שלום רב,
שמחת תורה, יום שישי בערב, כ"א בתשרי תשס"ז
ושוב סובב הגלגל ומתחילים לקרוא את התורה מבראשית: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ… ויברך אותם אלוהים, ויאמר להם אלוהים: פרו ורבו… ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ" בראשית פרק א'.
מקריאה בתורה עולה כי מוטלת עלינו החובה והזכות, מאת הקדוש ברוך הוא, לפעול למענם ולרווחתם של בעלי החיים עוד מימי התנ"ך. כאז, כן גם עתה.
אני יושבת עם משפחתי סביב שולחן סעודת החג כמו כל עם ישראל, ואת אווירת החג קוטע לפתע צלצול הטלפון הנייד שלי. קול נשי ששידר מצוקה היה על הקו, והאישה סיפרה שאחד מחתולי החצר של חברתה גוסס והן משוועות לעזרה. ידי קצרה מלהושיע. הסברתי לאישה שהמרפאה של "תנו לחיות לחיות" פתוחה כל השבוע, כולל שבת, למעט ערבי שישי, ואף הסברתי לה שיוכלו להעביר את החתול למרפאה פרטית עימה אנו עובדים בשיתוף. תשובתה עצרה את נשמתי והעבירה צמרמורת בגופי. היא אמרה: "אם כך, הרי שנגזר על החתולים גזר דין מוות בערב שישי משום שאין לי רכב ואין מי שיסיע אותו". ולאחר מילים אלה ניתקה את הטלפון בכעס ואני נותרתי עם טעם מר בפה.
לא ידעתי נפשי מרוב צער. חוסר האונים והחידלון במקרה זה וחוסר האפשרות לעזור לבעל חיים במצוקה לא אפשר לי להמשיך את סעודת החג. "תנו לחיות לחיות" היא עמותה וולונטרית העושה ככל יכולתה למען בעלי חיים במצוקה. שיגרת יומנו היא לעזור ולפעול למענם כמיטב יכולתנו בתנאים העומדים לרשותנו. לרשותנו עומד אמבולנס אחד הפועל בכל הארץ. אין לנו שירותי עזרה בליל שישי מפאת חוסר תקציב. הכלבייה שלנו עמוסה לעייפה בכלבים וחתולים עד אפס מקום. אנו משכנים כלבים וחתולים נוספים שהצלנו בפנסיונים פרטיים ומשלמים על שהותם שם ועל הטיפול בהם טבין ותקילין. בנוסף, ישנם בכלביית העמותה עשרות כלבים שננטשו באזור הצפון בימי המלחמה אותם אספנו אלינו ואין להם דורש, ואנו דואגים לכל מחסורם.
עוד לא הספקתי לעכל את המקרה המצער, והטלפון צלצל בשנית. הייתה זו פניה ממשטרת ישראל לעזרה. בשיחת הטלפון סופר לי על אדם שהלך לטייל עם כלבו, חש ברע והתמוטט, והכלב לא נותן למד"א ולשוטרים לגשת אליו ולהגיש עזרה ראשונה.
בעבר היינו פונים לצביקה תמוז מ"מוקד חי" ולאבי קוזי מ"החברה להגנת החי" כדי להיעזר בהם בחילוצים של סוף השבוע, אלא שהתקציב של המשרד להגנת הסביבה, שהיו ממנים חילוצים אלה בעבר, נגמר, ואין מושיע. גם הציבור צריך לקחת אחריות, לתת יד ולעזור בהצלת בעלי חיים, ולא להפיל את האחריות כולה על העמותות השונות.
בעוד אירוע זה עדיין בעיצומו, התקבל טלפון נוסף על כלב שנדרס וזקוק לעזרה. החג ממש הסתיים עבורי, אני מתיישבת בסערת רגשות והטלפון מצלצל שוב, והפעם מדווחת לי בחורה היסטרית כי היא רואה אדם ההולך ובידו תיק גדל וסגור היטב, מתוכו נשמעות כל העת יללות חתולים. היא סיפרה לי כי פנתה אל האיש לשאול אותו מדוע החתולים סגורים בתוך התיק, והוא בתגובה פשוט החל לברוח. הבחורה הוסיפה לספר שמיד דלקה בעקבותיו, הוא עלה על מונית שירות בעוד הבחורה התחננה בפני הנהג כי לא יעלה את האיש, על מנת שתוכל להזעיק את המשטרה, אולם הנהג לא הקשיב לתחינתה ונסע עם האיש. כל שנותר לבחורה לעשות הוא לרשום את מס' הרכב ולהתקשר אלי בערב החג.
חזרתי שוב אל שולחן החג, במצב רוח ירוד ומהורהר, בעלי הציע שאסגור סוף סוף את הפלאפון אך ללא הועיל.
פנייה אישית מלב אל לב
אני פונה אלייך, אדוני ראש הממשלה, הייתכן שבמדינה נאורה ומתקדמת כמו שלנו יוטל כל העול, הדאגה, ההצלה והטיפול בבעלי חיים על העמותות בלבד? הייתכן שבסופי שבוע המדינה "סגורה" בפני עזרה לבעלי חיים משום שלא לקחה אחריות עליהם, ובכך חרצה את גורלם למות?
העמותות הקיימות וביניהן "תנו לחיות לחיות", עושות כמיטב יכולתן למען בעלי החיים תחת תנאים קשים ומוגבלים בשל חוסר תקציב.
המדינה חייבת לקחת אחריות!!!
המדינה חייבת לתת את דעתה על בעלי החיים השוכנים בה: על חתולי הרחוב, על הכלבים, על חיות גדולות כקטנות ולסייע בהקצאת תקציבים ריאליים לעמותות הפועלות למען רווחת והצלת בעלי חיים. כל זאת על מנת לאפשר מתן עזרה ראשונה לבעלי חיים במצוקה בכל ימי השבוע, ובמיוחד בימי חג וסופי שבוע.
משרדי הממשלה, ובייחוד משרד החקלאות, חייבים לקחת אחריות בנושא עד זה, ולמצוא פתרון מהותי לבעיה.
כפי שפתחתי את מכתבי זה, בפסוק מספר בראשית, על כל המשתמע ממנו, הריני סוגרת מעגל: אין לנו את הזכות, ואסור לנו להשיב בשלילה לקריאת מצוקה של בעלי החיים.
חובה מוסרית זו מוטלת על כתפייך, אדוני ראש הממשלה, כמנהיג לאומי האחראי על מדינת ישראל, על ההולכים על שניים בה ועל ההולכים על ארבע בה. הנני מפצירה בך, אדוני ראש הממשלה, להושיט יד ולב לבעלי החיים במדינה המהווים חלק בלתי נפרד ממנה.
אנא עשה מעשה!
בברכת שנה טובה,
אתי אלטמן
דוברת וממייסדי "תנו לחיות לחיות"
תגובת משרד ראש הממשלה
