא קערה עמוסה בפירות הקיץ הראשונים. חצר הבית, שממנו נכתבת הרשימה הזו, מכוסה בתותי עץ מתוקים שנשרו מהעץ – מחכים למי שיאסוף אותם: אנשים, ציפורים… מהחלון אפשר לראות את עץ השסק עמוס בפרי צהוב-כתום. בשוק כבר ראיתי משמשים מדהימים ביפיים, וגם דובדבנים ואפרסקים. גם בעידן שבו חלק מהפרות אפשר להשיג בכל עונה, יש עדיין משמעות לתחילת העונה האמיתית.
בתוך כל השפע והעסיס הזה, צריך לשאול: למה לעזאזל חלב? אפשר, כנראה, למצוא שורשים היסטוריים כאלו ואחרים למנהגי החלב האלו, אבל הם ודאי לא עמדו במרכז החג בעבר. מרכז החג היה ביכורי הפירות, שיבולים, זרים ירוקים ועגלות עמוסות בקציר החיטה. במגילת רות אנחנו מוצאים את רות בקציר החטים, אוכלת עם הקוצרים פת בחומץ (חומוס, ככל הנראה). זכר לעוגת גבינה לא נמצא שם…
מי שהפכו את חג השבועות לחג החלב הם קופירייטרים מוכשרים של תעשיית החלב. ואם הם הצליחו להשתלט על החג, גם לנו מגיעות כמה מלים על חלב.
חלב אינו נוזל תמים. התעשייה שמייצרת חלב מייצרת גם בשר. מחצית הפרות שנשחטות בישראל הן פליטות של תעשיית החלב. חלקן פרות ששימשו לחליבה: התעשייה מנצלת אותן בצורה כל-כך אינטנסיבית שבגיל צעיר התנובה שלהן כבר יורדת, והגוף שלהן קורס (לפעמים הן לא מצליחות לעמוד על רגליהן – פשוטו כמשמעו). כשהפרות כבר לא יעילות כלכלית, הן נשלחות לשחיטה. גם העגלים שנולדים ברפת החלב נשחטים. כדי שגופה של פרה ייצר חלב, היא צריכה ללדת. הגוף שלה מייצר חלב כדי שהחלב יהיה מזון התינוקות של העגל. אבל התעשייה מפרידה את העגל מאמו מיד אחרי הלידה. געיות האבל של האם קורעות את הלב. את העגל יגדלו עד שיגיע למשקל מסוים, אז הוא יישלח לשחיטה. חלק מהעגלות מיועדות לשמש כפרות חולבות, ולהחליף את אמהותיהן שגופן הולך ונחלש. האחרות – גורלן כגורל אחיהן הזכרים. ואילו האם – לאחר תקופה מסוימת תפוקת החלב שלה יורדת, ואז "מייבשים אותה", מכניסים אותה להריון, מפרידים ממנה את הוולד וחוזר חלילה עד שהיא נשלחת בעצמה לבית המטבחיים.
עוד תזכורת חשובה בקשר לחלב היא שהוא לא מקור טוב לסידן לבניית העצמות. כלומר, יש במוצרי חלב הרבה סידן, אבל גם מרכיבים נוספים. הזרחן שבחלב מקשה על מערכת העיכול לספוג את הסידן. בנוסף לכך, הספיגה של חלבונים מהחי בגוף מביאה להפרשת סידן מהעצמות. התוצאה היא שבמקום שהחלב יחזק את העצמות הוא מביא להחלשתן. זו, כנראה, הסיבה שאוסטאופורוזיס נפוץ כל-כך במדינות שבהן יש צריכת חלב גבוהה (כגון צפון אירופה וארה"ב) וכמעט לא קיימת במדינות בהן עיקר התזונה הוא מהצומח.
אז בואו נחגוג את חג השבועות כחג הביכורים: עם המתיקות של הפירות ובלי הסבל של הפרות!
