"תנו לחיות לחיות" הייתה מאז ומעולם ותמשיך להיות הקול הקורא של בעלי החיים בישראל בפרט ובעולם כולו בכלל , אין אנו יכולים לעמוד בשקט בצד כאשר אנו נחשפים לזוועות כנגד בעלי חיים באשר הם .
רק כך ניתן לתאר את אשר מתרחש באי פרו שבדנמרק מדי שנה בשנה.
המוני צעירים מתגודדים על חוף הים חמושים בקרסים וממתינים לדולפינים שיתקרבו אליהם.
הדולפינים, מהיותם חיות ידידותיות וחובבות משחקים, מתקרבים לאותם צעירים בתמימות, מבלי חשש שיבולע להם כל רע. כחלק מטקס התבגרות, המוני הצעירים מתחילים לטבוח בדולפינים, כשהם נועצים בהם שוב ושוב את הקרסים באכזריות. האבסורד והמזעזע הוא, שבטקס התבגרות זה, באים הצעירים להוכיח לכאורה גבורה, בגרות ואחריות. בתהליך מותם הממושך, הדולפינים בוכים כתינוקות, ומדממים למוות באין מושיע. כל ניסיונותיהם להיאבק ברוצחים עולים בתוהו, והם מוצאים את מותם בייסורי תופת.
המתבונן לעבר הנוף הדני הפסטורלי והמרהיב ביופיו נבלע לתוך חשיכה ובערות של דפוסי התנהגות תת-אנושיים – רצח בדם קר של חיות עדינות נפש וטובות עד בלי גבול, שכל חטאם היה שהאמינו אמונה עיוורת בבני האדם. האקט שעשו אותם צעירים עבור "התבגרותם" הוא אובדן צלם אנוש. כשאתה הורג חיה חסרת ישע, אתה הורג לא רק אותה אלא גם את האנושיות שבך.
בתהליך הטבח, מאות של דולפינים שרועים פרקדן כשהם מתבוססים בדמם על חוף הים. ברגעיהם האחרונים עיניהם רוויות הסבל מתבוננות במוציאי הם להורג ושואלות – למה???
הים שינה את צבעו לאדום והלב שחור משחור. רק כך ניתן לתאר את אשר אירע שם.
כדור הארץ ממשיך להסתובב, והחשיכה לא פוסחת על הודו. הודו היא מדינה שביחסה לבעלי חיים נוהגת מידה של איפה ואיפה. הפרות הן קודש הקודשים בהודו, אך הכלבים בהודו, לעומת זאת, דמם מותר. הרעבה, הלקאה עד מוות, עינויים, חנק מניילונים, עקירת עיניים, תלייה – כל אלו ועוד הם מנת חלקם של כלבים בהודו.
חוקת הודו היא החוקה היחידה בעולם הקובעת כי יש להתייחס לבעלי חיים באשר הם בחמלה
ובדאגה לשלומם, ועל כן, אותם פושעים הפוגעים בכלבים רומסים לא רק את הכלבים במדינתם, אלא גם את חוקתם.
הכלב נחשב בהודו אפילו לא לחיה, אלא לחפץ נטול רגשות, נטול נשמה, שמותר לעשות בו ככל העולה על רוחם של בני האדם. ההתעללות בחיה מופלאה זו על כל גווניה נעשית מתוך סדיזם ומתוך רוע צרוף, באמצעים שהדעת אינה סובלת. המתעללים חווים את התעללותם בהנאה זדונית הניכרת על פניהם, תוך שהם צוחקים, מגחכים ושואבים סיפוק מהתנהגותם המפלצתית. המשטרה בהודו, שאמונה על אכיפת החוק במדינה ושאמורה למנוע פשעים כאלה, מעלימה עין מהנעשה, ובכך מאפשרת את הרצח וההתעללות.
מדובר בלא פחות מאשר טבח בגזע הכלבים!!! המראות המזעזעים של רצח הכלבים מעבירים צמרמורת, חלחלה, חיל ורעדה בעיני המתבונן בתמונות המשקפות את גודל הזוועה.
הכלב נחשב לידידו הטוב ביותר של האדם, וכך, לצערנו, מצאו לנכון תושבי הודו לגמול לחיה אצילית זו. במעשים אלו אין רק ביטוי של אלימות גרידא, אלא גם של בגידה בחבר קרוב של האדם.
דנמרק והודו – שתי מדינות כה רחוקות מבחינה גיאוגרפית אחת מהשנייה, ובכל זאת – כה קרובות בפרץ האלימות שלהן כלפי בעלי חיים. עולמנו זה שבו אנו חיים רחוק מלהיות מקום אוטופי. אולם – אנו בני האדם מחזיקים בכוח לשנותו לטובה.
אנו, שאיכפת לנו, קמנו לזעוק את הזעקה של אותן חיות חסרות ישע, לקרוא תיגר על התנהגות ברוטאלית זו, ולצעוק- עד כאן! "לא תרצח" ספר שמות, פרק כ'.
שלכם
אתי אלטמן
"תנו לחיות לחיות"
