30/10/2016

ים של סבל : דגים, אווזים, כבשים וחיות אחרות

דגים: ים של סבל

עולמו של דג הוא עולם מוזר עבורנו. קשה לדמיין את התחושה של לחץ המים שמשתנה לפי מידת העומק בו אתה נמצא, או את השחייה במקום כשהמים שוטפים סביבך; את הנשימה באמצעות הזרמת מים דרך הזימים או את המחנק דווקא כשמוציאים אותך בכוח אל האוויר הפתוח. בגלל שהדגים חיים בסביבה שונה כל-כך משלנו, אנו יודעים עליהם מעט מאוד. אבל המחקר המדעי מאשר את מה שכל אחד מאתנו יודע באופן אינטואיטיבי כשאנו רואים דג מפרפר על דוכן בשוק. דגים חשים כאב וסבל. התגובות שלהם לפגיעה דומות מאוד לשלנו. למשל: גופם מפריש את אותם חומרים לשיכוך הכאב והם נזהרים מלהניע את האבר הפגוע. למינים שונים של דגים יש אורחות חיים שונים והתנהגות חברתית שונה, אבל ככל שאנחנו חוקרים אותם אנו מגלים כמה הצרכים והיכולות שלהם רבים ומורכבים.

תעשיית בשר הדג פועלת במספר שיטות, שמתחרות זו בזו באכזריותן. ספינות פורשות רשתות ענק בימים ובאוקיינוסים, שגורפות את כל מה שנקרה בדרכן: חלק מהדגים שנתפסים ישמשו למאכל, אחרים ישמשו להאכלת דגים בבריכות, בעלי-חיים ימיים רבים יושלכו גוססים או מתים חזרה למים. מערכי חכות מסחריים משפדים דגים וחיות ימיות אחרות ברקמות הרגישות של החיך; המאבק של הדג להשתחרר רק מעמיק את הפציעה. בכלובי דגים בים ובבריכות דגים ביבשה הצפיפות היא בלתי-נסבלת. ההפרשות המצטברות בבריכה מזהמות את המים, והדג סובל מצריבה בעיניים, ממחלות ומטפילים. שיטות ההרג של דגים אכזריות במיוחד. הדג עשוי למות מפציעות מקרס החכה, מהרשת הקורעת בגופו או כתוצאה מהשינוי המהיר בלחץ כשהוא נשלף מעומק הים לאוויר הפתוח. לעתים קרובות הדג נחנק למוות או שמקפיאים אותו למוות בתוך קרח.

בעלי-חיים אחרים: אכזריות שאין לה גבול

בכל מקום שנסתכל בתעשיות המזון מהחי נמצא אכזריות ללא שיעור. גופן של כבשים ועזים, ממש כמו של פרות, מייצר חלב עבור צאצאיהן ורק לקראת המלטה. לכן, גם בתעשיית חלב הצאן, הצאצאים מופרדים מאמותיהם בגיל צעיר ונשלחים לשחיטה. בדומה לבשר הבקר, חלק גדול מבשר הכבש בישראל מקורו בכבשים שיובאו לארץ מאוסטרליה במסעות מוות ממושכים. פיטום עופות מים כבר אסור היום במדינות רבות, כולל ישראל, אבל אווזים וברווזים לבשר מוחזקים בסככות, לעתים על רצפת רשת, ואינם זוכים לטבול במים, לשחות או לצלול אף פעם אחת בחייהם. המחקר המדעי בנוגע לסרטנים לסוגיהם מלמד שהם חשים כאב ובעלי יכולות קוגניטיביות מרשימות. למרות זאת, אנו נוהגים בהם באכזריות שאין כמוה – בין היתר בתלישת אבריהם ובשליקתם במים רותחים בעודם בחיים.

האכזריות אינה מוגבלת לתעשיית המזון בלבד. תעשיית הצמר מסתמכת על כבשים שפותחו כך שגופן ייצר כמות גדולה במיוחד של צמר, בין היתר על-ידי הגדלת שטח הפנים של הגוף באמצעות קפלי עור. קפלי העור והצמר העבה הם בתי גידול לטפילים. גזיזת הצמר היא אלימה ואכזרית, וחושפת את הכבש לפגעי מזג האוויר. “פוך טבעי” הוא פלומת הנוצות של אווזים. חלק מהפוך שניתן למצוא בשוק נתלש מגופותיהם של אווזים לאחר שחיטתם, אבל במקרים אחרים מריטת הנוצות נעשית מאווזים חיים. בתעשיית האנגורה מורטים את הפלומה של ארנבים חיים. בתעשיית הפרוות לוכדים חיות בר במלכודות או מגדלים אותן בכלובי רשת צרים, שגורמים להן לאבד את שפיותן. ההמתה נעשית בהכאה, בחשמל או בגז.