15/02/2007

סיכם: תמיר לוסקי  BSc

דור של שינוי
לפני שנות השבעים המאוחרות היה השימוש הפוגעני בבעלי-חיים נפוץ בחינוך הביו-רפואי, הכולל לימודי רפואה, רפואה וטרינרית, ביולוגיה, סיעוד ורוקחות. אולם במהלך שנות השמונים, התעוררה וגברה ההתנגדות לשימוש זה בקרב הציבור בכלל והסטודנטים בפרט. כיום מחאה זו חזקה מתמיד – והפירות שהיא נושאת מתקבלים בדמות מספר גדול מאי-פעם של פקולטות, שבהן הוחלף או הופחת השימוש הפוגעני בבעלי-חיים בהוראה. החלפה זו מתאפשרת עקב קיומם של אמצעי הוראה חלופיים, כגון סימולטורים ובובות אימון, הדמיות מחשב, סרטי וידיאו, מודלים ואמצעים נוספים.
 למרות עושר האמצעים החלופיים הקיימים והמידע עליהם בספרות המדעית, מרצים רבים עדיין ספקנים לגבי מידת יעילותם וישימותם. מענה לספקות כאלה מחייב בדיקה שיטתית של יעילות הניסויים בבעלי-חיים כאמצעי הוראה מול יעילות החלופות. גארי פטרונק ואנט ראוץ’, חוקרים מבית-הספר לרפואה וטרינרית של אוניברסיטת טאפטס בארצות-הברית, ערכו סקירה שיטתית כזו, והיא התפרסמה ב-7.1.2007 באחד מכתבי-העת היוקרתיים ביותר בתחום הרפואה הווטרינרית, “ביטאון עמותת הרופאים הווטרינרים בארצות-הברית” (JAVMA).

מעבר ליעילות: יתרונות בולטים לחלופות
הדיון הציבורי בחלופות לניסויים בבעלי-חיים בהוראה לא התמקד עד כה בשאלת יעילותן של החלופות. לפי פטרונק וראוץ’, דעות נפוצות של אנשי סגל במוסדות אקדמיים על היסודות החיוניים של חינוך ביו-רפואי ועל השימוש הראוי בבעלי-חיים בהוראה, מושפעות מהחשש כי התייחסות חיובית כלפי חלופות לבעלי-חיים בהוראה, עשויה לרמז כי שימושים פוגעניים אחרים בבעלי-חיים גם הם אינם מוצדקים.
מצד אחר, ההתנגדות לשימוש הפוגעני בבעלי-חיים בהוראה נובעת בעיקר מהאמונה כי שימוש זה אינו מוצדק מבחינה מוסרית וכי ניתן לרכוש כישורים רפואיים וכירורגיים ללא שימוש פוגעני בבעלי-חיים. החוקרים מצטטים מקורות, שבהם נטען כי שימוש פוגעני מוביל לקהות חושים בקרב הסטודנטים ולחוסר כבוד לחיים. כמו כן, מוזכר כי מקורם של רבים מבעלי-החיים הללו הוא בטבע – מה שעלול לפגוע באוכלוסיותיהם ולצמצם את מגוון המינים המתדלדל, בייחוד בקרב דו-חיים כצפרדעים, שניצודים כולם בטבע. הכותבים מציינים כי תשעה מיליון בעלי-חוליות ומספר שווה של חסרי-חוליות הומתו בארצות-הברית למטרות הוראה בשנת 2000. בנוסף על כך, השימוש הפוגעני בבעלי-חיים בהוראה מלווה בבעיות פדגוגיות, כלכליות ולוגיסטיות. לדוגמא, הזעזוע שחווים סטודנטים רבים לנוכח הפגיעה בבעלי-החיים והריגתם במעבדות ההוראה, מוביל לפגיעה בחוויית הלימודים. כמו כן, מעבדות עם בעלי-חיים דורשות מעורבות ופיקוח ניכרים על-ידי חברי סגל מקצועיים, בעוד שרבות מן החלופות דורשות פחות מעורבות ולעתים אף מאפשרות לימוד עצמאי. המעבר לאמצעי הוראה חלופיים מוביל אפוא לחסכון משמעותי בזמן ובכסף.

סקירה שיטתית
פטרונק וראוץ’ מתמקדים בשאלת יעילותן של החלופות. כדי לספק תשובה מבוססת וברורה לשאלה זו, הם ניסו לזהות את המגמה הכללית מתוך תוצאות פרטניות של כלל המחקרים שמצאו בנושא. המחקרים שנסקרו השוו בין אמצעי לימוד הכוללים שימוש פוגעני בבעלי-חיים (דיסקציות – נתיחות בבעלי-חיים מתים, תרגול כירורגי בבעלי-חיים בעודם חיים והדגמות בבעלי-חיים חיים – מה שלעתים קרובות מכונה “ניסויים למטרות הוראה”) לבין מחקרים בשיטות חלופיות (כגון צפייה בסרטים, ביצוע סימולציות ממוחשבות, שימוש במודלים כירורגיים ושימוש בגוויות ממקורות אתיים). פטרונק וראוץ’ איתרו 17 מחקרים משווים: 5 מתוכם עוסקים בלימודי רפואה וטרינרית; 3 בלימודי רפואה; 6 בלימודים לתואר ראשון; ו-3 הנותרים בלימודי ביולוגיה בתיכון. בכל המחקרים מלבד אחד, הושוו נתיחות, הדגמות או תרגולים כירורגיים בבעלי-חיים שנפגעו או הומתו במיוחד עבור מעבדות ההוראה – לחלופות לא-פוגעניות. אחד המקורות הוא מחקר “חוצה” (crossover) בן שנתיים, שבו התרשמו חברי הסגל וקבוצת הסטודנטים הן משיטת הלימוד הקונבנציונלית והן מהחלופית. ביתר המחקרים נערכה השוואה בין שתי הקבוצות – למשל על-ידי הערכת הכישורים הכירורגיים של המתלמדים, כושר ההבנה כפי שהתבטא בדו”חות המעבדה או הציונים שהתקבלו במבחנים. במחקרים שנסקרו, מרצים שהתבקשו להעריך את כישוריהם הכירורגיים של סטודנטים לרפואה וטרינרית, לא ידעו אם כישורים אלה נרכשו באמצעים חלופיים או קונבנציונליים – עובדה התורמת לאובייקטיביות של תהליך הערכת ההישגים. פטרונק וראוץ’ מציינים כי אף על-פי שלא סקרו מספר גדול של מחקרים, נראה שממצאיהם מייצגים היטב את המגמה הכללית, כי מקורות אלה בחנו מגוון רחב של אוכלוסיות, חלופות ותוצאות.

שאלת היעילות: התשובה מובהקת
בכל 17 המחקרים שסקרו פטרונק וראוץ’, הובילו אמצעי ההוראה החלופיים לתוצאות דומות לאלו שהתקבלות באמצעות השיטות הקונבנציונליות, או לתוצאות טובות יותר. מחברי הסקירה מצאו כי קיים מגוון גדול של חלופות יעילות, המיועדות לתחומים רבים. בהתאם לכתב-העת שבו פורסמה הסקירה, הם הרחיבו בנושא הרפואה הווטרינרית וציינו, לדוגמה, כי מודלים עדכניים של אברים פנימיים בנויים בצורה מציאותית מאוד; מכך משתמע, שמבנה המודלים אינו מהווה מגבלה טכנולוגית המעכבת את הרחבת היישום של החלופות. חשוב לציין, כי רבים מהמחקרים שנסקרו, נערכו לפני למעלה מעשור. פטרונק וראוץ’ מציינים כי בעוד שהחלופות הולכות ומשתכללות, רוב ההדגמות והנתיחות בבעלי-החיים לא השתנו ולא התעדכנו. לכן, נראה שההשוואה שערכו החוקרים ממחישה את “התסריט הגרוע ביותר”, ובפועל סביר להניח שהחלופות יעילות ומשוכללות כיום אף יותר ממה שחושפות תוצאות הסקירה.

חלופות כאמצעי לימוד יעיל יותר
אלו הם היתרונות העיקריים של החלופות, כפי שסיכמו פטרונק וראוץ’:
• הפחתה בזמן ובמשאבים הנדרשים לצורך רכישת בעלי-החיים, אכסונם והטיפול בהם;
• אפשרות לחזור על התרגיל ללא הגבלה, עד אשר הסטודנט משיג את מטרתו;
• אפשרות להניח לסטודנטים ללמוד בקצב שלהם;
• גמישות גדולה יותר במועד עריכת התרגולים;
• עבור סטודנטים רבים – שליטה אקדמית טובה יותר בחומר ובכישורים המעשיים;
• וכמובן, החלופות מספקות לסטודנטים ולחברי סגל המתנגדים מבחינה מוסרית לשימוש פוגעני בבעלי-חיים שיטה יעילה להשגת המטרות הלימודיות.
לדברי החוקרים, תוצאות אלו תומכות בהרחבת השימוש והיישום של אמצעי הוראה חלופיים, במקום המתה ושימוש פוגעני אחר בבעלי-חיים למטרות הוראה. פטרונק וראוץ’ מסיימים את המאמר בקריאה המעודדת מרצים ומורים מהתחום הביו-רפואי לשקול לאמץ אמצעי הוראה חלופיים, שיתרמו לתוכניות הלימודים שלהם, לסטודנטים ולהם עצמם. בישראל מקבלת קריאה זו משמעות מיוחדת על רקע החלטת המועצה לניסויים בבעלי-חיים (14.1.2007) להתייחס לניסויים בעלי-חיים למטרות הוראה כמו לניסויים מחקריים, ללא עידוד ממוסד של השימוש בחלופות ותוך הותרת שיקול הדעת בעניין בידי המרצה וועדה פנימית של המוסד.
(פורסם לראשונה במגזין זכויות בעלי-חיים ב”אנונימוס”)
מקור
Patronek, Gary J. and Rauch, Annette, “Systematic Review of Comparative Studies Examining Alternatives to the Harmful Use of Animals in Biomedical Education”, JAVMA 230(1), 7.1.2007, pp. 37-43.
בישראל
תמרה טראובמן, “יימשכו הניסויים בבע”ח לשם הוראה“, הארץ, 15.1.2007, עמ’ א10.
תמרה טראובמן, “יש חלופות, אך בישראל מעדיפים להרוג חיות“, הארץ, 14.1.2007, עמ’ א1.