14/12/2007

עמותת “תנו לחיות לחיות” ביצעה חקירה סמויה במחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן בחודש אוקטובר 2007. החקירה הסמויה החלה בעקבות מידע שהתקבל מאדם שהועסק כמטפל בקופים במשך חודש ימים במחלקה.  בחקירה הסמויה תועד מהלכם של שני ניסויים שמתקיימים בה בימים אלה – ניסוי בשמונה קופים בניהולו של ד”ר דוד עומר וניסוי במספר לא ידוע של חתולים בניהולו של ד”ר שמואל נעמן. שני החוקרים הינם תלמידיו של פרופ’ עמירם גרינוולד.

במהלך 30 השנים האחרונות מבצעים פרופ’ עמירם גרינוולד ושותפיו במחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן, עשרות ניסויים פולשניים וקשים בקופים ובחתולים. במהלך הניסויים, שנמשכים לרוב מספר שנים, קודחים לקופים ולחתולים חורים בגולגולת, מחדירים לתוכם צבע מיוחד ומצלמים את הפעילות החשמלית של קבוצות תאי עצב בקליפת המוח. הניסויים הללו הם בגדר מחקר בסיסי ואינם מתיימרים להיות יישומיים לרפואת האדם או החיה.

ברגעים אלה נמצאים במעבדה שבמחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן שמונה קופים: שוקי, תקע, זובומופו, גאידמק, קוקו, פיקאצ’ו, פרץ ובוץ’. הקופים נרכשו מחוות מזור.

תיאור הניסויים המפורט מטה מבוסס על חומר ראיות המצוי בידי “תנו לחיות לחיות” לרבותעדותו של המטפל, על תיעוד המצלמה הנסתרת ועל מידע שמופיע במאמרים של פרופ’ גרינוולד ושות’:

הניסויים בקופים הערים (שוקי, תקע, זובומופו, גאידמק, קוקו ופיקאצ’ו)
נמשכים כ-4 שנים ובמהלכם:

 

1. הקופים מוחזקים מבודדים בכלובי מתכת קטנים, ללא אמצעי העשרה, ללא מגע ביניהם ובחלקם ללא קשר עין ביניהם.

 

2. קופים נתונים במשטר הצמאה יומיומי (למעט בשישי-שבת). תזונתם מבוססת על כופתאות מזון יבש (שמצמיא אף הוא).

 

3. בשנתיים הראשונות לניסוי מאמנים אותם להתרגל לשבת ב”כסא קופים” ולרכז את מבטם בנקודה מסויימת במרכז מסך מחשב.  האימונים כרוכים בהוצאה כוחנית מהכלוב בעזרת “מקל קופים”, ריתוק לכסא קופים למשך שעה עד שעתיים ביום, במהלכם הם מאומנים להגיב לנקודת אור שמופיעה במסך המחשב. תגובה נכונה מזכה אותם בזרזיף מים (פחות מחצי מיליליטר בכל פעם) שניתן להם באמצעות צינור המחובר לפיהם. האימונים נערכים בחדרון קטן וחשוך בו הקוף יושב לבדו

 

4. בתום השנתיים הראשונות עוברים הקופים ניתוח בו חותכים את עור מחצית הקרקפת שלהם ועל הגולגולת החשופה מתקינים להם “קאפ” – יציקה של דבק דנטלי

5. לאחר הניתוח ממשיכים הקופים לסדרת אימונים במשך שנה נוספת. האימונים דומים לקודמיהם בשנתיים הראשונות, למעט שינוי בצורות שמופיעות במסך המחשב. בשל ההתקן המחובר לראשם, הם גם מקבלים זריקת אנטיביוטיקה לשריר ברגל בכל בוקר למניעת זיהום, ופעמיים בשבוע מגלחים את השערות שצמחו מסביב להתקן. האימונים והגילוח נעשים כשהקופים מרותקים לכסא קופים וראשם מקובע בבורג לכסא, כך שלא יוכלו להזיז אותו כלל. בימי הגילוח הקופים מרותקים לכסא למשך כשלוש שעות רצופות.

 



פיקאצ’ו מרותק ל”כסא קופים” עם “קאפ” שהושתל בראשו

6. בתום שלוש שנים עוברים הקופים ניתוח נוסף בו קודחים בגולגולתם שני חורים בקוטר 2.5 ס”מ כל אחד ומצמידים לקליפת המוח סיליקון שקוף מחוזק בטבעת ברזל. במשך שנה שלמה, בין פעם לשלוש פעמים בשבוע, הם מרותקים לכסא קופים למשך כ-8 שעות רצוף, כולל קיבוע הראש, במהלכן מצלמים את מוחם מגיב לנקודות אור משתנות במסך המחשב. הקופים עוברים גם גילוח פעמיים בשבוע וניקוי הסיליקון פעמיים עד חמש בשבוע .


קוקו עובר גילוח בידי המטפל בקופים חן בן-יעקב

 

7. למעט שני הניתוחים בהם מושתל בראשם ה”קאפ” ונקדחים חורים בגולגולתם, לא נעשה שימוש במשככי כאבים. את הניתוחים מבצעים החוקרים עצמם, ללא נוכחות וטרינר.

 

8. אין מידע ודאי על גורל הקופים בתום הניסוי.  במספר מאמרים מצויין שהקופים הומתו ומוחם הוצא לצורך בדיקות שונות.


פיקאצ’ו ב”כסא קופים” עם הדוקטורנט לירז רום

הניסויים בקופים מורדמים (פרץ ובוץ’) נמשכים כשנה ובמהלכם:

 

1. הקופים מוחזקים מבודדים בכלובי מתכת קטנים, ללא אמצעי העשרה, ללא מגע ביניהם ובחלקם ללא קשר עין ביניהם.

2. מותקן בראשם של הקופים “קאפ” בניתוח, הכולל קידוח חורים בגולגולת והתקנת סיליקון שקוף (כמפורט בסעיף 6 למעלה).

 

3. הקופים מקבלים כופתאות מזון יבש ומים ללא הגבלה.

 

4.פעם בשבוע מונעים מהקופים מזון למשך יממה ואז מכניסים אותם לחדר ניתוח, שם מרדימים אותם, מחזיקים את עיניהם פתוחות בעזרת מכשירים ומצלמים את מוחם מגיב לצורות משתנות על מסך מחשב. תהליך ההרדמה והצילום נמשך כ-12 שעות.

 

5. קופים עוברים גילוח וניקוי הסיליקון ב”קאפ” פעמיים עד חמש בשבוע.

 

6. אין מידע ודאי על גורל הקופים בתום הניסוי.  במספר מאמרים מצויין שהקופים הומתו ומוחם הוצא לצורך בדיקות שונות.

 


בוץ’, שאחת מרגליו שבורה, הוא אחד משני הקופים שמשמשים בניסויי ההרדמה

 

הניסויים בחתולים:

 

אחת לשבוע מביאים חתול במנשא מ”בית החיות” לחדר החתולים במעבדה. החתול שוהה שם יממה שלמה בכלוב קטנטן, ללא מזון ומים.  למחרת בבוקר שוקלים אותו ומעבירים אותו לחדר ניתוח לאחר שקיבל זריקת הרדמה בחדר החתולים.

 

בחדר הניתוח מנסרים את גולגולתו ומצלמים את קליפת המוח שלו מגיבה לצורות משתנות במסך מחשב. לאחר הניתוח ממיתים אותו.


חתולה לפני הניתוח


חתולה בזמן הניתוח

ניסויים בקופים ובחתולים בחקר המוח בישראל

עשרות קופים וחתולים כלואים במעבדות לחקר המוח בישראל. באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר-אילן ברמת-גן ובאוניברסיטת תל-אביב מתבצעים ניסויים דומים לניסויים שחשפנו בחודש אוקטובר 2007 במכון ויצמן.

עיון במחקריהם של פרופ’ חגי ברגמן, פרופ’ אילון ועדיה, פרופ’ ישראל נלקין ופרופ’ שאול הוכשטיין ותלמידיהם מהאוניברסיטה העברית, במחקריהם של פרופ’ משה אבלס, ד”ר יזהר בר-גד, ד”ר חמוטל סלובין ותלמידיהם מאוניברסיטת בר-אילן, ובמחקריהם של פרופ’ אורי ינון, פרופ’ רמי יקה, פרופ’ צבי וולברג ותלמידיהם מאוניברסיטת תל-אביב מגלה מסכת ארוכה ומזעזעת של התעללות בקופים ובחתולים.

 

במעבדות לחקר המוח הקופים מוחזקים בתנאים קשים הכוללים בידוד חברתי בכלובי מתכת קטנים בחדרים ללא חלונות וללא אמצעי העשרה. רוב הקופים נתונים במשטר הצמאה יומיומי, מרותקים לסד (“כסא קופים”) למשך שעות רבות בכל יום ללא יכולת לזוז, כשמתקנים מקובעים לראשם וחורים גדולים מנוסרים בגולגולתם. בחלק מהניסויים מחרידים כימיקלים שונים למוחם, כורתים חלקים ממוחם או פוגעים בו במכוון, מזריקים להם סמים קשים ומבצעים בהם פרוצדורות פולשניות נוספות. רוב הפרוצדורות מתבצעות בעודם ערים וחשים.

החוקרים ועובדי המעבדות הם חסרי רקע בעבודה עם בעלי-חיים וללא הכשרה מקצועית מתאימה לעבודה עם בעלי-חיים מפותחים כאלה. ברוב במקרים מפתחים החוקרים ועובדי המעבדה אטימות לסבלם של הקוף או החתול במחקר, אינם מתחשבים בצרכיהם הבסיסיים ואינם מגלים כלפיהם חמלה או אמפתיה ורואים בהם עבורם, הקופים והחתולים הם משאבים זמינים, כלי-מחקר, מבחנות עם זנב.

הניסויים בקופים ובחתולים מתבצעים בסודיות מוחלטת, בחדרים סגורים ומאובטחים. הקופים והחתולים מועברים מחדר לחדר מכוסים בקופסאות קרטון או ביריעות פלסטיק כדי שעין אדם לא תראה אותם.

 

בדיונים הציבוריים ובתקשורת מספרים החוקרים על אהבתם לחיות “שלהם” ודואגתם להן. הם אומרים שהחיות לא סובלות במעבדות שלהם. הכתבה “המוח שמאחורי חקר המוח” (ידיעות אחרונות, יולי 2000), אודות פרופ’ עמירם גרינוולד ומחקריו, נפתחת במילים האלה: “הקופים של פרופ’ עמירם גרינוולד אוהבים מיץ ענבים. בשקט בשקט הם יושבים על הכיסא הלבן במעבדה, מביטים בטלוויזיה, ובכל פעם כשמוקרנת תמונה על המסך, מנצנצות אלפי נורות צבעוניות במוחם. כהוקרה על שיתוף הפעולה, נותן להם פרופ’ גרינוולד מיץ ענבים ומלטף אותם.” בכתבה על המכון החדש לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, אומר מנהל המכון, פרופ’ משה אבלס: “אני לא יכול להגיד שהקוף שמח, אבל הוא לא סובל”.

 

האמת נחשפת רק לעיני המצלמה הנסתרת. שתי חקירות סמויות שהתבצעו באוניברסיטה העברית (ב-2001) ובמכון ויצמן (ב-2007) מציגות את המציאות הקשה שמתרחשת במעבדות לחקר המוח.

יש דרכים אחרות

הטיעון המרכזי המשמש את הנסיינים העוסקים בחקר המוח בקופים ובחתולים הוא שלא ניתן לבצעו בצורה אתית בבני אדם, ושערכו המדעי רב ולעיתים בר השלכה לרפואה אנושית. טיעון זה הולך ומאבד מתוקפו לאור זמינותן ופיתוחן של טכנולוגיות הדמיה חדשניות ובלתי-פולשניות. טכנולוגיות אלה מאפשרות להפיק מידע ברמה של רשתות עצביות ואוכלוסיות תאים קטנים, עד לרמת התא הבודד (שלטענת הנסיינים ניתן להפיק רק בניסויים פולשניים בקופים) – מנבדקים אנושיים.

מחקרים בטכנולוגיות אלה מאפשרים לקיים תצפיות בזמן אמת על המוח הער כשהוא עסוק במגוון משימות קוגנטיביות (כגון חשיבה, קריאה, שירה, דיבור וכתיבה) ולשוחח עם הנבדקים במהלך הבדיקות – פעולות שקופים כלל אינם מסוגלים לבצע.

 

הטכנולוגיות כוללות בין היתר הדמיית תהודה מגנטית (MRI), הדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), מגנטו-אנצפלוגרפיה (MEG), גירוי מגנטי חוץ-גוגולתי (TMS), דימות מותח דיפוזי (DTI), טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטונים בודדים (SPECT), טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (סורקי PET), ספקטרוסקופיית תהודה מגנטית (MRS), אותות אופטיים תלויי-אירוע (EROS) וטומוגרפיות חדירת אלקטרונים (EIT).

 

שיטות נוספות לחקר המוח האנושי הן: נתיחות לאחר המוות, מחקר במבחנה in vitro (של רקמות מוח אנושי), פסיכופיזיקה (הסקה על תהליכים קוגניטיביים), מחקרים קליניים בפגועי מוח אנושיים, מחקרי גנטיקה מולקולרית ועוד.

 

לגבי הניסויים האכזריים בקופים ובחתולים בחקר המוח בתגובה לגירויי ראייה, שמתבצעים במעבדה של פרופ’ עמירם גרינוולד – באוניברסיטת אסטון בבריטניה מבצעים ניסויים זהים בשיטת ה-MEG הלא-פולשנית בנבדקים אנושיים, והתוצאות שלהם יותר מדוייקות וכמובן שיותר רלוונטיות  לבני-אדם.

 

אין עוררין על כך שהמוח האנושי הוא ייחודי וכולל אזורים נוספים, פרופורציות שונות וארגון ספציפי שנעדרים ממוחותיהם של קופים וחתולים, והנסיון להשליך ממחקרים בבעלי-חיים אלה על הרפואה האנושית הסתיים לא פעם באסונות או בעיכוב התפתחות הרפואה.

 

עם זאת, כתוצאה ממגוון סיבות פוליטיות ואינטרסים סמויים, מעט מדענים עוסקים בגלוי בשאלה האם מודלים מבוססי קופים וחתולים הם שיטת מחקר מהימנה. אחד המכשולים העיקריים לדיון פתוח בנושא הוא אמונתם של חוקרים, אשר חשים מאויימים על ידי אלה המתנגדים לדרך הפעולה שלהם, כי האסטרטגיה הטובה ביותר היא להגן על המחקר בבעלי-חיים בצורה גורפת ללא קשר לערכו הממשי ולדכא בצורה פעילה ביקורת מתוך שורותיהם.

 

החוק בישראל

 

חוק “צער בעלי-חיים – ניסויים בבעלי-חיים התשנ”ד 1994” נחקק במטרה להסדיר את נושא הניסויים בבעלי-חיים בישראל. החוק קובע כי ניסוח הכללים לעריכת ניסויים והפיקוח על אכיפתם יהיו באחריות מועצה ארצית – “המועצה לניסויים בבעלי-חיים”.

 

באיחור של שש שנים, ורק לאחר איום בעתירה לבג”ץ נגדה, קבעה המועצה בשנת 2001 כללים לביצוע ניסויים בבעלי-חיים. חרף מחאת הארגונים למען בעלי-חיים, בחרה המועצה לאמץ את הכללים המינימליים ביותר (כללי ה-NRC האמריקנים). הכללים האלה באנגלית ואינם נגישים למי שאמור להכיר אותם ולעבוד לפיהם.

 

בשל היקף הניסויים הגדול ומספר המוסדות הרב בהם הם נמוצעים, הפקידה המועצה לניסויים בבעלי-חיים את מתן היתרי הניסויים ואת הפיקוח עליהם בידי ועדות פנימיות הפועלות במוסדות עצמם. בוועדות הפנימיות האלה חברים החוקרים המבצעים ניסויים בבעלי-חיים במוסד, והן נעדרות כל יצוג של הארגונים להגנת בעלי-חיים או גורם נייטרלי אחר. פעמיים בשנה אמורים המוסדות המבצעים ניסויים בבעלי-חיים להעביר את ההיתרים שניתנו במוסדם לידי המועצה לניסויים בבעלי-חיים, וזו אמורה לעבור עליהם ולאשר אותם בדיעבד.

 

בשנת 2004, תשע שנים לאחר הקמת המועצה, פורסם דו”ח מטעם מבקר המדינה אשר ביקר בחריפות את תפקוד המועצה לניסויים בבעלי-חיים ואת התנהלות האוניברסיטאות בתחום הניסויים בבעלי-חיים. המועצה לניסויים בבעלי-חיים התגלתה כחותמת גומי הדואגת לאינטרסים של הנסיינים ומוסדות המחקר.

 

שורש הבעיה טמון בהרכב המועצה, כפי שנקבע בחוק עצמו: במועצה 23 חברים, מהם 13 נסיינים, היו”ר גם הוא נסיין, ורק שלושה נציגי ארגונים למען בעלי-חיים.  הרכב המועצה מרוקן למעשה את החוק מתוכנו ומכוונתו – מזעור הסבל של בעלי-החיים במעבדות. במתכונתה הנוכחית, אין לאינטרסים של בעלי-החיים יצוג ממשי במועצה.

 

עמותת “תנו לחיות לחיות” נחושה לבצע את הדברים הבאים:

1. לעצור לאלתר את הניסויים בקופים במעבדה של פרופ’ עמירם גרינוולד במחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן, לשחרר את הקופים ולשקם אותם בבית-מחסה הולם.

 

2. להסדיר בחקיקה הקפדה על מתן היתרים לניסויים בקופים בישראל ועל פיקוח עליהם.

3. להסדיר בחקיקה את סגירת חוות מזור, המוכרת את הקופים לניסויים בישראל ובאירופה.

4. לקדם ולהעביר את הצעת החוק לשינוי הרכב המועצה לניסויים בבעלי-חיים. הצעת החוק הוגשה ב- 15.1.2007 ע”י חברי הכנסת דב חנין, זבולון אורלב ומיכאל מלכיאור (מצ”ב הצעת החוק).

 

5. לחייב את המועצה לניסויים בבעלי-חיים לנסח כללים מחמירים יותר לביצוע ניסויים בבעלי-חיים בישראל.

קישורים נוספים:

עצומה לסגירת חוות מזור

עצומה להפסקת ניסויים בחקר המוח בקופים