סופר נני נוטשת כלבים?

 לכבוד

מר אייל סופר

מנהל רדיו ללא הפסקה

103 FM

מר סופר שלום רב,

הנדון: תלונה בעניין תוכנית הרדיו של מיכל דליות "סופר נני"

בשם העמותה, עמותת "תנו לחיות לחיות", עמותה רשומה העוסקת בהגנה על בעלי חיים ובשמירה על זכויותיהם, הריני לפנות אליך, כדלהלן:

1.       עמותת תנו לחיות לחיות הינה "ארגון למען בעלי חיים", כהגדרתו בחוק צער בעל חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד 1994 והיא מוסמכת לפעול להגנתם ולרווחתם של בעלי החיים בישראל, כאמור בחוק.

2.       אל משרדנו הגיעו מספר תלונות מהן על דברי הגב' מיכל דליות בתוכנית הבוקר ברדיו 103. מהאמור בתלונות עולה כי התקשרה אישה והלינה על כך שילדיה אינם לוקחים אחריות על הכלבים שברשות המשפחה. הגב' דליות בתגובה, ייעצה לה להעביר את הכלבים לאלתר לצער בעלי חיים.

(להלן הקישור: http://www.103.fm/programs/page.aspx?c41t4nzVQ=IM&cntrVQ=EHD)

3.       שואלת אני את עצמי, וככל הנראה גם רבים אחרים, כיצד ייתכן שאשת חינוך אשר דעתה נשמעת בבתים רבים תזלזל עד כדי כך ברווחת בעל חיים, בין במתכוון ובין אם לאו. שואלת אני עוד יותר, כיצד ייתכן שפונה, אם לילדים, אשר מתקשרת לבקש עצה בדבר דרכי התמודדת עם חינוך לאחריות מקבלת תשובה שאין בה ובחינוך דבר וחצי דבר.

4.       לנו, כבני אדם, אחריות כלפי בעלי החיים שבסביבתנו. עלינו לכבד את זכותם לחיים, את צרכיהם הבסיסיים, ולהבין כי הם חלק חשוב ואינטגראלי של סביבת חיינו. ניתוק בעל חיים מבעליו וממשפחתו עלול להביא למותו או למצער למצב נפשי רעוע אם יושאר באחת מהכלביות. בעלי החיים, כמונו, הנם יצורים חיים החשים תחושות של סבל, פחד, בדידות, כאב, רעב וכדומה.

5.       האם אין זה ראוי שבטרם יינתן ייעוץ בנוגע ל"דרכי התמודדות" יכיר אותו מייעץ את הנושא לאשורו ואם אינו מכיר אותו, ייפנה למבין בנושא ולא יתיימר ליתן עצות במקומו. האם אין זה ראוי שהגב' דליות, מכח מעמדתה ותפקידה, בטרם תייעץ בנוגע לבעלי חיים תלמד כי במדינת ישראל, מומתים בערך 100,000 כלבים בריאים בשנה, כלבים שלא נמצא להם בית; כי במדינת ישראל בעיה קשה של נטישת בעלי חיים, בעיה אשר עלולה להחמיר, היה וייזרקו עשרות או מאות בעלי חיים נוספים לרחובות המדינה. מתקני החזקת בעלי החיים בישראל עמוסים ומלאים עד אפס מקום, ואין בהם כדי לפתור היקפה המלא של בעיית בעלי החיים הנטושים. זאת ועוד, מצבם הנפשי וגילם של בעלי החיים משפיע על סיכוייהם להיות מאומצים על-ידי בעלים חדשים. ככל שגילו של בעל החיים מבוגר יותר ומצבו הנפשי רעוע, כך יורדים הסיכויים כי יאומץ. קרי, גם אם יימצא מקום לבעל חיים באחד המתקנים, לא בטוח בכלל שיימצא לו מאמץ, ועל-כן קרוב לוודאי שייאלץ לבלות את שארית חייו בבדידות במתקן סגור.

6.       ועם או בלי קשר לכל האמור לעיל, אין זה מן הראוי כי הגב' דליות תשכיל – למען חינוך כולנו – להפנות משפחות אשר מעוניינות להחזיק בעלי חיים להכוונה וייעוץ עם המבינים בתחום שיידעו כיצד להדריך את הילדים לקבל אחריות על בעל החיים, במקום "לזרוק" את בעל החיים החוצה.  

7.       ולהשלמת התמונה אטעים כי אף בתי המשפט כבר הכירו בחובתנו להגן על בעל החיים:

"…זכות זו [זכותם של בעלי החיים לחיות]… מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית ערכית ותועלתית כאחד, בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו" (בג"צ 6446/96 העמותה למען החתול בישראל נ' עיריית ערד)

"הגנה על חייהם של בעלי-חיים ואיסור להתעלל בהם ולגרום להם סבל הינם אינטרסים מוכרים במשפטנו. הם מעוגנים בשורה של הוראות בחוקים ובתקנות… גם ההלכה הפסוקה הכירה בחשיבות של ערכים אלה". (בבג"צ 4884/00 עמותת תנו לחיות לחיות ואח' נגד מנהל השירותים הוטרינרים ואח')

8.       "ייעוץ" שכזה, הלכה למעשה, מהווה סטירת לחי למאמצי העמותות השונות, הממונות מכספי ציבור, לפעול לחינוך הציבור בישראל לצער בעלי חיים.

9.       למען הסר ספק, אין באמור במכתב זה משום הטפה להשארת בעל חיים בחזקתו של אדם אשר אינו מסוגל או אינו רוצה לטפל בו, שכן ברור שאין זה לטובתו של בעל החיים, אולם הכרחי – כחלק מהליך חינוכי וכמי שלקח אחריות בעל חיים – שלא יפתור עצמו בהשארת הכלב באחת הכלביות (שמיועדות לבעלי חיים עזובים ולא לכאלה שיש להם בעלים), אלא – ראשית דבר –להתייעץ עם המבינים בתחום.

10.   לאור כל האמור לעיל אודה על קבלת התייחסותך בהקדם.

בכבוד רב,

אתי אלטמן, דוברת

תנו לחיות לחיות

העתק:

1.       הגב'

יעל ארקין, מנכל"ית העמותה.

2.       הגב' תמר בוקשפן, יועצת משפטית.

3.       הגב' ענת שור, משרד יחסי ציבור דולפין.