09/04/2005

אכתוב לכם סיפור מופלא
על כלבה טובה ונאמנה
אשר ננטשה בחדר מדרגות הומה מאדם
וסבלה מהתנכרות , ושרפת השפם.
עברתי , ראיתי ואימצתיה ללבי
ואמרתי , כי זאת תהיה הכלבה שלי


הייתה בת שבוע בלבד
רעבה,חלשה ומותשת
קבלה קערת חלב וליטוף
החזירה קשקוש בזנב ושיהוק
ונרדמה כאשר ראשה על בקבוק
כאומרת : זה עוד לא סוף פסוק!

בבית היא הלכה מפינה לפינה
למדה וקלטה את סביבתה
הרטיבה קצת פה וקצת שם
כי כך היא גם דרכו של האדם
צריך ללמדה אורחות ניקיון
כדי שתוכל לעמוד בניסיון


היא בילתה את ראשית חייה בכורסה
שהועמדה לרשותה בסביבה הקרובה
היא הייתה מרכז הבית ואנו סביבה
טיולים בבוקר בצהרים ובערב
לנשום ולהריח את מה שעשה הטבע
ולהרגיש שדשא ירוק, לא רק בצבע.
אלפא הגיעה לבגרות ובשלות
ימי נעוריה חלפו ללא שוב
רגליה הדקות והארוכות וגופה החטוב
נשאוה למרחקים בריצות סבוב
הרוח שרקה באוזניה, ולא נחה לרגע
ותמיד שמרנו שתחזור ללא פגע.


אלפא, כמו כל כלבת קריירה
עברה עיקור כדי שלא יפריע בחייה
בהמלצת רופאה הנחמד ואדיב
מנענו ממנה מבוכה וסבל בעתיד.
בהרדמה ובניתוח עמדנו לצידה,
וגם את התפרים פרמה בעצמה.


אלפא הייתה עצמאית בדרכה
ועיצבה את אופייה בעצמה
היא לא עברה אילוף כמקובל
עשתה את אשר ידעה, וידעה מה שעשתה
לא הזיקה ולא חיבלה
היא ידעה שמה שהענקנו לה הוא שלה.


בשלהי חודש יוני השנה
היו לאלפא התקפי שיעול ובחילה
ועל מצחנו הופיעו קמטים של דאגה
לא חדלנו מלחפש תרופה
שעלת של כלבים קבע הרופא
אנטיביוטיקה אותה תרפא.


מספר ימים הייתה רגיעה

ומפעם לפעם עוד שרדה המחלה
וגברה , עד שאיבדה את תאבונה
מים גם בקושי שתתה
פלטה את כל אשר לפיה בא
וראינו כיצד היא יורדת במשקלה.


התאמצנו לעשות ככל יכולתנו
צלום, בדיקות דם ואבחונים
גם נסענו איתה רחוק עד בית החולים
שם קיבלה נוזלים וליטופים רבים
האולטרא סאונד קבע כשל בכליות
וכי את הלילה היא תעבור על מי מנוחות.


בלילה היא נטשה את מקומה
והלכה לישון על הספה ( דבר שאף פעם לא עשתה)
נשמה מהר ובכבדות
עשתה את צרכיה עוד על רגליה בחוץ
אבל בחזרה נשתיה על כפיים
כי כוחותיה הלכו ואזלו שבעתיים.


שוחחנו עם הרופא על סיבלה, והחלטנו להרדימה לטובתה
כל המשפחה נפרדה ממנה בליטוף, בחום ובנשיקה אחרונה.
ועיניה עצובות ומבינות כי כלתה התקווה.
ממש לפני יציאתנו, קפצה אלפא לעבר מיטותינו
הריחה בנשימתה האחרונה את סדיננו,
ונשפה והחזירה נשמתה לבוראה, ולקחה עמה את זיכרוננו.


זה ספור קורות חייה, היפה והעצוב
ואלפא לימדה אותנו פרק חשוב
לעולם אל תינטשו כלב עזוב.
חייה הקרינו הוד אצילות והכרת תודה,
וזה הגמול שלה על התקופה היפה.
ולכל המתלבטים ,אמצו כלב, כי אין טוב ממנו כידיד לדרך,
לטוב ולרע – הכלב תמיד קרוב ונאמן לצידך.