דבר הדוברת

מצב היחס לבעלי-חיים ולאמונים על הטיפול בהם- קרי העמותות לסוגיהן הגיע לקו האדום. כמי שמחשיבים את עצמנו למידה נאורה והומנית- הגענו למצב בו הפקרנו את בעלי החיים והם ננטשים, נפגעים ומתים תוך ייסורים קשים כעניין של יום יום.

זולות החיים של החיות הוא בעורקינו! אין שעה שלא מתקבלות בעמותות השונות קריאות לעזרה מאזרחים שאיכפת להם- אך אין בידיהם כל משאבים למעט אותו טלפון אלינו. וגם אנו- הניצבים מול הפניות המזעזעות (התעללויות, מוות ברעב ובצמא, גסיסות איומות ועוד.) חשים כמי שעומדים מול שוקת שבורה.

אין בידינו המשאבים הכלכליים הדרושים לשם מתן מענה הולם לזוועות היום יומיות. אנו קורסים תחת נטל הפניות ואין באפשרותנו לתפעל אמבולנס חיות, מקלטי מחסה, מוקדים טלפוניים ועוד. כל מה שעולה כסף- הופך להיות מטרה בלתי ניתנת להשגה והמשמעות היא שיתוק כל המערכות והאנשים הטובים שמוכנים לתרום מזמנם וממרצם להקלת המציאות הבלתי נסבלת הזו של התעללות בחיות דווקא כאן במדינת ישראל.

לו הייתה כל הארץ יריעה, כל הנהרות דיו וכל העצים קולמוסין- לא היה ניתן לעלות על הכתב את גודל האסון המתרחש יום יום נוכח סבלן והפקרתם של החיות והכול תוך כדי אכזריות לשמה והתעלמות בוטה של מי שאמור לתת את המשאבים למניעת המצב המחפיר הנ"ל.

אנו מגיעים למצב בלתי נסבל ובלתי ניתן לתפיסה. יש לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי.

אתי אלטמן, דוברת ומייסדת העמותה.
רוני טובי, מנכ"ל העמותה.