26/02/2014

 

למה חשוב לעקר ולסר את בעלי החיים שלנו

מאת : ד”ר אוהד וייצר (רופא עמותת “תנו לחיות לחיות”)

אחד התחומים העיקריים שבהם אנו עוסקים במרפאה הוא עיקור וסירוס של חתולים וכלבים. מדי יום אני נתקל בתירוצים, סיבות והנחות מופרכות שבעלי כלבים מספקים כהסבר להימנעות מעיקור או סירוס של כלביהם. לצערי, רוב הסיבות הללו נובעות מבורות מוחלטת שהגיע הזמן לשים לה סוף. אז בואו נתחיל:

“למה לנו לסרס את הכלב? היה לנו כלב שחי 100 שנה והוא לא היה מסורס”

המלצה שלי: כדאי להיצמד למדע ולא לקחת מקרה ספציפי של כלב שהכרתם. ישנם כמה מחקרים שמראים בבירור שכלבים מסורסים ומעוקרים חיים יותר זמן מאשר כלב לא מסורס או מעוקר, וזאת ממספר סיבות:

בקרב זכרים מסורסים קיימת ירידה בתמותה מסרטן האשכים, ירידה מתמותה מגידולי ודלקות בפרוסטטה ורידה מתמותה בעקבות קרבות עם כלבים אחרים.

בקרב נקבות מעוקרות קיימת ירידה בתמותה בעקבות דלקות רחם, ירידה בתמותה בעקבות סיבוכי הריון וירידה בתמותה בעקבות  גידולי עטין. כלומר, חד משמעית: כלבים מסורסים ומעוקרים חיים יותר זמן.

“למה לסרס את הכלב? אנחנו רוצים שיוכל ליהנות מקיום יחסים בחייו”

במקרה הזה התשובה מעט מסובכת והיא טמונה בהגדרה של הנאה. מחקרים שנערכו בקרב בעלי חיים גילו שרק אנשים, בבונים ודולפינים מגיעים למה שבפינו נקרא אורגזמה, והוכח שכלבים אינם מגיעים לאותה רפיון שרירים מדובר. אך האם בזאת נגמרה ההנאה?

בקרב בעלי חיים רבים, ובכלל זה כלבים, העניין הוא הרבה יותר קדום. אחת מהתכונות הקבועות ב-DNA שלהן היא יצר ההישרדות ועימו הצורך בהבאת צאצאים. לכן מגע מיני בין כלבים לא קשור להנאה אלה קשור לייצר הישרדותי אחר. תחשבו על זה – אחרת למה כלבים לא מקיימים מגע מיני בזמן שאינו בתחום זמן הייחום של הנקבה? האם ראיתם פעם מה קורה לזכר שמנסה לעלות על נקבה בזמן שהיא לא בייחום?

“למה לעקר את כלבתנו? אנחנו רוצים גורים שיהיו מתוקים בדיוק כמוה”

בדיוק בדיוק כמוה? צר לי לאכזב אתכם, אבל אין שום הבטחה שהגורים ייראו כמו האמא. להיפך. למרות המחקר המתקדם, עדיין לא נמצא הגן ששייך למתיקות בהקשר של בעלי חיים. אבל אם נדבר ברצינות על תכונות גנטיות שמעוברות מאם לבניה, נראה שיש כמה סיבות שבגללן הגורים לא יהיו “מתוקים כמו האמא” ויותר מכך, במקרים מסוימים נראה שגור אחר, שאינו שייך כלל למשפחה, יהיה “מתוק בדיוק כמו האמא” למרות שאינו קשור גנטית אליה.

איך זה קורה? ניקח תכונה אחרת, שבניגוד לתכונת המתיקות ניתן למדוד, למשל אגרסיביות בכלבים. במחקר גדול שנערך באוניברסיטה בנורווגיה נבדקו רמות ההורמונים שמעוררות את יצר האגרסיביות. כאשר נבדקה ההשפעה הגנטית עליהם והמעבר של גנים אלו מאם לבת או מאב לבן, נתגלה שמדובר במספר רב של גנים ששילובם אחראי אחרים בסופו של דבר לייצור הורמונים אלו. הסבירות שכלל הגנים האלו יעברו מאב לבן או מאם לבת היא מאוד נמוכה. נוסף על כך, אסור לשכוח שגם הצד השני במשפחה נושא תכונות גנטיות נוספות משלו שרק מערבבות את אוסף התכונות הגנטיות האלה עוד יותר.

נוסף על כך, במחקרים שנערכו בנושא תכונות בעלי החיים נתגלה כי למרכיב הסביבתי יש השפעה רבה יותר על תכונות האופי של בעלי החיים מאשר למרכיב הגנטי. לדוגמה, לשני כלבים משגרים שונים שיגדלו באותה משפחה באותם תנאים סביבתיים יש סיכוי להראות סימנים תכונתיים דומים יותר מאשר לשני כלבים אחים שגרים במשפחות שונות ובתנאי סביבה שונים. כך שגם אם הכלבה שלכם המליטה גורים, אתם לא יכולים להיות בטוחים שהם יהיו דומים לה.

“למה לעקר את הכלבה? זה לא טבעי. הטבע ברא אותם עם רחם”

ועל הטענה הזו אני חייב לענות בשאלה: מתי בפעם האחרונה ראינו פקינז או צ’יוואווה רץ בערבות אפריקה? מתי פעם אחרונה מישהו מכם ראה יורקשייר טרייר מזנק על ארנבת כדי ללכוד את טרפו?

משחר הימים מתערבים בני האם בטבע באופן יום יומי לתועלתם. האם לא כדאי לעשות את זה גם לטובת בעלי החיים? אם הטבע נתן לכלבים סרטן באשכים, למה שלא נמנע את זה לפני שזה קורה?

“אנחנו לא רוצים שהכלבה תשמין, והרי ידוע שכלבות משמינות לאחר העיקור”

טעות. בדיוק על טענה זו נעשה מחקר לפני כמה שנים באוניברסיטה ידועה בארצות הברית. הממצאים היו כדלקמן:

א)                  56% מהנקבות  שעברו עיקור עלו במשקל יותר מאשר נקבות שלא עוקרו, כאשר הוצע להם אוכל באופן חופשי.

ב)                  לא הייתה עלייה במשקל בכלבות מעוקרות ביחס לכלבות לא מעוקרות בכלבים שאכלו ארוחות קבועות והיו פעילים גופנית.

והמסקנה הבלתי נמנעו שנובעת מהממצאים: נכון, בקרב כלבות מעוקרות קיימת עלייה בתאבון ביחס לכלבות לא מעוקרות. במידה שמאכילים אותם באופן סדיר ושומרים על רמת פעילות גופנית סבירה הכלבות לא מעלות במשקל ביחס לכלבות לא מעוקרות.

“למה לעקר את הכלבה? אנחנו מאמינים בשלמות הנפש והקדוש ברוך הוא אוסר זאת”

לצערי הרב על שאלה זו אינני יכול לענות כי איש באמונתו יחיה, אבל אם אנחנו בודקים, בכל מקרה לא נמצא איסור בתנ”ך על עיקור וסירוס בעלי חיים.