- כללי
- חתול רחוב הינו חתול נטול בעלים, אשר חי בשטח מיושב ע"י בני אדם, וניזון משאריות מזון, מצבורי אשפה או מהאכלה בידי בני אדם (מכונה גם: feral cat, stray cat).
- חתול הרחוב הינו יציר הרגלים תלויי טריטוריה וקהילה. הוא מורגל ומסוגל למקום מושבו, אשר תכופות מהווה הבית היחיד אותו הכיר כל חייו. הוא מכיר כל סמטה, כל מעבר נחבא או מקום מסתור. יכולתו להזין את עצמו, לשרוד את פגעי מזג האוויר ולחמוק מן הסכנות האורבות לו מצד בעלי חיים אחרים ומצידה של אוכלוסיית בני האדם, מותנית בהיכרותו המוחלטת עם הטריטוריה בה הוא חי כמו גם עם יחסי הקהילה הקרובים, אשר הוא מנהל עם חתולי רחוב אחרים איתם הוא חולק את אותה הטריטוריה.
- הסכנות בהעתקת חתול ממקום מושבו
- נוכח תלותו האבסולוטית של חתול הרחוב בטריטוריה בה הוא חי ובקהילת החתולים אליה הוא משתייך, העתקת חתול מביתו שברחוב, למושב מרוחק, מציבה בפניו סכנות משמעותיות, ובכללן[1]:
אובדן: במקרים מסוימים ייעלם החתול המועתק, לאחר שגורש ממושבו החדש ע"י קהילת חתולים ותיקה באזור או ע"י חיה אחרת.
הרג: לחתול אינסטינקט טבעי המדריכו לנסות ולשוב לביתו הישן במקום מושבו הקודם. חתולים רבים מאבדים את דרכם בדרך למושבם הקודם, או נהרגים בנסותם לחצות כבישים סואנים.
חוסר יכולת להתמודד עם מכשולים בלתי מוכרים: חתולים רבים מוצאים את מותם כתוצאה ממפגש ראשוני עם מכשולים חדשים ו/או עם בעלי חיים להם לא הורגלו במושבם הקודם: בורות פתוחים, חומרים כימיים, חיות בר, וכו'.
מצוקה: הפרדת חתול מחבריו לטריטוריה הישנה וחשיפתו לסביבה חדשה ולא מוכרת, תגרום לתחושה מוגברת של לחץ, חרדה ודיכאון אשר במקרים רבים מובילה למותו של החתול.
רעב: החתול המועבר עשוי לסבול מקושי באיתור וציד מזון במקום מושבו החדש, בפרט כאשר עסקינן בחתול אשר הורגל בהאכלה מסודרת ע"י מאכיל ספציפי עמו יצר מערכת יחסי אמון.
הפרדת גור חתולים מאמו: גור חתולים, צעיר משישה חודשים, אינו בעל הכישורים והיכולת לשרוד בטריטוריה חדשה בכוחות עצמו, ולא ישרוד העתקת מיקומו בנפרד מאמו.
- העתקה מאורגנת ומבוקרת של חתולי רחוב למושב חדש
- בשל הסכנות הרבות הטמונות בהעתקת חתולי רחוב למושב חדש, נדרשת הכנה זהירה ויסודית קודם ביצוע העתקה כאמור, אשר תתבצע במקרים קיצוניים בלבד, בהם נשקפת סכנה ממשית לקהילת חתולים ספציפית בטריטוריה מסוימת.
- אגודות בעלי חיים בעולם נרתמות לסייע למאכילי חתולים, לעיריות ולגופים ממשלתיים לבצע העברה מסודרת של החתולים[2], במקרים קיצוניים בהם העברה כזו הינה בלתי נמנעת (למשל, כאשר מתבצעת בנייה במקום מושבם; כאשר חומר כימי או רעיל אשר נשפך במקום עשוי לסכן את בריאותם; עת התרחש אסון טבע).
- לא זו בלבד, קיימות בעולם חברות פרטיות אשר מסייעות לבעלי חתולים (חתולי בית) המבקשים להעתיק מקום מגוריהם לעיר אחרת-לסגל חתוליהם למצב החדש בבטחה, תוך הפחתת המצוקה והחרדה הנגרמת לחתול לכדי מינימום. ואם ביחס לחתולי בית כך הדבר, אזי הדברים נכונים על דרך הקל וחומר ביחס לחתולי רחוב, שזהו להם הבית היחיד אותו הם מכירים.
- העתקת החתולים במקרים אלו, מחייבת, איתור מקום מתאים וראוי העונה על צרכיהם של החתולים; איתור מאכיל מחויב במקום החדש; איתור, לכידה והעברה מלאה של כל החתולים המצויים בטריטוריה המסוכנת; החזקה מבוקרת של כל החתולים המועברים בכלוב איקלום משך כשבועיים ימים, עד להסתגלותם (ככל שניתן) למושבם החדש; לימוד החתולים את מקור מזונם החדש. אף אם העברת החתולים תתבצע באופן מסודר והדרגתי כפי שמוסבר לעיל, אין כל ערובה כי תצלח, שכן כאמור, נטייתם הטבעית של החתולים, הינה לחתור לחזרה לביתם הקודם, ובהחלט יכול שימצאו את מותם בדרכם לשם.
- איסור התעללות בחוק צער בעלי חיים
- מן המפורט לעיל ברי, כי העתקה בלתי מבוקרת ובלתי הכרחית של חתול רחוב ממקום מושבו הקבוע למקום אחר, תוך ניתוקו מאוכלוסיית החתולים אליה הינו משתייך, גורמת לחתול המועבר, לכל הפחות, חרדה, דיכאון ומצוקה נפשית, ומציבה אותו בסכנת חיים כמעט ודאית.
- בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד- 1994 (להלן: "החוק") נקבע בסעיף 2(א), שכותרתו "איסור התעללות", איסור גורף וחד משמעי על התעללות בבעלי חיים בדרך כלשהי:
"לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי."
- בית המשפט העליון פירש את האיסור על התעללות בבעלי חיים, בקבעו כי החוק נועד למנוע כל התעללות והתאכזרות לבעלי חיים, בין אם דרגת הסבל שהיא גורמת גדולה או קטנה. כך נקבע לעניין זה ברע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ[3] (להלן – "עניין חמת גדר"), על ידי כבוד השופט חשין:
"החוק הורה אותנו כי לא יתעלל אדם בבעל-חיים 'בדרך כלשהי', ולא ידעתי מדוע התעללות 'בדרך כלשהי' פירושה התעללות הגורמת סבל 'בדרגה חמורה' דווקא. 'התעללות' היא 'התעללות' גם אם אין היא מסבה 'סבל-של-ממש'. ….לא נייצר אפוא מד-סבל, ולא נקבע עד היכן יעלה המחוג במד-הסבל ונדע כי פלוני עינה בעל-חיים, התאכזר אליו או התעלל בו. די אפוא בכאב או בסבל – לאו דווקא בדרגה גבוהה במיוחד – כדי לייצר את היסוד השני המקיים התעללות, התאכזרות או עינוי" (הדגשים אינם במקור ל.ק.)
- הווה אומר: די בכך שההתנהגות יוצרת סבל לבעל החיים – ואין נפקא מינה אם האמור בסבל רב או מועט – על מנת שתעלה כדי "התעללות" כמשמעותה בחוק.
- בהתייחסו להוראת סעיף 2(א) לחוק, קובע כב' הש' חשין בעניין חמת גדר המוזכר לעיל, כי הוראת סעיף 2(א) נועדה לשמש "איסור מסגרת", איסור אשר נועד לפרשנות רחבה ומכילה, אשר כמוהו כשתילת "עץ המצמיח פירות", אשר תחת ענפיו חוסים מעשים אסורים רבים אחרים שאינם מפורטים בחוק, אשר עולים כדי "עינוי" "התאכזרות" ו"התעללות" כלשון הסעיף. כך מפסק דינו האמור של כב' הש' חשין[4]:
"כמה קווי-אופי הם המשותפים לשלושה האיסורים שאנו מצווים בהם (עינוי, התעללות התאכזרות ל.ק.) ובמאפיינים אלה יימצא הלוז לאיסור צער בעלי-חיים. ראשית לכול, ניתן דעתנו כי שלושה איסורים אלה שאנו מדברים בהם שונים מאיסורים אחרים הקבועים בחוק, בהיותם איסורים כלליים באופיים, איסורי-מסגרת. … לעניינם של איסורים אלה, המחוקק לא שרטט בעבורנו סוגי פעילות ידועים מראש. עיקר בהם הוא בציווי המוסרי הגנוז בהם, הציווי של איסור צער בעלי-חיים. ודומים הם הדברים למאמרו הנודע של הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא – זיל גמור" (שבת, לא, א [ט]): כל ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זו כל התורה כולה, וכל השאר אינו אלא פירושה של התורה – לך למד. המצווה של "דעלך סני" יוצרת איסור-מסגרת, ו"פירושה" של המצווה יוצר את האיסורים הפרטיקולריים. עיקר באיסורינו הוא אפוא לא בקביעת גבולות מדויקים ולא בשרטוטם של מעשים אסורים אלה ואחרים. עיקר הוא בשתילת עץ שיצמיח פירות."
- בהינתן, כי העתקה בלתי מבוקרת ובלתי הכרחית של חתול ממקום מושבו הרגיל, אשר תכופות כרוכה בהפרדתו החלקית או המלאה מקהילת החתולים לה השתייך, מסבה לחתול המועתק סבל רב, ברי כי הוראת סעיף 2(א) לחוק חלה על הפעולה, וניתן להכלילה במסגרת אותם "מעשים אסורים" החוסים תחת צלו של סעיף 2(א) לחוק, המהווים "התעללות" לכל דבר ועניין.
ה. אכיפת סעיף 2(א) לחוק על מעביר החתולים
- באשר להעמדתו של מעביר החתולים לדין פלילי בגין מעשיו, מבהיר כב' הש' חשין בעניין חמת גדר האמור, כי, אין כל חובה בהוכחת כוונה, די בהוכחות מודעות לנסיבות הקיימות, לטיב המעשה ולתוצאותיו האפשריות של המעשה. בנוסף קובע הש' חשין, כי לשם קבלת סעד אזרחי של צו מניעה כנגד המעשים, אין צורך ביסוד נפשי כלשהו מצד המבצע, ודי בבחינה אובייקטיבית של המעשים – האם הם גורמים סבל שאינו נחוץ או אינו מידתי. כך קובע כב' הש' חשין בפסק דינו המכונן בעניין חמת גדר[5]:
"אין זה תנאי-יוצר באיסורים שהמענה יתכוון לענות את בעל-החיים, יתכוון להתאכזר אליו או יתכוון להתעלל בו. לעניין ענישתו של המענה, המתאכזר והמתעלל בבעל-חיים, די בכך שמתקיימת בו – כלשון סעיף 20(א) לחוק העונשין – "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה…." ואשר לקבלת סעד אזרחי של צו-מניעה, די בכך שמעשי האדם בבעל-החיים עולים – באורח אובייקטיבי – כדי מעשי עינוי, התאכזרות או התעללות. תכלית החוק ניבטת אלינו ממילותיו, וכוונתו היא להגן על בעלי-חיים שלא יעוללו להם רע. ומבחינתו של בעל-החיים, מה מנו יהלוך אם האדם המרע לו הוא סדיסט המפיק הנאה מכאבו של הזולת, אדם חסר-רגשות שאינו חש בכאב הזולת, או אדם שאפשר יכול שהוא שיכאב את כאב הזולת, אך נכון הוא להתאכזר לבעל-החיים ובלבד שייעשה רצונו? … נדע אפוא זאת, שלעניין מתן צו-מניעה, ההכרעה בשאלה אם פלוני עִינָה בעל-חיים, התאכזר אליו או התעלל בו בדרך כלשהי, תיפול על-פי מבחן משפטי אובייקטיבי של הצופה-מן-הצד, לאמור: האם מעשיו של האדם – בתורת שכאלה ובנסיבות העניין – יש שנכון לראותם כמעשי עינוי, התאכזרות או התעללות" (הדגשים אינם במקור ל.ק.).
- נוכח המקובץ לעיל, מקובלת עלינו ללא סייג חוות דעתה של רפ"ק עוה"ד יהודית עלאיוף מיום 7.8.2008, המהווה גם את הפרשנות הרשמית של החוק מטעם מערך הייעוץ המשפטי של המשטרה, ומחייבת את גורמי המשטרה השונים.
- חוות הדעת סוקרת ארוכות את החקיקה ופסיקת בתי המשפט בנושא הנדון ומנחה באופן חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים כי: "מכל הסיבות לעיל, יש לדעתנו, לפרש מעשי לכידת חתולים והעתקתם משטח מחיתם למקום זר, ללא ביצוע פעולות תמיכה וסיוע להסתגלותם במקום החדש, כעבירה על ס' 2 לחוק צער בעלי חיים, התשנ"ד-1994" (סעיף 5 לחוות הדעת).
- בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 3 יולי 2002 שעודכנה באוקטובר 2009, מספר 9.100 (90.005 [21.868, 21.869, 60.119, 69.001]) (להלן: "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה") נקבע מפורשות כי: "חוות-הדעת של היועץ המשפטי למשרד ממשלתי בשאלה משפטית קובעת, מבחינתם של כל עובדי המשרד, את המצב המשפטי הקיים, כל עוד לא נפסק אחרת על ידי בית משפט מוסמך".
- לאור הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, חוות הדעת האמורה (בדבר העתקת חתולים), הינה חוות דעת המחייבת את כל גורמי המשטרה כל עוד לא שונתה ע"י בית משפט מוסמך.
- איסור נטישה בחוק צער בעלי חיים
- חוק צער בעלי חיים, בסעיף 2א. (א), קובע כדלקמן:
2א. (א) לא ייטוש בעלים של בעל חיים, או אדם שבעל חיים נמצא ברשותו או באחריותו (בחוק זה – מחזיק) את בעל החיים.
(ב) נמצא בעל חיים עזוב, על בעליו ועל מי שהחזיק בו באחרונה, נטל ההוכחה כי לא נטשו. (הדגשים אינם במקור ל.ק.)
- מלשון הסעיף עולה, כי איסור הנטישה המעוגן בסעיף מכוון כלפי מחזיק בעל החי, המוגדר בסעיף כ "אדם שבעל החיים נמצא ברשותו או באחריותו". בהתאם לכך, על מנת להחיל את הסעיף על אדם אשר לכד חתול והעתיק את מיקומו ללא היתר, יש להוכיח כי אותו אדם עונה להגדרת "מחזיק" כפי שהוא מוגדר בסעיף.
- על מנת להתחקות אחר כוונת המחוקק בחוקקו את סעיף 2א(א) דנא, נפנה לדברי ההסבר להצעת חוק צער בעלי חיים (תיקון מס' 4) (איסור נטישה)[6], כדלקמן:
"עקב מקרים רבים של נטישת בעלי חיים, בעיקר של כלבים וחתולים, בידי מי שמחזיק בהם, כאשר בעלי חיים אלה אינם מסוגלים לדאוג לעצמם ונידונים לסבל ואף למוות, מוצע להוסיף לחוק איסור פלילי על נטישת בעלי חיים. זאת, בדומה לחקיקה הקובעת איסור על נטישת בעלי חיים, הקיימת במספר מדינות מערביות כגון איטליה, בריטניה, גרמניה, פורטוגל וקנדה".
- מדברי ההסבר נמצאנו למדים, כי הדיון נסוב סביב בעלי חיים אשר הוחזקו בעבר ע"י אותו האדם אשר נאשם כעת בנטישתם. מן הטקסט עולה גם, כי האמור בנטישת חיית בית שאינה מסוגלת לדאוג לעצמה בעצמה, ולא חיית רחוב המורגלת בכך.
מאחר והצעת החוק ניזונה מחקיקה דומה במדינות אירופה וקנדה, סקרנו בקצרה את המשפט המשווה[7], להלן:
- א. הדין הגרמני: סעיף 3 של ה-Animal Welfare Act הגרמני, קובע בין היתר:
It shall be prohibited:
- to abandon or leave an animal kept in a home, or a holding or otherwise in human care to get rid of it or to shirk the duty of keeper or caretaker;
- to release into the wild or settle an animal bred or brought up in captivity andunprepared to feed itself in its new habitat in a species-adequate manner and un adapted to the climate there; the provisions under hunting and nature conservation Law Shall remain unaffected;
עינינו הרואות, כי אין עניינו של הסעיף בהעתקת חיית בר או חיית רחוב ממקום למקום. סעיף קטן (3) עניינו בנטישתו של בעל חיים אשר הוחזק קודם לכן בבית, או כשהוא מטופל ע"י בני אדם. עניינו של סעיף קטן (4) בשחרורו לטבע של בעל-חיים שהורבה או גודל בשביה, ושאינו מסוגל להיזון בטבע באופן טיפוסי למינו הביולוגי, או שאינו מותאם לתנאי האקלים במקום השחרור.
- ב. הדין בפורטוגל:"the Portuguese Animals Protection and Regulation of Animal Welfare " קובע בarticle 1(3)d :
It is also forbidden the practice of acts that consist in:
- d) Intentionally abandoning in the street animals that have been maintained under human care and protection, in a domestic environment or in a commercial or industrial premise.
הוראת החוק הפורטוגלית בדבר האיסור בגין נטישת בעל חי חלה אך ורק על בעל חיים אשר טופל והוזן באופן סדיר ע"י אדם, בתנאים של בית או של חצרים מסחריים או תעשייתיים, ואינה חלה על חיית רחוב עצמאית בדרכה.
- ג. הדין בקנדה:" The National Anti-Cruelty Law for Canada" section 446:
Every one commits an offence who-
(b) being the owner or the person having the custody or control of a domestic animal or a bird or an animal or a bird wild by nature that is in captivity, abandons it in distress or willfully neglects or fails to provide suitable and adequate food ,water, shelter, and care for it.
הדין הקנדי חל במקרה של נטישת חית בית או חיה שהייתה בשביה, ע"י מי שאחראי וחב לטיפולה בעבר.
- ד. הדין באנגליה: " abandonment of animals act 1960" section 1
If any person being the owner or having charge or control of any animal shall it, whether permanently or not, in circumstances likely to cause without reasonable cause or excuse abandon the animal any unnecessary suffering, or cause or procure or, being the owner, permit it to be so abandoned, he shall be guilty of an offence of cruelty within the meaning of the principal Act and liable to the penalties prescribed by
subsection (1) of section one of that Act.
הוראת הדין האנגלי מתייחסת מפורשות לבעלים או מחזיק הנוטש חיה שבאחריותו ובחזקתו.
- סקירה זו של הדין הזר, אליו מתייחס המחוקק בדברי ההסבר לחוק, מחזקת את עמדתנו, לפיה הוראת החוק חלה על נטישת חיה אשר הייתה באחריותו ובחזקתו של אדם, ואינה הולמת מקרה של לכידת חתול – ע"י מן דהוא – והעברתו ממקומו לטריטוריה מרוחקת, מטעמי נוחות ועשיית דין עצמי.
- אשר על כן, אנו סבורים כי הפרשנות המשפטית הנכונה מחייבת, כי על העברה אסורה של חתולים, תוחל הוראת סעיף 2(א) לחוק, שעניינה התעללות בבעלי חיים, על הענישה המחמירה הקבועה בצידה.
חוות הדעת נכתבה ע"י עוה"ד לימור שניידר, המחלקה המשפטית, עמותת תנו לחיות לחיות
מקורות:
- Relocation of Stray & Feral Cats, indyferal.org
- Biology and behavior of the cat, alleycat.org
- Feral cat relocation, la-spca.org
- how to relocation, neighborhoodcats.org
- https://www.animallaw.info/site/comparative-tables
- 2forcats.com
[1] ר' Relocation of Stray & Feral Cats מתוך האתר www.indyferal.org
[2] ר' למשל: www.2forcats.com, www.neighborhoodcats.org/how to relocation
[3] רע"א 1684/96 תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ, פ"ד נא(3), 832, בעמ' 849 פסקה 17-18
[4] שם, בעמ' 847 פסקה 15.
[5] שם, בעמ' 847-848 פסקה 16
[6] הצעות חוק- הכנסת 103, כ"ו בחשון התשס"ו,28.11.2005
[7] https://www.animallaw.info/site/comparative-tables
