02/06/2005

בעקבות הטיסה הקשה והשהייה בתנאים ירודים במכולה, הדרדר מצבם הרפואי של הגורים, חלקם מתו והשאר נזקקו לטיפול רפואי. הגורים חולצו באישור מנהלת ממ"ן לטיפול רפואי אצל וטרינר פרטי, אולם השירותים הוטרינרים, נזעקו להוציא את הגורים בכוח מידי אותו וטרינר ועל אף מצבם הרפואי הקשה העמיסו אותם בו בערב על מטוס בכדי להחזירם.


בפעולה משפטית דחופה, הצליחה עמותת תנו לחיות לחיות באמצעות בא כוחה, עו"ד סודרי להוציא צו מניעה ועצור את המטוס בעיצומו של תהליך ההמראה. הגורים הורדו והועברו לטיפול בבית החולים הוטרינרי בבית דגן.


בהמשך קבע בית משפט השלום בראשון לציון, כי הטסת הגורים במצבם הגופני הנוכחי, עולה כדי התעללות בבעלי חיים על פי חוק צער בעלי חיים והורה על השארתם בארץ לחודש נוסף. בחלוף חודש ימים, התקיים דיון בבית המשפט ושם נקבע כי השיפור במצבם של הגורים מאפשר הטסתם למדינת המוצא.


תנו לחיות לחיות, סברה כי הטסתם עתה לאחר מאבק כה ממושך, למדינה מסוכסכת, שבה אין מערך הגנה על בעלי חיים ולא ידוע מה יעלה בגורלם שם, הנה בבחינת מעשה בלתי אחראי ובלתי הומני בעליל , ערערה לבית המשפט המחוזי ודרשה במקביל עיכוב ביצוע של פסק הדין. בית המשפט המחוזי עיכב שוב את הטסת הגורים.


בדיון שנערך בבית המשפט ביום 15/5/05 גובשה הצעת פשרה לפיה יסכימו השירותים הוטרינרים להשארת הגורים בישראל, בכפוף להימצאותם בהסגר כלבת למשך 4 חודשים נוספים במימון עמותת תנו לחיות לחיות.


מאחר ועלויות המימון היו כבדות מדי עבור העמותה, נעשתה פנייה לגורמים שונים, ביניהם לעיריית תל אביב וזו נעתרה לקבל את הגורים להסגר אצלה, ללא דרישת תמורה כספית מהשירותים הוטרינרים או מהעמותה.


הצעת עיריית תל אביב, הוצגה בבית המשפט ביום 19/5/05 על ידי הצדדים, אולם השירותים הוטרינרים אשר אך לפני זמן קצר אישרו למחלקה הוטרינרית את תחנת ההסגר החדשה שבנתה ואף שיבחו אותה, ביקשו למרבה התמיהה ארכה בת שבוע ימים לבחון את התאמת ההסגר העירוני להחזקת הגורים.


במהלך אותו שבוע נערכה ביקורת של השירותים הוטרינרים במאורת הבידוד של העירייה ונשלח מכתב ובו פירוט של 19 תנאים להחזקת הגורים.


מכתב זה קומם את הוטרינר העירוני, ד"ר צבי גלין ואת עיריית תל אביב, היות ומעולם לפני כן, לא שלחו לו השירותים הוטרינרים רשימות תנאים להחזקת בעלי חיים בפיקוחו ומשלוח התנאים כעת, שידר למחלקה הוטרינרית הגדולה בישראל חוסר אמון של השירותים הוטרינרים בה וכן משום שחלק מאותם תנאים היו בלתי סבירים בעיניו. עיריית תל אביב, אשר ביקשה לסייע לעמותה, אך לא במחיר זה, משכה יה מהצעתה.


ביום 26/5/05 בדיון ארוך ומתיש, הוצגה לבית המשפט עמדת עיריית תל אביב, תוך שהשירותים הוטרינרים ברשימת התנאים שהגישו, נחזים בפני בית המשפט, בהצלחה יתרה, כמי שדואגים לרווחת הגורים יותר מכולם. העמותה הודיעה לבית המשפט כי ההסדר עם עיריית תל אביב הינו המוצא האחרון בעבורה, היות וכל הסדר אחר יחייב אותה שוב בעלויות גבוהות שאין ביכולתה לשאת בהן.


לבסוף, לאחר שניסיונותיה של השופטת לגשר בין הצדדים עלו בתוהו ולא הסתמן כל הסדר פשרה אחר, קבעה השופטת את הדיון להליך משפטי רגיל, תוך שהיא הבהירה כי לדעתה המצב המשפטי אינו מאפשר השארת הגורים בישראל.


מצב הדברים כיום, מציב את העמותה בין הפטיש לסדן. מחד אינה רוצה להסכין להשבת הגורים לארץ המוצא ומבקשת למצוא להם פתרון כלשהו. מאידך איו ביכולתה לשאת בעלויות מימון שהות כה ממושכת בהסגר, וזאת בשעה שהגורים מוחזקים כבר למעלה מחודשיים ימים בביה"ח בבית דגן וחובותיה של העמותה לבית החולים אך הולכים ומצטברים.


העמותה חשה, כי אין זה ראוי לעמותה ציבורית הנהנית מאמון הציבור ופעילותה נשענת על תרומותיו, כי תישא בעלויות כה כבדות בשעה שאלפי בעלי חיים נוספים זקוקים לעזרתה. תפקידה של העמותה להגן על בעלי החיים ומשכך היתה זו חובתה המוסרית והציבורית לעמוד על כך כי לא יוטסו במצבם הירוד למדינת המוצא. תפקידה של העמותה להתריע בפני עוולות ולעצור התעללות והתעמרות בבעלי חיים, אך אין זה הגיוני כי העמותה תישא לבדה בתוצאות אותן עוולות.


כיום, העמותה עושה מאמצים אחרונים להגיע לפשרה ולאתר גורם שיסכים לקלוט את הגורים להסגר הממושך, אותו דורשים השירותים הוטרינרים, מבלי שתושת עליה עלותו. העמותה פונה לציבור, אשר ליווה את הפרשה מתחילתה, בבקשה שלא להפקיר את הגורים לגורלם ואת העמותה במאבקה הצודק.