חדשות ערוץ 2, 20:00
קל מדי לגחך על אתי אלטמן מ"תנו לחיות לחיות", על העמותה שלה, על האובססיה, על המלחמה הבלתי נגמרת למען הציבור החלש ביותר בישראל – בעלי החיים – ועל אנשים המעדיפים להקדיש את חייהם לאיסוף ושיקום כלבים וחתולים עזובים.
קל מדי לגחך, וגם מיותר. שכן אלטמן ו"תנו לחיות" עושים עבודה נחוצה, אנושית וסיזיפית שאין לה כל דורש. הספיק לכם מבט אחד בעיניהם העצובות, הטראגיות, המבינות הכל, של הכלבים במכלאת "תנו לחיות" במשק דרור ליד רמלה, כדי לדעת כי אנשי "תנו לחיות" הם קדושים, וכי זה לא יעזור להם; בישראל 2005 לא חסים על החיים, לא על המתים, ובוודאי שהחיות מוזמנות לקחת מספר ולהמתין, במכלאותיהן, לזריקת החסד.
מינהל מקרקעי ישראל, מתברר, החליט לחסל את כלביית "תנו לחיות" במשק דרור. לקרקע ייעוד חקלאי – שזה, בשפת הסתרים של המינהל, "קרקע המיועדת למכירה לכרישי נדל"ן מקושרים מספיק לחברי מרכז ולשר" – ולכן אין, כאילו, מקום לכלבייה קטנה. הכלבים הנואשים למראה יורדמו או יושלכו.
ספק אם הכלבייה הזו באמת מפריעה את שלוות השטח ה"חקלאי", אבל מינהל מקרקעי ישראל הוא, עקרונית ומעשית, הגוף האחראי לחלוקת ישראל, טיפין טיפין,
לחברים של החברים, וכלבייה הממוקמת על השטח שבבעלותו מעצבנת אותו. היא לא שייכת, אין דרך למכור אותה. מכל העוולות החולפות דרך המינהל, דווקא הכלבייה של "תנו לחיות" טורדת את מנוחתו.
יפה עשו בחדשות ערוץ 2 כשבחרו להקדיש לנושא אייטם קצר שעשה את השירות היעיל מכולם: הבאתם לקידמת המסך של הכלבים עצמם. של ייאושם האינסופי. לו אני "תנו לחיות" ורגע הפינוי אכן מגיע, הייתי לוקח את הכלבים כולם ומשחרר אותם בבניין המינהל. שיצטרפו לשאר.
קישור לכתבה
