06/11/2016

תגיות:
,,

בג"ץ נגד השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות

האם אתם מעזים לצפות בסרטון ששלחנו לבג”ץ?

בעקבות תמונות הזוועה מבתי המטבחיים באמריקה הלאטינית עתרנו לבג”ץ נגד השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות, שהם שמאשרים בתי מטבחיים שמורשים לשווק לישראל והם שמפקחים עליהם.

 

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 16/

בעניין:

1.       תנו לחיות לחיות (ע”ר 580176832)

2.       אנונימוס – עמותה לזכויות בעלי-חיים

שתיהן באמצעות עו”ד יוסי וולפסון ו/או נטע יגר ו/או לימור קרוכמל-שניידר ו/או שגיב לוי

מהמחלקה המשפטית של תנו לחיות לחיות

רחוב דב פרידמן 8, ת.ד. 3602, רמת-גן 52136

טל’: 03-6241776, פקס’: 03-6241779

נייד (עו”ד וולפסון): 052-2598773

 

 

העותרות

— נ ג ד —

מנהל השירותים הווטרינרים

באמצעות ב”כ מפרקליטות המדינה

רחוב צלאח אלדין 29, ירושלים

טל’: 02-6466590, פקס: 02-6467011

 

המשיב
עתירה לצו על-תנאי

מוגשת בזאת עתירה לצו על-תנאי, המופנה אל המשיב, ואשר מורה לו לנמק, אם יחפוץ בכך:

  • א. מדוע לא יתנה את האישורים של בתי מטבחיים לפי תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), תשל”ד-1974, ואת יבוא הבשר מבתי מטבחיים אלו, בקיומם של סטנדרטים מזעריים לצמצום סבלם של בעלי-חיים בהובלה, בהחזקה בבית המטבחיים ובשחיטה, בדומה לנהלים הקיימים בישראל ובהתאם לסטנדרטים של ארגון בריאות בעלי-החיים הבינלאומי (ה-OIE).
  • ב. בכלל זה, מדוע לא יתנה את האישורים של בתי מטבחיים לפי תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), תשל”ד-1974, ואת יבוא הבשר מבתי מטבחיים אלו, בכך שהם אינם עושים שימוש בשיטת התלייה בהכרה (shackling and hoisting), בה בעל החיים נתלה באוויר במהופך מיד לאחר השחיטה ובטרם איבד את הכרתו.

ואלה נימוקי העתירה

  1. עתירה זו באה על רקע חשיפה של שיטות אכזריות ומצמררות לשחיטת עגלים עבור השוק הישראלי בשורה של בתי מטבחיים באמריקה הלאטינית, הפועלים בהיתר של המשיב ותחת פיקוח מטעמו: הפועלים מפילים את העגלים או מטיחים אותם לרצפה, ומקבעים את ראשם באמצעות קרס המוחדר לאפם ובאמצעות אביזר דמוי קלשון. מיד אחרי חיתוך גרונם של העגלים, מניפים אותם למסוע עילי, ממנו הם תלויים ברגל אחת בלבד. העגלים נשארים בהכרה זמן ממושך כשהם תלויים כך, ובזמן זה חותכים בהם ומנתקים את חוט השדרה באמצעות דוקרן (מה שלא גורם לאבדן הכרה). את הפעולות לעיבוד הגופה מתחילים בלי לוודא שהעגל איבד את הכרתו ומת.
  2. שיטות אלו אסורות לפי הנהלים בישראל, כמו גם לפי הסטנדרט הבינלאומי המקובל, כפי שנקבע בידי ארגון בריאות בעלי-החיים הבינלאומי.
  3. כאמור, המשיב בודק את בתי המטבחיים בחו”ל, מפקח עליהם וקובע תנאים לעבודתם – והכול כתנאי לכך שישחטו עבור השוק הישראלי. בהיתרים שהמשיב מעניק לבתי מטבחיים אלו הוא מוסמך לקבוע תנאים ולשנותם מעת לעת. הן לפי הכללים הפסוקים של המשפט המינהלי והן לפי הוראה חקוקה ספציפית, מחויב המשיב לשקול שיקולים של צער בעלי-חיים במסגרת מתן ההיתרים וקביעת תנאיהם.
  4. עתירה זו מכוונת לכך שהמשיב יישם שיקולים של צער בעלי-חיים בנוגע להיתרים אלו, ובין היתר יאסור על השיטות האכזריות שתועדו, ויחייב עמידה בסטנדרטים בינלאומיים מקובלים.

העובדות

הצדדים לעתירה

  1. העותרות הן עמותות להגנת בעלי-חיים, מהוותיקות והמרכזיות בישראל. העותרת 1 נוסדה בשנת 1994, והעותרת 2 בשנת 1990. שתי העותרות עוסקות בפעילות ציבורית נרחבת להגנת בעלי-חיים במגוון תחומים, לרבות בהליכים משפטיים שונים. העותרות, כלשונו של כב’ השופט רובינשטיין, הן מעין אפוטרופוסים, המהפכים בענייניהם של בעלי-החיים ודורשים את טובתם בבתי-המשפט (בג”ץ 466/05 רייז נ’ המועצה הארצית לתכנון ולבניה, החלטה מ-23.2.2005). כלשונה של השופטת גרסטל, נשיאת בית-משפט מחוזי מרכז, ארגונים כגון העותרות הם מי שמביעים את קולם של בעלי-החיים ומייצגים את זכויותיהם החוקיות בבתי-המשפט (ת”א (מרכז) 74789-12-11 הטכניון נ’ אל-על, החלטה מ-1.7.2012).
  2. המשיב מחזיק בסמכויות לפי תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), תשל”ד-1974, אשר יפורטו בפרק המשפטי של העתירה. בתמצית: יבוא בשר לישראל מותנה באישורים מטעם המשיב: נדרש אישור לבית המטבחיים עצמו. נדרש היתר לכל יבוא של בשר גם מבית מטבחיים שאושר. המשיב הוסמך להתנות את האישורים הללו בתנאים. וטרינר מטעם המשיב מפקח בשטח על פעילות בתי המטבחיים בחו”ל.

בהפעלת סמכויותיו אלו, על המשיב לשקול שיקולים של מזעור סבלם של בעלי-חיים. אם לא די לעניין זה בעקרונות המשפט המינהלי, ובהלכות שנקבעו בפסיקה, הרי שפקודת מחלות בעלי-חיים [נוסח חדש], תשמ”ה-1985, מסמיכה את המשיב לשקול לעניין סמכויותיו אלו שיקולים של צמצום הפגיעה בבעלי-חיים.

למשיב גם סמכויות נרחבות לפי חוק צער בעלי-חיים.


ההתעללות בעגלים בבתי מטבחיים באמריקה הלאטינית המייצאים לישראל

  1. לידי העותרות הגיעו צילומים מחמישה בתי מטבחיים בשלוש מדינות באמריקה הלאטינית, המייצאים לישראל. הצילומים הם צילומים של שחיטה כשרה, ומהמידע שבידי העותרות עולה שהבשר של בעלי-החיים הנשחטים מיועד לשוק הישראלי.

מצורפים שני סרטונים ובהם תמצית הצילומים: סרטון ארוך יותר, וסרטון קצר ובו דוגמאות מייצגות מתוך הסרטון הארוך.

תקליטור ועל גביו הסרטונים ובהם תמצית הצילומים מצורף לעתירה כנספח ע/1.

ניתן לצפות בסרטונים גם בקישור: http://goo.gl/9x5IGo.

  1. השחיטה של העגלים נעשית בשיטה “תלייה בהכרה” (המונח המקובל באנגלית הוא shackling and hoisting) – שיטה אכזרית במיוחד, שכפי שנראה בהמשך מנוגדת לסטנדרטים בינלאומיים ולנהלים בישראל.

בשיטת התלייה בהכרה, כפי שתועדה בבתי-המטבחיים באמריקה הלאטינית, מובילים את העגל לתא מתכת ומכניסים אותו לתא. התא נסגר על העגל ולא מאפשר לו תנועה. בתיעוד ניתן לראות עגלים נאבקים ומנסים לטפס על דופנות התא, וגועים בחרדה. בתא ריסון תקני, החרדה אמורה להיות מופחתת, וגעייה כפי שנראה בתיעוד כמעט שלא אמורה להתרחש.

הדופן הצדדית של התא בנויה באופן שקיים מרווח בין תחתית הדופן לבין רצפת התא. הפועלים משתמשים במרווח זה כדי לקשור את אחת מרגליו האחוריות של העגל בשרשרת מתכת, המשתלשלת ממסוע עילי. בחלק מהמקומות נקשרת גם רגל קדמית – באחרים הקשירה של הרגל הקדמית נעשית לאחר שהעגל הופל מתוך התא כפי שיפורט כעת:

לאחר שהרגל האחורית של העגל אזוקה בשרשרת, רצפת התא נוטה הצידה, הדופן הצדית מתרוממת, ושרשרת המתכת, המחוברת למסוע העילי, נמתחת. העגל מחליק מבעד לרווח שבין הדופן הצדדית לרצפה, ורגלו האחורית נתלית באוויר. בחלק מהמקרים העגל החי מונף באוויר כשהוא תלוי במהופך מרגלו האחורית, ואחר כך מנמיכים אותו לעבר הרצפה. בחלק מהמקרים ראשו ועורפו של העגל מוטחים ברצפה.

אם נאזקה גם רגל קדמית, גם שרשרת זו נמתחת לעבר הקיר, בגובה הרצפה לערך. בעוד שהשרשרת האחורית מניפה את העגל במהופך באוויר, השרשרת הקדמית גוררת אותו לעבר מרכז הרצפה. אם הרגל הקדמית לא נאזקה לפני הפלת העגל מהתא, היא נקשרת בשלב זה ונמתחת באופן שהעגל אינו יכול לנוע.

לפני השחיטה הפועלים מקבעים את ראשו של העגל. הקיבוע נעשה באמצעות שני אביזרי מתכת.

תחילה לוקחים העובדים קרס מתכת מחודד (דומה בצורתו לקרס דיג, אך גדול) ומחדירים אותו לנחיר של העגל, ובמקרים אחרים לפיו. כשהקרס אחוז ברקמה הרכה של הנחיר או החניכיים, העובד מושך את ראש העגל באמצעות הקרס, לעתים ממש מסובב או מניף את הראש ואת פלג הגוף העליון באמצעות הקרס, ומביא אותם לתנוחה הרצויה לו: באופן שהראש מוטה לאחור, הקודקוד כלפי מטה, והצוואר חשוף.

כעת מגיע תורו של אביזר דמוי קלשון בעל שלוש שיניים. עובד תופס את ראשו של העגל באמצעות הקלשון: שתי השיניים החיצוניות יוצרות מעין עיגול הפתוח בחלקו העליון. שיניים אלו נסגרות סביב ראשו של העגל. השן האמצעית היא קצרה, מחודדת ומעוקמת כלפי פנים. שן זו נתקעת מתחת לסנטרו של העגל, כך שכל ניסיון לנוע יגביר את הלחץ שלה על הסנטר ויגרום לו עוד כאב.

השחיטה עצמה נעשית כשהעגל שוכב על הרצפה על צדו. בחלק מהמקרים כל פלג גופו האחורי תלוי באוויר, ורק פלג גופו הקדמי מונח על הרצפה. רגלו האחורית, האזוקה בשרשרת, מתוחה מהמסוע העילי. רגלו הקדמית של העגל קשורה ומתוחה אף היא באופן שלא יוכל להזיז את גופו. הראש מוטה לאחור בתנוחה לא טבעית, מוחזק ומקובע באמצעות ה”קלשון”.

לאחר הריסון מגיע השוחט וחותך את גרונו של העגל. באופן מיידי, עם ביצוע החתך, וללא שום בדיקה נוספת, השרשרת האוזקת את הרגל האחורית נמתחת, והעגל מונף אל מסוע עילי כשהוא עדיין בהכרה מלאה.

 

העגלים התלויים מהמסוע העילי, הפוכים, כשכל משקלם על הרגל האזוקה, מראים סימנים מובהקים של הכרה ושל מצוקה. בין סימני ההכרה שניתן לזהות בעגלים גם הרבה לאחר השחיטה: הרמה של הראש, הנעה של הזנב, נשימה ריתמית, הזזה של האישונים ומצמוץ.

כעת, כאשר העגל המדמם תלוי במהופך באוויר, ועודו בהכרה, מבצע פועל חתך בעורפו. לאחר מכן תוקע הפועל בכוח דוקרן אל תוך החתך שבעורף העגל – ככל הנראה כדי לפגוע בחוט השדרה. כפי שעולה מחוות-דעת שקיבלו העותרות (להלן), הרס של חוט השדרה אינו מביא לאבדן הכרה.

העובדים ממשיכים ומבצעים בגופם של העגלים פעולות פירוק ועיבוד: חיתוך הקרניים, פשיטת העור וכו’. בשום שלב לא נעשית בדיקה שהם איבדו את הכרתם או מתו.

בנוסף לכך, תועד בבתי המטבחיים שימוש מופרז בשוקרים חשמליים, המחוברים ישירות לרשת החשמל (להבדיל משוקרים המופעלים ע”י סוללה).

באחד המקרים תועד עגל שכנראה נפסל למאכל או לשחיטה כשרה, כאשר הפועלים צורבים כוויה חמה בפניו, ולאחר מכן מניפים אותו למסוע של העגלים השחוטים מבלי להמיתו. רק בהיותו על המסוע נוחר אותו אחד העובדים באמצעות חתך בסכין קצרה בחזהו.

  1. נזכיר: מדובר בבתי-מטבחיים המייצאים לישראל בהתאם לאישור מטעם המשיב ושמצויים תחת פיקוח וטרינרי שלו.
  2. זה המקום לומר: הרג של בעלי-חיים בבתי-מטבחיים לעולם אינו מות נשיקה.

גם בבתי מטבחיים המהממים את בעלי-החיים לפני השחיטה, ההובלה לאזור ההרג היא טראומטית. גם בבתי מטבחיים אלו בעלי-החיים נחשפים לריחות, קולות ומראות שמעוררים בהם חרדה. גם בהם הם חשופים לכאבי תופת כאשר ההימום לא נעשה בצורה מלאה ואפקטיבית.

בשחיטה כשרה ההימום אסור, ובעלי-החיים מתים כתוצאה מאבדן דם, המוביל למחסור בחמצן במוח. משך הזמן שבעלי-החיים גוססים עד לאבדן הכרה אינו קבוע. סקר שנערך עבור האיחוד האירופי, שפורסם בשנת 2015, עשה בדיקות שטח ב-18 בתי מטבחיים ששוחטים שחיטה כשרה או חלאל בשש מדינות במערב אירופה. בין היתר בחנו החוקרים באופנים שונים את הזמן לאבדן הכרה לאחר שחיטה. אחד האופנים לזהות הכרה בבעלי-חיים לאחר שחיטה היא בדיקת הרפלקס הקורנאלי (עפעוף בעקבות גירוי בקרנית העין). המחקר מצא הבדלים של ממש בין בית מטבחיים לבית מטבחיים, ובין בעלי-החיים לבין עצמם באותו בית מטבחיים. אולם כמעט בכל בתי-המטבחיים אחוז בעלי-החיים שנמצאו בהכרה 30 שניות לאחר החיתוך היה 100% או קרוב לכך. בחלק ניכר מבעלי-החיים שנבדקו בבתי מטבחיים שונים, הרפלקס זוהה 120 שניות לאחר חיתוך הצוואר של בעל-החיים[1].

אף ששחיטה נטולת סבל היא בבחינת אשליה, ישנם אופנים לצמצום הסבל הכרוך בשחיטה. כשמדובר בשחיטה כשרה, אחד הכללים הוא לרסן את העגל לצורך השחיטה באופן שממזער את הסבל והמצוקה, ולא לעשות בו שום פעולה נוספת (לא כל שכן: לתלות אותו באוויר ולהתחיל בעיבוד גופו) עד לסיום הדימום המאסיבי ואימות של אבדן הכרה. לשם ריסון העגל הומצאו תאים ייעודיים (“תאי עקידה”) שמחזיקים את העגל ללא תנועה, וכוללים מרכיב המקבע את ראשו. ישנם תאים המרסנים את העגל כשהוא עומד. בישראל מקובל השימוש בתאים המסתובבים על צירם, באופן שהעגל נשחט כשהוא מהופך.

  1. הצילומים מבתי המטבחיים הועברו לחוות-דעתה של ד”ר טמפל גרנדין, הנחשבת לסמכות הבינלאומית מספר אחת בכל הנוגע למזעור הסבל של בעלי-חיים בבתי-מטבחיים. וזו היתה חוות-דעתה:

“I watched the kosher slaughter video that was filmed in Paraguay. Shackling and hoisting causes suffering and must be phased out.  On the first five cattle that were filmed in the box, four out of five cattle vocalized.  This is a vocalization score of 80%.  Well-run plants with a properly designed upright or rotating box can achieve low vocalization scores of 5% or less.  Vocalization during handling and restraint is associated with stress.

The cattle were restrained on the floor with a U-shaped bar and the kosher cut was performed.  Immediately after the cut, they were hoisted to the rail.  Many animals had a full arched back righting reflex.  They were definitely conscious.  A puntilla was used to sever the spinal cord before dressing. This does NOT make the animal unconscious.  The head can remain conscious after the spine is severed. After the spine is severed, it is impossible for the animal to keep its head up to show the righting response. Foreleg movements should be ignored.  They can occur in unconscious animals and are spinal reflexes.

In one of the other plants, the use of a sharp spike in the U-shaped bar to hold the head would cause great pain.  The spike stuck into the chin of the cattle.  This is a deliberately cruel method of restraint.

In another plant, an electric prod was applied to the rectum. This is a definite act of abuse.

The shackling and hoisting shown in this video is a violation of all industry and international welfare guidelines.  The highly stressful cruel methods of restraint must be eliminated. These plants must also stop hanging fully conscious cattle on the rail.  The equipment and procedures for restraining live cattle cause unnecessary suffering and must be replaced.  The plant management also needs to start doing objective scoring to monitor cattle handling.  The use of video auditing is also strongly recommended”.

חוות הדעת של ד”ר טמפל גרנדין מצורפת לעתירה כנספח ע/2.

  1. ובתמצית:
    • שיעור העגלים הגועים בתא המתכת הוא 80%, לעומת 5% בבתי מטבחיים המופעלים כשורה. הגעייה מלמדת על מצוקה;
    • האביזר דמוי הקלשון, עם השן המחודדת, הוא אכזרי במכוון, שגורם לכאב עצום;
    • שיטת התלייה בהכרה מנוגדת לכל הקווים המנחים הבינלאומיים ואלו של התעשייה;
    • העגלים התלויים על המסוע לאחר השחיטה מראים סימנים של הכרה. השימוש בדוקרן אינו גורם לאבדן הכרה.
  2. המשיב, כמי שמאשר מדי שנה את בתי-המטבחיים הללו, ומקיים בהם פיקוח וטרינרי שוטף, מכיר בוודאי את השיטות המקובלות בהם.

מיצוי הליכים

  1. ביום 10.8.2016 פנתה העותרת למשיב בבקשה להתנות את האישורים של בתי מטבחיים לפי תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), תשל”ד-1974, ולהתנות את יבוא הבשר מהם, בקיומם של סטנדרטים מזעריים לצמצום סבלם של בעלי-חיים בהובלה, בהחזקה בבית המטבחיים ובשחיטה, בדומה לנהלים הקיימים בישראל ובהתאם לסטנדרטים של ארגון בריאות בעלי-החיים הבינלאומי (ה-OIE).

העותרת כתבה, כי הדברים אמורים במיוחד, אולם לא רק, באיסור על שיטת התלייה בהכרה (shackling and hoisting), שהופסקה בישראל כבר לפני שנים, ובה בעל החיים נתלה באוויר במהופך מיד לאחר השחיטה ובטרם איבד את הכרתו.

העתק מכתבה של העותרת 1 מיום 10.8.2016 מצורף לעתירה כנספח ע/3.

  1. ביום 11.8.2016 השיבה מרכזת פניות הציבור בשירותים הווטרינרים: “פנייתך לד”ר נדב גלאון, התקבלה במסגרתנו. הפנייה הועברה לשם מתן מענה לגורמים המקצועיים במסגרתנו”.

העתק מכתבה של מרכזת פניות הציבור מיום 11.8.2016 מצורף לעתירה כנספח ע/4.

  1. מענה לגופה של הפנייה לא התקבל עד מועד כתיבת שורות אלו.

הטיעון המשפטי

סמכות המשיב

  1. יבוא בשר לישראל מוסדר בתקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), תשל”ד-1974 (להלן: “תקנות יבוא בשר“).
  2. לפי תקנה 2א לתקנות יבוא בשר:

“לא ייבא אדם בשר או קרביים אלא מבית מטבחיים שאישר המנהל ואלא דרך נמל יבוא ועל פי היתר בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו”.

כלומר נחוצים בנפרד (א) אישור לבית-המטבחיים ו-(ב) היתר ליבוא הבשר – שניהם מאת המנהל, שהוא המשיב.

  1. בתקנה 2 לתקנות יבוא בשר הוראות לגבי אופן האישור של בתי-מטבחיים. לפי תקנה 2(ג):

“מתן אישור, סירוב לתיתו, קביעת תנאים לנתינתו, משך תוקפו, התלייתו, שינויו או ביטולו מסורים לשיקול דעתו של המנהל”.

  1. אישורים לבתי מטבחיים ניתנים בפועל לשנה קלנדרית אחת, וכפי שעולה מרשימת בתי-המטבחיים המאושרים, באתר השירותים הווטרינרים, יסתיימו כולם ב-31.1.2017.
  2. סעיף 34 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ”ה-1985, מורה –

“מי שניתנה לו סמכות לפי פקודת זו רשאי, בעת הפעלת סמכותו, לשקול שיקולים לצמצום פגיעה ברווחתם של בעלי חיים כהגדרתם בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ”ד-1994, ולקידום מטרותיו של החוק האמור”.

  1. גם לולא סעיף 34 הנ”ל, שומה היה על המשיב לשקול שיקולים של הגנת בעלי-חיים כחלק ממכלול השיקולים שעל רשות מינהלית לשקול בעת שהיא מקבלת החלטות שיש להן השלכה על בעלי-חיים.

כך נפסק בנוגע להפעלת חוקים הנוגעים למחלות בעלי-חיים ולמניעת מטרדים (בג”ץ 1555/90 “חיים לבעלי-חיים” נ’ מנהל השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות, פ”ד מח(1) 83 (1990); בג”ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ’ עיריית ערד, פ”ד נה(1) 769 (1998)); בג”ץ 4884/00 תנו לחיות לחיות נ’ מנהל השירותים הווטרינריים בשדה, פ”ד נח (5) 202 (2004)). כך במתן רשיונות להפגנות (בג”ץ 9178/06 תנו לחיות לחיות נ’ משטרת ישראל (2006), כך במתן רשיונות יבוא לפי צו יבוא חופשי, התשל”ח – 1978 (בג”ץ 2830/05 צנציפר נ’ משרד החקלאות (2005)) וכך בנושאי תכנון ובניה (עת”מ 44796-05-12 במקום – מתכננים למען זכויות תכנון ואח’ נ’ הוועדה לדיור לאומי במחוז ירושלים (2014)).

  1. נוכח זאת, על המשיב לקבוע באישורים לבתי מטבחיים ובהיתרים ליבוא בשר, לפי תקנות יבוא בשר, תנאים הנוגעים להגנת בעלי-חיים. לטיבם של תנאים אלו נעבור כעת.

נורמות מקובלות לעניין הפחתת הסבל בשחיטת בני בקר

  1. בקביעת התנאים הנוגעים להגנת בעלי-חיים באישורים לבתי מטבחיים ובהיתרים ליבוא בשר, על המשיב להתייחס לנורמות מקצועיות מקובלות, לסטנדרטים הבינלאומיים ולנורמות המחייבות בישראל.

התקן של ארגון בריאות בעלי-החיים הבינלאומי (OIE)

  1. ארגון בריאות בעלי-החיים העולמי הוא ארגון מקצועי שחברות בו 180 מדינות, כולל ישראל. ראשי התיבות OIE מקורן בשמו המקורי של הארגון – Office International des Epizooties. המנדט העיקרי של הארגון הוא מניעת התפשטותן של מחלות שפוגעות במשק בעלי-החיים וגורמות לנזקים כספיים לתעשייה (כגון מחלת הפה והטלפיים), וכן מניעת התפשטותן של מחלות בעלי-חיים שעשויות לפגוע בבני-אדם (כגון “מחלת הפרה המשוגעת”). לצד זאת החל הארגון בשנים האחרונות לעסוק גם בסוגיות של רווחת בעלי-חיים.
  2. במסגרת עיסוקו במניעת הפצת מחלות וברווחת בעלי-החיים, הוציא הארגון קוד הנוגע לבעלי-חיים יבשתיים. פרק 7.5 של הקוד (בעתירה זו: “התקן הבינלאומי“) עוסק בשחיטת בעלי-חיים. התקן הבינלאומי מבוסס על טיוטה שהכינה ועדה אד-הוק לעניין השחיטה של בעלי-חיים למאכל אדם. בראש ועדה זו עמד ד”ר ארנון שמשוני, ששימש קודם לכן, במשך שנים, בתפקידו של המשיב. הוראות התקן הבינלאומי משקפות הסכמה מקצועית בינלאומית רחבה בדבר הכללים המינימאליים ביותר שצריכים לחול בשחיטת בעלי-חיים בכל רחבי העולם: מאחרונת המדינות המתפתחות וכלה במדינות המפותחות ביותר.

התקן הבינלאומי מצורף כנספח ע/5.

  1. סעיף 7.5.1(f) של התקן הבינלאומי מגביל את השימוש בשוקרים חשמליים לכאלו הפועלים על סוללות, וגם בהם השימוש מותר רק במצבים קיצוניים ולא כשגרה.

סעיף 7.5.2(4) של התקן הבינלאומי עוסק בשיטות ריסון. הוא אוסר על תליית בעלי-חיים (למעט עופות) מרגליהם (סעיף קטן b(i)), ובהתאם לכך שיטת התלייה בהכרה אינה כלולה בין השיטות המותרות, המפורטות בסעיף 7.5.6. בנוסף אוסר סעף 7.5.2(4) על הפעלת לחץ על בעל-החיים  באופן שגורם לבעל-החיים להיאבק ולהשמיע קול (סעיף קטן a(ii)) ועל חיתוך חוט השדרה באמצעות דוקרן (סעיף קטן b(v)).

סעיף 7.5.7(5) של התקן הבינלאומי קובע כי לאחר חיתוך העורקים הקרוטידיים (העורקים העיקריים המובילים דם לראש) אין לעשות שום פעולה בבעל-החיים לפחות במשך שלושים שניות, ובכל מקרה אין לבצע בו כל פעולה עד להפסקת הרפלקסים שמקורם בגזע המוח.

סעיף 7.5.8 של התקן הבינלאומי מתייחס לשיטות ההימום והשחיטה, התאמתן לסוגי בעלי-חיים, בעיות הכרוכות בהן ודגשים ביחס אליהן. ביחס לשחיטה ללא הימום מודגש שאין לבצע בבעל-החיים שום פעולה נוספת עד לסיום הדימום, ולפחות במשך 30 שניות ביונקים.

סעיף 7.5.10(1) של התקן הבינלאומי אוסר על פגיעה בחוט השדרה של בעל-החיים באמצעות דוקרן, וקובע שמדובר בפרוצדורה הגורמת כאב ומצוקה גדולים.

סעיפים אחרים עוסקים באופן הפריקה של בעלי-החיים, הטיפול בהם בבית-המטבחיים, אופן הולכתם לשחיטה (לרבות נושא השימוש בשוקרים חשמליים) ועוד.

משפט משווה

  1. באיחוד האירופי ההגנה על בעלי-חיים בבתי מטבחיים מסודרת ב- Council Regulation (EC) No 1099/2009 of 24 September 2009 on the protection of animals at the time of killing .

סעיף 15 של התקנות האלו אוסר תלייה של בעלי-חיים בהכרה ושימוש בדוקרן לביתוק חוט השדרה – כפי שמתבצע בבתי המטבחיים שבפיקוח המשיב באמריקה הלאטינית.

התקנות מיישמות גם כללים אחרים בנוגע למזעור הסבל והחרדה של בעלי-החיים ווידוא מותם בטרם ביצוע חיתוכים נוספים בגופם.

סעיף 12 של התקנות של האיחוד האירופי אוסר לייבא לאיחוד האירופי בשר שמקורו בבתי מטבחיים שאינם עומדים בסטנדרטים הקבועים בתקנות או בסטנדרטים שווי ערך להם.

בדברי המבוא לתקנות של האיחוד האירופי נקבע (בנקודה 37) כאשר בוחנים אם בשר שמיובא לאיחוד האירופי מקורו בשחיטה העומדת בסטנדרטים שקולים לסטנדרטים האירופיים, יש לקחת בחשבון את התקן הבינלאומי.

  1. חוקי השחיטה באוסטרליה מחמירים מהתקן הבינלאומי. בשחיטה כשרה, ללא הימום מוקדם, נדרש באוסטרליה הימום של בעל-החיים מייד לאחר ביצוע החתך בצוואר.

אוסטרליה מייצאת בני בקר רבים למדינות חוץ, לשם שחיטתן בהן. בין היתר, היא מייצאת למדינות מתפתחות בדרום מזרח אסיה ובמזרח התיכון וכן לישראל.

ממשלת אוסטרליה מתנה את היצוא של בעלי-חיים חיים מאוסטרליה בכך שבתי המטבחיים, בהם יישחטו אותם בעלי-חיים אוסטרליים, פועלים בהתאם לתקן הבינלאומי. לשם כך ערך משרד החקלאות האוסטרלי, בשיתוף עם התעשייה, סטנדרט מפורט, בצורה של רשימת תיוג נוחה לשימוש, המיישמת את הכללים שבתקן הבינלאומי. תוכנית הניטור של ממשלת אוסטרלית נקראת ESCAS – Exporter Supply Chain Assurance System.

המבנה הפשוט והפרקטי של רשימת התיוג של ESCAS הופכת אותה לכלי נוח לבדיקת היישום של התקן הבינלאומי.

ואכן, עיון ברשימת התיוג של ESCAS מחדד שוב את ההפרות הקשות של התקן הבינלאומי כפי שנחשפו בבתי המטבחיים שבפיקוח המשיב באמריקה הלאטינית.

רשימת התיוג של משרד החקלאות האוסטרלי ליישום התקן הבינלאומי מצורף לעתירה כנספח ע/6. הסימונים במרקר הם של הח”מ.

 

 

 

נוהל השירותים הווטרינרים

  1. ביחס לבתי המטבחיים בישראל הוציא המשיב נוהל שכותרתו “נוהל 3.8.1 – מניעת צער בהמות במהלך ההובלה והשחיטה – אכיפה בידי הרופא הווטרינר המפקח בבית מטבחיים ובבית נחירה”. ההוראות המהותיות של הנוהל מצויות בנספח 3.8.1 – E של הנוהל (להלן: “נוהל בתי המטבחיים“).

נוהל בתי המטבחיים מצורף לעתירה כנספח ע/7.

  1. לפי סעיף 6.1 לנוהל, יש להמתין לפחות 30 שניות מחיתוך הגרון ועד הוצאת בעל החיים מתא העקידה. בנוסף, יש לבצע בדיקת רפלקס פלפברלי (רפלקס עפעוף בעקבות מגע) על מנת לוודא שהרפלקס אינו קיים לפני תחילת כל פעולה נוספת.

הנוהל יוצא מתוך הנחה, כמובן מאליו, שהשחיטה נעשית כשבעל החיים מרוסן בתא ריסון. שיטת התלייה בהכרה היא בבחינת דבר שכבר לא יעלה על הדעת.

בדומה לתקן הבינלאומי, גם נוהל בתי המטבחיים עוסק גם באופן הפריקה של בעלי-החיים בבית המטבחיים, תנאי החזקתם בבית-המטבחיים, הולכתם בתוכו (לרבות נושא השימוש בשוקרים חשמליים) ועוד.

  1. המשיב הוציא גם נוהל שמספרו 0.0.1 מ-9.4.2013, ושכותרתו “עקרונות הפיקוח על המדינות המייצרות מוצרים מן החי עבור מדינת ישראל”. לפי נוהל זה (בסעיף IX(1)) –

“על מערך הפיקוח ואכיפה במדינה המבקשת אישור לייצר מוצרים מן החי עבור מדינת ישראל להוכיח כי תחיקתה ויישומה מתאימים ושווי ערך לפקודות חוקים ותקנות, דרישות מניעת מחלות בע”ח ובני אדם במדינת ישראל” (סעיף IX(1)).

“שוכנע מנהל המחלקה כי דרישות התקנות, הנהלים, תנאי הייצור ותשתיות המפעלים של המדינה המבקשת היתר לייצוא מוצריה שוות ערך לדרישות מערך הפיקוח במדינת ישראל ובנוסף יישום הדרישות ופעולות האכיפה ע”י הרשות המוסמכת יעילות, ייתן המנהל ההיתר המבוקש ויכיר בתעודות בריאות מונפקות עבור המוצרים המיוצרים במפעלים מאושרים לייצוא ע”י הרשות המוסמכת”  (סעיף IX(5)).

הנה כי כן, גם לגישת המשיב, תנאי ליבוא בשר הוא שהמפעל בחו”ל עומד בנהלים שהם שווי ערך לנהלים הקיימים בישראל, ובכלל זה נוהל בתי המטבחיים.

נוהל “עקרונות הפיקוח על המדינות המייצרות מוצרים מן החי עבור מדינת ישראל” מצורף לעתירה כנספח ע/8.


זכויות בעלי-חיים במשפט הישראלי

  1. העיקרון של התחשבות בזכויותיהם של בעלי-חיים ארוג אל תוך שיטת המשפט הישראלית. הוא מאותם עקרונות כלליים, אשר כל דבר חקיקה צריך להתפרש לאורם. כלשונה של השופטת שטרסברג-כהן:

[…] “עלינו לשוות לנגד עינינו את זכותם של בעלי החיים לחיות. זכות זו, גם אם איננה מעוגנת ישירות בחקיקה הישראלית, מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית ערכית ותועלתית כאחד בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו. נקודת המוצא של החקיקה הנושקת לזכות בעלי החיים לחיות היא שזכות זו קיימת ומוגנת בשיטתנו המשפטית. רק נקודת מוצא זו – שהיא נקודת המוצא הראויה בחברה נאורה – יכולה להוליד דברי חקיקה ספציפיים המתירים השמדת בעלי חיים בנסיבות מסוימות”.

בג”ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ’ עיריית ערד, פ”ד נה(1) 769, 778 (1998).

  1. ההגנה על בעלי-חיים היא חלק מההגנה על החלש בחברה, על מי שאינו יכול להילחם על שלו ולזעוק את כאבו. כלשונו של השופט חשין:

“תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בלבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צוּוינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש”.

רע”א 1684/96 עמותת “תנו לחיות לחיות” נ’ מפעלי נופש חמת גדר, פ”ד נא(3) 832, 858 (1997).

  1. הטעם להגנת בעלי-חיים מוסבר היטב בתקנה 2 לתקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס”ט-2009. תקנות אלו אינן חלות ישירות בענייננו, אולם תכליתן היא אותה תכלית שבשורש כל החקיקה להגנת בעלי-חיים:

“מטרת תקנות אלה לקדם את רווחת בעלי חיים בהיותם בעלי צרכים גופניים, בריאותיים, התנהגותיים, מנטליים וחברתיים; לסיפוק צרכים כאמור זקוקים בעלי חיים המוחזקים על ידי אדם לתנאים הולמים ולהעשרה סביבתית”.

  1. עיקרון ההגנה על זכויותיהם של בעלי-חיים מעוגן בשורה של דברי חקיקה. הבולטים ביניהם הם חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ”ד-1994, חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), התשנ”ד-1994, והחוק להגנת חיית הבר, תשט”ו-1955. לצד חוקים אלו, משולבות הוראות שעניינן הגנה על בעלי-חיים, בשורה של דברי חקיקה העוסקים בנושאים אחרים. כותב השופט שוחט, לאחר שסקר כמה מחיקוקים אלו:

“בחרתי להפנות דווקא לדברי חקיקה אלה כדי להבהיר שמול החובה המוסרית המוטלת עלינו כבני אדם לא להתעלל בחיות, לא לצוד אותם בשיטות אסורות וכואבות, לא להכאיב להם שלא לצורך וכו’, קיימת זכותם של בעלי החיים שלא ינהגו בהם כך. נכון, זכות זו של בעלי החיים היא זכות יחסית ולא מוחלטת שהרי מותר לשלול מהם את הזכות הבסיסית ביותר המוענקת ליצור חי – הזכות לחיים – ובלבד שזה יעשה לתכלית ראויה ובדרך המותרת בחוק  תוך צמצום ומיזעור הכאב  והסבל שנגרם להן. יחד עם זאת יש בזכויות היחסיות הללו,  המוקנות בדברי החקיקה הנ”ל, כדי להבהיר שהמשפט הפוזיטיבי הישראלי אינו מתייחס אל בעלי החיים, בכל מצב,  כאל חפצים אלא רואה להתייחס אליהם בעניינים מסוימים כאל יצורים חיים בעלי רוח ונשמה והעניק להם הגנה  למענם הם”.

תמ”ש (ת”א) 32405/01 פלוני נ’ פלונית, פסקה 5(ג) (2004).

  1. ברוח זו פסקה גם השופטת גרסטל, במסגרת בקשה של ארגונים להגנת בעלי-חיים להצטרף כצד להליך שעניינו הטסת בעלי-חיים המיועדים לניסויים במטוסי חברת אל-על:

“מעמדם של בעלי החיים כבעלי זכויות מוגנות עוגן זה מכבר בפסיקה ובחקיקה בשיטת המשפט הישראלית […] נכון אף לומר, כי פסק הדין שיינתן עלול לפגוע במישרין בזכות חוקית של בעלי-החיים, ובעקיפין בזכותן של המבקשות כמי שמביעות את קולם ופועלות למענם. למצער, בוודאי שנכון לומר שבמוקד המחלוקת בבסיס ההליך דנן ניצבים בעלי החיים שעלולים להיות הנפגעים העיקריים אם תתקבל התביעה, והמבקשות הן המייצגות את קולם של בעלי החיים […]”.

ת”א (מרכז) 74789-12-11 הטכניון נ’ אל-על (החלטה מ-1.7.2012).

  1. רגע ההמתה של בעל-חיים לשם מכירת בשרו למאכל הוא רגע שקשה לדבר בו על זכויות. זהו הרגע בו הופך האדם יצור חי שנשמה באפו לחפץ – פשוטו כמשמעו. זהו גם הרגע בו האדם מחפצן את בעל-החיים במובן הקיומי: הופך אותו מיצור חי הקיים כשלעצמו לאמצעי גרידא בידיהם של בני אדם.

אולם גם ברגע זה – שמא דווקא ברגע זה – שומה על החברה לגלות מידה מזערית של חמלה, ולמזער את הסבל הכרוך בהכרח במעשה ההרג. כלשונו של כבוד השופט בציטוט שהובא לעיל: “זכות זו של בעלי החיים היא זכות יחסית ולא מוחלטת שהרי מותר לשלול מהם את הזכות הבסיסית ביותר המוענקת ליצור חי – הזכות לחיים – ובלבד שזה יעשה לתכלית ראויה ובדרך המותרת בחוק  תוך צמצום ומיזעור הכאב  והסבל שנגרם להן”.

מכל הטעמים האלו מתבקש בית-המשפט להוציא צו על-תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב להופכו למוחלט, ולהטיל על המשיב את הוצאות העתירה.

רמת-גן, 2 בנובמבר 2016

יוסי וולפסון, עו”ד

ב”כ העותרות

[1] BOREST 2015 (Restraining Systems For Bovine Animals Slaughtered Without Stunning Welfare And Socio-Economic Implications) בטבלה 34, ע’ 102.