23/02/2006

למוקד ההצלה של "תנו לחיות לחיות" הגיעה קריאה על כלב ששתי עיניו נוקרו. הכלב, כך נאמר בשיחה, קשור בחצר בית בבניה, בישוב קדומים שבשומרון. למקום נשלח צביקה תמוז מ"מוקד חי".



"את הדרך היפיפייה למקום, המלאה שקדיות פורחות, טרסות אבנים המנוקדות בפריחת חורף" סיפר תמוז, "הצליח מראה הכלב לקלקל מיד. בחצר בנין המלאה חומרי בניה, שברי אבנים וברזלים, שכב כלב באסט גזעי או מה שהיה פעם באסט והפך לגל עצמות. הכלב היה קשור לשרשרת ברזל וסביבו לא נראה זכר לכלי מים או אוכל וגם לא מחסה מפני מזג האוויר הקר השורר באזור. כשמצמצתי לו בשפתי זקף את ראשו וניסה לקום על רגליו, אולם כשל ורק בניסיון השני קם והחל לכשכש בזנבו".



תמוז מספר כי מיד הבין מדוע המודיע דיווח כי נוקרו עיני הכלב. "כלבי באסט הם בעלי עפעפיים שמוטים ולכן למביט מרחוק נראים העפעפיים כמו זוג חורים אדומים במקום עיניים" אמר, "שמחתי שיש לו עיניים אך אוי לעיניים שכך יראו".

"גיליתי סימני חיים בבית, ניגשתי לדלת הכניסה ונקשתי. לאחר דקה פתחה את הדלת אישה צעירה כשתינוק בזרועותיה. בירכתי אותה לשלום ואמרתי 'האם זהו הכלב שלכם?' 'כן' השיבה, 'ולמה הוא במצב כזה' שאלתי, נראה כאילו האישה לא מצאה מילים ואמרה כי חיכתה לוטרינר שמגיע מדי חודש ליישוב וזה יבדוק אותו. אמרתי לה כי הוטרינר שמגיע לישוב אינו בודק כלבים אלא מחסן נגד כלבת ואם היא תחכה עד שמישהו יגיע, לא יהיה את מי לבדוק ושזה צער בעלי חיים".



"בעודנו מדברים" הוסיף תמוז, "התקרבנו לכלב וראיתי כי בלחיו השמאלית פצע מוגלתי נוטף. או אז אמרה האישה, 'אולי אתם יכולים לקחת את הכלב ולמצוא לו בית אחר?' כמעט והתפרצתי עליה" סיפר,  "אבל הבלגתי כי הבנתי שעלי להוציא ממנה את כל הפרטים. בקשתי ממנה לחתום על מכתב ויתור שכלל את שמה ואת מס' תעודת הזהות שלה, כך נוכל להגיש תלונה נגד האישה".



תמוז החליט כי עליו לברר עם האישה כמה זמן נמצא הכלב אצלם, האישה ענתה כי הם לקחו את הכלב ממשפחה בהרצליה שלא יכלה להחזיק אותו בגלל בעיה רפואית של הבעל. "חשבתי על הכלב המסכן שיום אחד חייו השתנו והוא הופקד בידי אנשים אחרים לגורלו, אמר תמוז, "כשנתנה לי את הכלב צרפה לי מסמכים ותעודת יוחסין שבה מופיע שמם של בעלי הכלב המקוריים, אולי איתם אפשר לברר פרטים נוספים לגבי מסירת הכלב".



כלב הבאסט הגיע למרפאת "תנו לחיות לחיות" כשהוא שוקל רק 12 ק"ג (הוא אמור היה לשקול כ-25 ק"ג) – ממש שלד עצמות. במרפאה התחילו לטפל בפצעים שבפניו, חיברו אותו לאינפוזיה והתחילו לעשות לו "האכלת השמנה", וביום שישי (24 בפברואר) נדמה היה שחל שיפור במצבו. אולם, בלילה הקר שבין שישי לשבת, התדרדר מצבו של הבאסט ולפנות בוקר הוא נפטר. וטרינר העמותה, ד"ר ניסים אריאל סיפר כי האופי של הכלב היה מדהים והוא רק רצה שילטפו אותו כל הזמן. אולם מצבו הפיזי היה כה ירוד עד כי כל הטיפולים וכן החום והאהבה שהוענקו לו בימיו האחרונים לא הועילו.



אתי אטלמן, דוברת "תנו לחיות לחיות": "אני מאשימה את המשפחה בהרעבה ובהתעללות בכלב, שישב ללא מים, אוכל או מחסה מפגעי מזג האוויר. אנו עמותת "תנו לחיות לחיות" לא נשקוט עד שנביא את המשפחה הזו לדין. זהו מעשה רצח בכוונה. היה זה רצח איטי ובייסורים. אני לא מאמינה שבקרבתנו חיים אנשים אטומים וללא חמלה או רגישות כלפי החלש יותר, בעלי החיים השוכנים בקרבנו".

שעה וחצי לאחר הגשת התלונה על ידי אתי אלטמן, דוברת העמותה, למפקד משטרת אריאל, הגיע פקס המשאר קבלת התלונה. בפקס נכתב כי התלונה הועברה לבדיקה באגף החקירות מרחב שומרון להמשך טיפול, וכי יעדכנו בהמשך במידת הצורך.  משטרת ישראל מוכיחה שגם סיפורים כמו זה זוכים לטיפולה. תודה למשטרת ישראל.