07/10/2011

כיצד ניתן למנוע את ההתרבות העצומה של כלבים וחתולים

 

בישראל כמו בעולם נדרשים להתמודד בשנים האחרונות עם אוכלוסייה גדולה של כלבים וחתולים משוטטים. הסיבות למספרם הגדול רבות ומגוונות וכוללות שיפור ברפואה הוטרינרית, עלייה באיכות החיים של בני אדם, דבר שמוביל לעודפי מזון ואשפה רבה ועוד. בקרב כלבים, המקור לעלייה הוא לרוב ריבוי בקרב כלבי הבית שלאחר מכן מושלכים לרחוב. בקרב חתולים, הריבוי הוא לרוב בקרב חתולים דרי רחוב. לעלייה במספר זה השלכות רבות על בני אדם ואוכלוסיית בעלי החיים כאחד.

ממסמך זה עולים בין היתר הממצאים הבאים:
• כלבים וחתולים משוטטים עלולים להפיץ מחלות שיכולות לגרום לתחלואה בקרב בני-אדם, בין היתר, כלבת שהנה מחלה חשוכת מרפא. איכות ותוחלת החיים של חיות מחמד משוטטות היא קצרה ונמוכה. הן חשופות למחלות, התעללות, צמא ורעב.
• צמצום מספר הכלבים והחתולים המשוטטים ניתן לעשות במספר דרכים. גורמי מקצוע רבים מסכימים כי הדרך היעילה וההומאנית ביותר היא עיקור וסירוס חיות מחמד אלה.
• לצמצום מספר בעלי החיים גם השלכות כלכליות. כך למשל, מנתוני משרד הבריאות עולה כי עלות חיסוני כלבת לבני אדם כתוצאה מנשיכת בעלי חיים, במקרים רבים מדובר על כלבים משוטטים,  היא  7.5 מיליון ₪ בשנה.
• סעיף 14א’ לחוק צער בעלי חיים עניינו צמצום אוכלוסיית חיות המחמד המשוטטות בישראל. דבר חקיקה זה קובע כי יוקצו 4.5 מיליון ₪ בשנה לטובת הנושא וכי הכסף לא יוקצה להמתתם. המשרד להגנת הסביבה מקצה עוד קרוב ל-3 מיליון ₪ לטובת פרויקטים בתחום זה.
• מספר הכלבים הרשומים (בעלי חיסון כלבת ורישיון) במשרד החקלאות מוערך בקרוב ל-400,000, לטענת גורמי מקצוע כלבים רבים אינם רשומים ולכן מספרם גבוה בהרבה. בקרב הכלבים הרשומים, 24% מהזכרים מסורסים ו-60.5% מהנקבות מעוקרות. באשר לחתולים, ההערכה של משרד החקלאות היא שישנם כ-300,000 חתולי בית ועוד 2 מיליון חתולים דרי רחוב. אין מידע בדבר עיקור וסירוס בקרב חתולי בית.
• מנתוני משרד החקלאות בשנת 2007 עוקרו וסורסו 10,000 כלבים, בשנים 2009-2008 מספר זה ירד ל-5,000 לערך. באשר לחתולים, בשנה האחרונה בוצע עיקור וסירוס ב-18,000 חתולים דרי רחוב וקיימת כוונה להמשיך בתכנית ב-5 השנים הקרובות.
• בכל המדינות שנבחנו במסגרת מסמך זה הטיפול בנושא מוטל לפתחן של הרשויות המקומיות ועמותות למען רווחת בעלי החיים.
• בטורקיה, כל בעלי הכלבים והחתולים מחויבים לעקר או לסרס אותן. בלוס אנג’לס, לאס-ווגאס ודאלאס, כל בעלי הכלבים והחתולים מחויבים לעקר ולסרס אותם למעט במקרים מיוחדים כגון סכנה בריאותית לחיה כתוצאה מהניתוח, כלב או חתול המשמש להרבעה (לדוגמה חוות גידול) וכלבי נחיה או של כוחות הביטחון.
• בחלק מהמדינות ישנם אמצעים נוספים לבקרה על חתולים וכלבים, ולצמצום מספרם בדומה לאלו הנהוגים בישראל כגון: התקנת שבב כאמצעי זיהוי, ניתוחים בסבסוד או בחינם, או קביעת סכום גבוה במיוחד לחידוש הרישיון לכלב או חתול שאינו מסורס או מעוקר.
• מחקרים  טוענים כי בכדי להפוך תכניות עיקור וסירוס ליעילות, יש לבצען בהיקפים גדולים מאוד, יותר ממה שמבוצע כיום.
1. רקע
כלבים וחתולים הם חיות המחמד הנפוצות ביותר בעולם, החיות לצד בני אדם כבר למעלה מ-9,000 שנה. העלייה באיכות החיים של המין האנושי (שהביאה גם לעודפי מזון ואשפה רבים), שיפור ברפואה הוטרינרית והשפעות נוספות, הביאו לעלייה במספר הכלבים והחתולים בעולם, בכלל ובמספר כלבים וחתולים שאינם חיים לצד בני אדם, אלא, כחיות משוטטות בפרט.
היותם של כלבים וחתולים משוטטים וללא בעלים מעלה מספר בעיות שהמרכזית שבהן היא העובדה שהן אינן מחוסנות ועלולות לגרום להפצת מחלות, בעיקר כלבת.  חיות מחמד משוטטות אף יוצרות מעמסה תקציבית כבדה, שכן, במקרים רבים הרשויות מוציאות תקציבים להקמת בתי-מחסה לכלבים וחתולים משוטטים.
לבעיות אלה מספר פתרונות ובהן המתה ועיקור וסירוס. גורמי מקצוע רבים מסכימים על חוסר ההומאניות שבהמתה ואף על חוסר יעילותה.  אשר לעיקור וסירוס, בין גורמי המקצוע ישנם חילוקי דעות באשר למידת יעילותם. בכל בנוגע לצמצום אוכלוסיית חיות המחמד, ממחקרים שונים עולה כי הפתרון אכן תורם לצמצום אוכלוסיית חיות המחמד, לפחות בטווח הבינוני והארוך. כך למשל, ממחקר שנערך באוניברסיטת מרכז פלורידה במשך 9 שנים על אוכלוסיית חתולים דרי רחוב  באוניברסיטה, עולה כי תכנית העיקור-סימון-החזרה (Trap-Neuter-Return) הוכיחה כי פתרון זה יעיל.  עם זאת, לאור יכולת הריבוי הגבוהה של החתולים בכדי שהתכנית תעזור בצמצום מספרם, יש לבצע אותה בהיקפים גדולים ולאורך מספר שנים בכדי לקבל תוצאות מיטביות. אם תכניות עיקור החתולים מתקיימות על בסיס ספוראדי או באמצעות עיקור נקודתי של קבוצות חתולים, אין לכך השפעה משמעותית וארוכת טווח על אוכלוסיית החתולים.
עיקור וסירוס ננקטים לעיתים גם כאמצעי לשיפור מצבם הבריאותי של חיות המחמד, אולם קיימים, מחקרים המטילים ספק ביתרונות הבריאותיים לחיות המחמד כתוצאה מניתוחים אלה. מצד אחד, הם מצמצמים לאפס את הסיכוי לחלות במחלות הקשורות לאיברים אותם מוציאים בניתוח (כגון: סרטן האשכים או הרחם). יש הטוענים כי הם גם מצמצמים את הסיכוי להתנהגות תוקפנית של החיה בעקבות שינויים הורמונאליים. מצד שני, קיימת סכנה מעצם קיומו של הניתוח, כמו כן קיימת עליה בסיכון לחלות בבעיות רפואיות אחרות כגון: סרטן (מסוגים אחרים המתוארים לעיל), השמנה, בעיות אורטופדיות ואף פגיעה קוגניטיבית גריאטרית.
יש לציין כי קיים הבדל מהותי בסיבות לכך שיש הרבה כלבים משוטטים אל מול חתולים דרי רחוב. בעוד בקרב כלבים, הריבוי נעשה בעיקר בקרב כלבי בית, שבעליהם אינם מעקרים או מסרסים אותם, בקרב חתולים המצב שונה לחלוטין ועיקר הריבוי הוא בקרב חתולים דרי רחוב ולא חתולי בית.
מסמך זה יתמקד במתן מענה להתרבות אוכלוסיית כלבים וחתולים באמצעות עיקור וסירוס, בישראל, ובמדינות שונות בעולם.
2. המצב בישראל
סעיף 14א’ לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ”ד-1994 עניינו צמצום מספר בעלי החיים המשוטטים. בסעיף 14א’ (א) נקבע כי שר החקלאות ופיתוח הכפר בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה יקבע הוראות לדרכים שבהם תפעל המדינה לצמצום אוכלוסיית בעלי החיים המשוטטים. עוד קובע סעיף זה כי התקציב שינתן לטובת התכנית לא ישמש להמתת בעלי חיים.  סעיף 14א’ (ב) קובע כי יינתן תקציב שנתי בסך 4.5 מיליון ₪ בתחום פעולה נפרד בסעיף תקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר לטובת יישום ההוראות האמורות.
בשנת 2006 ניסתה עיריית ראשון לציון לחוקק חוק עזר עירוני שנועד להסדיר את תחנות ההאכלה לחתולים. עקב התנגדות עמותות למען זכויות בעלי החיים, החוק לא עבר.
התקציב הניתן בהתאם לסעיף 14א’ (ב) בחוק צער בעלי חיים (כאמור 4.5 מיליון ₪) נחלק בין מספר גורמים, קרוב ל-1.5 מיליון ₪ מוקצה באופן ישיר לטובת פעולות העיקור והסירוס של כלבים (ראו להלן), שאר הסכומים ניתנים להקמה, שיפוץ ותמיכה בכלביות השונות, בעיקר הכלביות העירוניות.  יצוין כי לעמדת חלק מעמותות בעלי החיים יש להקצות את כל הסכום האמור ישירות לעיקור וסירוס, ולא להשתמש בו לביצוע פעולות אחרות (ראו לעיל).
נוסף על כך, בשלוש השנים האחרונות הקצה המשרד להגנת הסביבה 2.9 מיליון ₪ בכל שנה לעמותות הפועלות לקידום זכויות בעלי החיים, מדובר על כ-30 עמותות לערך.  תמיכה זו נעשית בהתאם לקול קורא שמקדם מספר נושאים כגון: אחזקת נכונה של חיות מחמד, הקמת כלביות ושיפוצן, עיקור וסירוס וחינוך (שמתמקד בדרך כלל בסירוס ועיקור). נוסף על כך, נמצא המשרד להגנת הסביבה בהתקשרות עם מספר מחלצי כלבים בסכום של 300,000 ₪ בשנה.
יצוין כי פרויקט העיקור והסירוס שמבצע משרד החקלאות מומן בעבר במטצ’ינג (matching) של משרד החקלאות, המשרד להגנת הסיבה ומשרד האוצר. עם זאת, בשנה השנייה להפעלת הפרויקט, חל צמצום במספר הפונים לעקר ולסרס את כלביהם דבר שהביא לצמצום התמיכה של חלק מהמשרדים. נכון להיום רק משרד החקלאות תומך בפרויקט.
להלן נתונים אודות פעולות לצמצום אוכלוסייתם של כלבים וחתולים:
כלבים
מנתוני אגף השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן המשרד) עולה כי נכון לסוף שנת 2010 רשומים בישראל כ-387,289 כלבים שלהם בעלים.  עם זאת, להערכת גורמי מקצוע קיימים עוד כלבים רבים שאינם רשומים וכתוצאה מכך מספרם האמיתי של הכלבים הוא גבוה בהרבה. להלן חלוקת הנתונים הללו לפי מין וסירוס ועיקור הכלבים:
מין זכרים נקבות
סך הכל 195,592 191,697
מתוכם מסורסים מעוקרות
46,989116,020
24%60.5%
מהטבלה עולה כי 24% מהכלבים הזכרים מסורסים ו-60.5% מהכלבות מעוקרות.
מנתוני המשרד עולה כי עשרות אלפי כלבים ננטשים מדי שנה (מקורות אחרים מדווחים על כ-100,000 כלבים), ורק 10% מהם מוצא בית. השאר מוצאים את מותם ברחובות, מוזנחים, סובלים מהתעללות וחלקם אף מורדם במכלאות. בהתאם לאתר האינטרנט של האגף, “העיקור והסירוס הם האמצעים ההומאניים ביותר להפחתת ההמלטות ולצמצום מספר הכלבים הנטושים”.
כתוצאה ממצב זה, החליט המשרד ליזום תכנית לעידוד עיקור וסירוס כלבים המאפשר לבעליהם לעקר או לסרס אותם במחיר מסובסד, עד כמחצית מהמחיר הרגיל. את שאר עלות הפרוצדורה, מממנת המדינה והרופא אשר במרפאתו יבוצע הניתוח.  לצורך יישומה, הקצה המשרד בשנת 2010  1.15 מיליון ₪ לטובת ביצוע התכנית, ועוד 250,000 ₪ להסברה, הבאת המבצע לידיעת הציבור ולהעלאת המודעות לחשיבות העיקור והסירוס בקרב בעלי כלבים.  אמצעי נוסף לעידוד תכנית זו מלבד האמור לעיל, הוא הנחה בעלות חידוש הרישיון השנתי לחיית המחמד שמעוקרת או מסורסת.  להלן מספר הכלבים שטופלו במסגרת זו:
מספר הכלבים שסורסו ועוקרו במסגרת התכנית בין השנים 2009-2007
שנה זכרים נקבות
2007 3,513 6,085
2008 1,529 3,064
2009 1,596 3,614
מהטבלה עולים הממצאים הבאים:
• בשנת 2007 עוקרו וסורסו קרוב ל-10,000 כלבים ברחבי הארץ;
• בשנת 2008 מספר זה צנח לקרוב ל-4,600 ובשנת 2009 הוא עלה לקצת יותר מ-5,200 כלבים וכלבות;
• בכל שנה, מספר הכלבים והכלבות שמעוקר נמוך בצורה משמעותית ממספר הכלבים הננטשים.
בכדי לעודד עוד יותר את הטיפול בכלבים משוטטים, בעיקר במסגרת הפתרון האמור, החליט משרד החקלאות לתמוך בהקמת, שיפוץ ואבזור מתקנים להחזקת בעלי חיים משוטטים ברשויות המקומיות בסך חצי מיליון ₪ בשנת 2010. יצוין כי כלבים משוטטים אשר נתפסים ומועברים למכלאות, מסורסים ומעוקרים לפני שהם מועברים לאימוץ (כאמור רק 10% מהם אכן מוצאים בית).
חתולים
לפי ההערכות חיים בישראל כ-2 מיליון חתולים דרי רחוב, כ-60% מהם באזור המרכז והשרון, כ-20% בצפון הארץ, 10% בדרומה ועוד 10% באזורים נוספים. תוחלת החיים של חתולים אלה נמוכה במיוחד, כשני שליש מהם מתים עד לשנה השנייה של חייהם ועוד כשליש שורד עד גיל 4, לשם השוואה, חתולי בית, המטופלים ומואכלים באופן קבוע, שורדים בממוצע עד גיל 15. גם איכות החיים של החתולים נמוכה, הם לרוב אינם זוכים להאכלה צמודה, בקיץ חשופים לצמא ובחורף לפגעי מזג האוויר. אלו ועוד פוגעים בבריאות החתולים ומביאים לתוחלת חיים נמוכה במיוחד. באשר למספר חתולי הבית, הוא עומד על כ-300,000 חתולים, שתורמים גם הם, באמצעות התרבות בלתי מבוקרת לעלייה במספר חתולי הרחוב בישראל. עם זאת כפי שצוין לעיל, עיקר התרבות חתולי הרחוב נובעת מריבוי של חתולים דרי רחוב.
הסיבה למספרם הרב של החתולים נובעת בראש ובראשונה מיכולת הריבוי הגבוהה שלהם. חתולה יכולה להמליט ארבעה גורים כל חצי שנה, בממוצע שניים מכל המלטה ישרדו. בשרשור עם כל צאצאיהן, תוך שנתיים כל חתולה יכולה להמליט (גם אם בעקיפין באמצעות שגריה) מעל 160 חתולים, שיחיו ברחובות.
כפי שצוין לעיל, אחד מהפתרונות לצמצום אוכלוסיית בעלי החיים הוא המתה, ובעבר נעשה שימוש בפתרון זה בישראל. החוק מאפשר השמדת חיות במקרה של חשש לבריאות הציבור (פקודת הכלבת), ובמקרים רבים בעבר, קו הגבול שבין שמירה על בריאות הציבור לבין שמירה על רווחתו (בין היתר כתוצאה ממטרדים שיוצרים החתולים המשוטטים), לא היה ברור. דבר שהוביל להמתת חתולים דרי רחוב ללא כל הצדקה אמיתית של שמירה על בריאות הציבור.
בהקשר זה יש לציין את בג”ץ 6466/96, שהגישה העמותה למען החתול נגד עיריית ערד, בו קבע בית המשפט כי עיריית ערד כי היא אינה רשאית לדלל את אוכלוסיית החתולים בטענה שהיא מהווה סיכון תברואתי שעלול לפגוע בבני-אדם.  נוסף על כך, בג”ץ 4884/00 של עמותת “תנו לחיות לחיות” נגד מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות קבע כי ניתן להמית חתולים דרי רחוב רק במקרה של שמירה על בריאות הציבור. כאשר האינטרס המתנגש הוא רווחת הציבור, קבע בית-המשפט כי יש להכיר באמצעים קיצוניים פחות מהמתת חתולים.
פתרון נוסף שמתבצע בארץ כבר מספר שנים הוא תכנית העיקור-סימון-החזרה (Trap-Neuter-Return) של חתולים דרי רחוב. במסגרת זו נתפסים חתולים דרי רחוב על-ידי גורם מקצועי המיומן בנושא, מובאים לווטרינר לצורך העיקור או הסירוס שבמהלכו נערכות להם גם בדיקות כלליות וחיסונים, וכ-24 שעות אחרי הניתוח, הם משוחררים. הציוד בו משתמשים הוטרינרים ייעודי לתכנית מסוג זה, כך, כאשר הוטרינרים תופרים את החתך של הניתוח, הם משתמשים בתפרים נמסים בכדי למנוע את הצורך בלכידה נוספת לצורך הסרתם. נוסף על כך, חתולים שעוברים את הניתוח, קצה האוזן השמאלית שלהם נקטם בגודל מילימטרים בודדים במהלך הניתוח, סימון זה מקובל בכל העולם.
משרד החקלאות מקצה תקציב בגובה 3.25 מיליון ₪ (נכון לשנת 2009)  לצורך יישום התכנית ב-30 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. הרשויות נבחרו לפי שיטת ניקוד שקבעה את זכאותם וגובה התקציב שהן מקבלות, הנע בין 35,000 ₪ ל-200,000 ₪ לכל רשות מקומית.  יצוין כי סכומים אלה הם חלק מהתקציב הכולל של 4.5 מיליון ₪ שניתן בהתאם לסעיף 14א’ (ב) בחוק צער בעלי חיים.
לדברי ד”ר נירית ציפורי, סגנית הממונה על צער בעלי-חיים באגף לשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, בשנה האחרונה העיקור בוצע ב-18,000 חתולים דרי רחוב וקיימת כוונה להמשיך בתכנית בחמש השנים הקרובות. כמו כן, מתעתד האגף להוציא קול קורא לבחינת הדרך היעילה ביותר לצמצום מספר החתולים באמצעות סירוס ועיקור, למשל האם יש לעשות זאת בעיר או בכפר (או בשניהם), האם יש לשתף פעולה עם מאכילי חתולים, מה השפעת מזג האוויר על החתולים ועוד.  לדברי גורמי מקצוע אחרים, יש צורך בעיקור של אחוזים משמעותיים מהאוכלוסייה, למשך פרק זמן של מספר שנים בכדי לצמצם את מספר החתולים דרי הרחוב.
2.1. היפגעות הציבור מאוכלוסיית כלבים משוטטים – היבטים כלכליים
מחלת הכלבת היא מחלה חשוכת מרפא, בעלת 100% תמותה ללא חיסון. המחלה פוגעת ביונקים ובהם בני אדם ומועברת ברוק על-ידי נשיכה של בעל חיים נגוע. מדינת ישראל נחשבת כמדינה נגועה במחלת הכלבת, להלן טבלה ובה מספר מקרי הכלבת בבעלי חיים בין השנים 2010-2006:
מקרי כלבת בבעלי חיים בישראל 2010-2006
2006 2007 2008 2009 2010
9 15 12 58 53
כפי שניתן לראות מהטבלה האמורה בשנים 2009 ו-2010 חלה עלייה משמעותית במספר מקרי הכלבת בבעלי חיים בישראל. בשנתיים האחרונות, מעל למחצית מבעלי החיים הנגועים במחלה היו כלבים, רבים מהם כלבים משוטטים.
הכלי המרכזי למניעת הדבקות במחלה, הוא חיסון שניתן לאחר נשיכה של בעל-חיים שאין מידע לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו.  החיסון נגד כלבת מורכב משני חלקים: החיסון הסביל, שהוא חיסון של נוגדנים באזור הפצע, עלות חיסון זה נעה בין 250 ל-280 דולר, והחיסון הפעיל שניתן ארבע פעמים אחרי הפציעה, עלות כל חיסון פעיל נעה בין 80 ל-100 דולר.  סך עלות טיפול באדם כנגד כלבת יכולה להגיע עד ל-700 דולר, סכום זה כולל הן את החיסונים והן את הביקור במרפאה או חדר המיון.
מפניה למשרד הבריאות בנושא עולה כי בממוצע ישנם כ-12,000 פניות בשנה בבקשה לקבל חיסון לכלבת אחרי נשיכה של בעל-חיים. בעשר השנים האחרונות, מדי שנה, כ-3,000 איש בממוצע קיבלו את החיסון, זאת לאחר התייעצות עם גורמי הבריאות. מנתונים אלה עולה כי עלות מתן חיסוני כלבת בישראל עומד על 2.1 מיליון דולר בשנה, שהם קרוב ל-7.5 מיליון ₪.
נוסף על חיסון הכלבת, חלק מאלו שנפגעו כתוצאה מתקיפת חיה נדרשים גם לקבל חיסון טטנוס. הקביעה בדבר מי נדרש להתחסן נקבעת בהתאם למצבו הרפואי, האם הוא קיבל את החיסון ועוד. עלות כל חיסון טטנוס היא כמה עשרות שקלים. מכיוון שחיסון זה אינו ניתן רק במקרים של פגיעה מחיה, אלא גם כתוצאה מפציעות אחרות, לא ניתן לפלח את עלות החיסונים שניתנו רק לאלו שננשכו.
הוצאה כספית נוספת היא כפי שצוין לעיל תמיכה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר והמשרד להגנת הסביבה בכלביות עירוניות וכלביות של עמותות הנאלצות להתמודד בפועל עם ההשלכות של ריבוי הכלבים המשוטטים. תמיכה זו כפי שצוין לעיל מוערכת במיליוני שקלים בשנה.
3. המצב בעולם
מדינות רבות העולם מתמודדות עם סוגיית הכלבים והחתולים המשוטטים. בניגוד לישראל, באירופה (למעט בבריטניה) הבעיה אינה נפוצה וחמורה ממספר סיבות. אחת מהן היא לאור העובדה שרבים באירופה מגדלים כלבים וחתולים גזעיים,  שנקנים בכסף רב, כך שאדם שהשקיע כסף רב בחיית המחמד שלו, סיכוי קטן יותר כי ישליך אותה. הסבר נוסף למספר הקטן יחסית של כלבים וחתולים משוטטים היא שחיות מחמד ללא בית מתקשות לשרוד את החורף במדינות צפון היבשת. הבדלים תרבותיים ביחס לחיות מחמד בין ישראל למדינות אירופה והמערב יכולים גם כן להסביר את העובדה שאין הרבה חיות מחמד משוטטות באירופה.
להלן סקירת החקיקה המסדירה עיקור וסירוס כלבים וחתולים במדינות שונות בעולם. יצוין כי בפנייה של מרכז המחקר והמידע למדינות השונות נשאלו שאלות גם באשר ליעילות תכניות העיקור והסירוס, אך למעט סלובקיה שציינה כי נערך מחקר המעלה כי התכנית הצליחה וקנדה שציינה שלא נערכו מחקרים, תשובות שאר המדינות לא ציינו האם נערכו בהן מחקרים.
3.1. ארה”ב
עיקור וסירוס כלבים וחתולים אינו מוסדר ברמה הפדראלית בארה”ב, אלא מוטל לפתחן של המדינות השונות. כ-28 מתוך 50 המדינות בארה”ב מחייבות אנשים המאמצים חיות מחמד מבתי-מחסה לעקר ולסרס אותן, הפיקוח כי הדבר אכן יתבצע נעשה בשני מסלולים נפרדים: האחד, ביצוע הפעולה בבתי-המחסה, השני, הפקדת פיקדון בחשבון מיוחד שמוחזר ברגע שבעלי חיית המחמד מוכיח לרשויות כי העיקור או הסירוס אכן בוצע.
באשר לחובה כי כל חיות המחמד יעוקרו או יסורסו, רק מדינה אחת הטילה חובה כזו, רוד-איילנד. שם נקבע כי כל חיות המחמד יסורסו, למעט חיות שמשמשות להרבעה אצל מרביע מוסמך, בעלי חתולים שמתחייבים תוך פרק זמן מוגדר לעקר או לסרס אותם וחיות מחמד שפרוצדורה כזו יכולה להוות סיכון לבריאותן.  יצוין כי דרישה דומה אמורה הייתה להתקיים בקליפורניה אך בסופו של דבר בעקבות התנגדויות של מספר גורמים, הצעת החוק בנושא נפלה.  למרות זאת, עדיין נערכים מאמצים לקדם חקיקה דומה במדינה.
עקב חוסר יכולתן של כל המדינות להסדיר את הנושא האמור בחקיקה, חלק מהרשויות המקומיות בארה”ב החלו לפעול בנושא בתחום שיפוטן. כך למשל, קבעה עיריית לוס-אנג’לס כי החל מפברואר 2008 כל חיית מחמד מעל גיל 4 חודשים מחויבת בעיקור או סירוס.  חריגים לדרישה זו יש למנות חיות המשתתפות בתחרויות, חיות להרבעה, חיות בהן נעשה שימוש על-ידי כוחות הביטחון, חיות נחייה וחיות שניתוח כזה כרוך בסכנה לבריאותן. הוראות דומות נקבעו גם בעיריית דאלאס (אוקטובר 2008) ולאס ווגאס (נובמבר 2009).
בחלק מהמדינות נקבע כי הרישיון להחזיק את חיית המחמד יקר יותר כאשר החיה אינה מעוקרת או מסורסת.
3.2. האיחוד האירופי
3.2.1. בריטניה
בבריטניה אין חקיקה ראשית המסדירה עיקור וסירוס של בעלי חיים והדבר מונח לטיפולן של הרשויות המקומיות. עם זאת, האגף לסביבה, מזון וחקלאות (Department of Environment, Food and Rural Affairs) הציג קווים מנחים לטיפול בכלבים משוטטים. בקווים אלה הוצע לרשויות המקומיות להציע סבסוד לעיקור וסירוס חיות מחמד ולעשות זאת בשיתוף פעולה עם הארגונים לרווחת בעלי החיים בתחום שיפוטן.
3.2.2. יוון
החקיקה המרכזית המסדירה את הטיפול בחיות מחמד ובעלי חיים משוטטים (כלבים וחתולים) ביוון חוקקה בשנת 2003.  חקיקה זו עוסקת בין היתר בהתעללות בבעלי חיים ובכל הנוגע לטיפול בבעלי חיים משוטטים הדבר מונח לפתחן של הרשויות המקומיות.
הרשויות המקומיות מורשות ללכוד ולעקר בעלי חיים משוטטים, נאסר עליהם להרדים את החיה למעט במקרים מיוחדים (כגון מחלת החיה). מבדיקת מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי לא נהוג לעקר ולסרס את חיות המחמד ביוון, דבר המוביל לכך שיש הרבה חיות משוטטות וגם מקרים רבים של התעללות בחיות, בעיקר בכל הנוגע לנטישת חיית המחמד שמוגדרת ביוון כהתעללות. בעקבות בעיות אלה, מתקיימים ביוון קמפיינים הנערכים בבתי-הספר וממומנים על-ידי ארגונים שונים במטרה להגביר את המודעות לתופעה ולחקיקה הקיימת בנושא.
3.2.3. סלובקיה
תכניות עיקור וסירוס חיות מחמד מתבצעות בסלובקיה בעיקר על-ידי ארגונים מהמגזר השלישי כגון עמותות לרווחת כלבים וחתולים. פעילות ארגונים אלה, בעיקר בכל הנוגע לעיקור וסירוס, מוסדרת בצו מספר 123/2008 של משרד החקלאות הסלובקי.
פסקה 10 סעיף 5 שורה D ממליצה כי כל כלבייה תפעל לעקר ולסרס את הכלבים והחתולים הנמצאים בטיפולה. מפניית מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא עולה כי הממשלה לא חוקקה חוק המסדיר עיקור וסירוס של כלבים וחתולים החיים בבתים, כמו כן, הרשויות אינן מעורבות בטיפול בנושא.
באשר ליעילות תכניות מסוג זה, ממחקר שבוצע על 1000 כלבים וחתולים משוטטים במדינה עולה כי זו הדרך היעילה ביותר לצמצם את מספרן. עם זאת, לפי מבצעי המחקר, אחרי העיקור או הסירוס יש להחזיר את חיות המחמד לסביבתם הקודמת, זאת בכדי לא לעודד הגירה של חיות אחרות לאותו המקום. יצוין כי תופעת כלבים וחתולים משוטטים אינה נפוצה בסלובקיה.
3.2.4. פורטוגל
החוק המרכזי המסדיר את הטיפול וההגנה על בעלי חיים הוא חוק 92/95. סעיף 5 לחוק קובע כי בערים ובמקומות בהם כלבים וחתולים משוטטים מהווים מפגע, העירייה רשאית לנקוט באמצעים שונים לצמצם את מספרם בתנאי שאמצעים אלה לא יגרמו כאב או סבל לחיות. סעיף 6 לחוק קובע כי על הרשויות להמליץ לבעלי חיות מחמד המתגוררים בתחום שיפוטן לנקוט באמצעים שונים בכדי למזער את הסיכוי לריבוי לא מבוקר של חיות המחמד שלהם, בין היתר באמצעות עיקור וסירוס. עוד קורא הסעיף לאזרחים לדווח לרשויות על כלבים וחתולים משוטטים.
3.2.5. צ’כיה
חוק הגנת בעלי החיים 246/1992 נותן בידי הרשויות המקומיות מספר כלים בכדי לפקח על מספר החיות המשוטטות בתחום שיפוטן. בין כלים אלה הסמכות להפעיל תכניות חינוכיות המדגישות את הצורך בהתנהגות נאותה כלפי בעלי-חיים, תמיכה כלכלית באלו המאמצים חיות משוטטות ופעולות אקטיביות לצמצום מספרן בין אם על-ידי פעולות עיקור וסירוס ובין אם על-ידי צמצום מקורות אוכל שאינם נשלטים כגון: פחי אשפה, מזבלות ועוד. לא נמצא מידע האם הרשויות רשאיות לדרוש עיקור או סירוס.
עוד רשאיות הרשויות לנקוט באמצעים בכדי לעקוב אחרי היקף חיות המחמד בתחום שיפוטן בכדי למנוע התרבות לא רצויה, אמצעים אלה כוללים סימון בעלי חיים על-ידי הזרקת שבב.
3.2.6. צרפת
הסמכות להתמודד עם תופעת הכלבים והחתולים המשוטטים מצויה בידי הרשויות המקומיות. בהתאם לסעיף 211-22 בקודקס האזרחי, רשאי ראש העיר לנקוט בכל האמצעים בכדי למנוע את תופעת הכלבים והחתולים המשוטטים, בין האמצעים הללו יש לציין את הדרישה לטייל עם רצועה או זמם על הכלב והחרמת כלבים שנמצאו משוטטים.
סעיף 221-27 קובע בנוסף לאמור לעיל כי ראש העיר רשאי באמצעות צו או באמצעות שיתוף פעולה עם עמותות שונות, ללכוד ולסרס או לעקר חתולים משוטטים. סעיף 212-10 קובע כי יש לסמן את החתולים הללו בכדי שלא ללכוד אותם שוב.
אין התייחסות בחוק הצרפתי לעיקור כלבים או לעיקור חיות מחמד הנמצאות בבעלות אנשים.
3.3. טורקיה
עיקור וסירוס חיות מחמד בטורקיה מתבצע על-ידי הרשויות המקומיות וארגוני המגזר השלישי. פעולות אלה מוסדרות בשתי חקיקות מרכזיות: חוק הגנת בעלי החיים והרגולציה להגנה על בעלי-חיים. בהתאם לסעיף 4 לחוק הגנת בעלי החיים, כל בעלי הכלבים והחתולים מחויבים לסרס ולעקר אותם. אלו המעוניינים להרבות את הכלבים או החתולים מחויבים לרשום את הגורים אצל הרשויות המתאימות ולדאוג לרווחתם.
סעיף 6 לחוק קובע כי על הרשויות המקומיות לאסוף את כל החיות המשוטטות בכדי להביא אותן לטיפול (חיסונים) ולסירוס או עיקור בבית מחסה. לאחר מכן, יש לשחרר אותן בחזרה במקום בו הן נתפסו. עוד נקבע בסעיף 19 כי על הממשלה להקצות תקציבים ייעודיים לשמירה על רווחת בעלי החיים, ובהם פעולות עיקור וסירוס.
3.4. קנדה
עיקור וסירוס חיות מחמד אינו מוסדר בקנדה ברמה הפדראלית אלא מתבצע על-ידי ארגונים למען רווחת בעלי חיים או הרשויות המקומיות. ארגונים למען רווחת בעלי החיים מעודדים ביצוע תכניות כאלו, ובמקרים רבים אף מבצעים עיקורים וסירוסים, יצוין כי הם כמעט ואינם נהנים מתמיכה ממשלתית אלא מתקיימים מתרומות.
נוסף על כך, גם  הרשויות המקומיות בקנדה החלו לפעול בכדי לעודד עיקור וסירוס של חיות המחמד. בין האמצעים השונים שנוקטים הרשויות יש לציין ניתוחי עיקור וסירוס בחינם, הנחה במתן רשיונות לבעלי חיים מסורסים, קנסות לבעלי כלבים וחתולים המשוטטים ללא השגחה. חלק מהרשויות אף החלו בעיקור וסירוס כל כלב או חתול שמגיע לתחומם, בין אם יש לו רשיון ואינו נמצא בחזקת בעליו, בין אם הוא משוטט ואין לו רשיון.
בקנדה לא נערכו מחקרים על יעילות תכניות אלה או על השפעת תכניות להאכלת חתולים על מספרם.
3.5. קרואטיה
חוק ההגנה על בעלי חיים הוא החוק המרכזי המסדיר את זכויות בעלי החיים בקרואטיה. סעיף 48 לחוק קובע כי בעלי כלבים וחתולים מחויבים לפקח על התרבות בעלי החיים הנמצאים ברשותם, במידה והם אינם מצליחים לעשות זאת, עליהם לשאת בעלויות הטיפול של גורי חיות המחמד שלא נמצא להם בית.
סעיף 56 לחוק קובע כי כל אדם רשאי להקים בית מחסה לחיות מחמד, אם אין יוזמה של גורמים פרטיים, על הרשות המקומית או העיר זאגרב (עיר הבירה) לממן את הקמת בית המחסה. עוד נקבע בסעיף זה כי על הרשויות הרלוונטיות (השירותים הוטרינריים והרשויות המקומיות) להעלות את מודעות הציבור לרווחת בעלי החיים, בין היתר בכדי למנוע התרבות מיותרת שלהם. במידה והרשויות המקומיות מעוניינות לפעול בנושא בתחום שיפוטן, עליהן לעשות זאת בהתאם לחקיקה הראשית בנושא.
בשנת 2010 החליטו רשויות המדינה להפעיל תכנית לצמצום מספר הכלבים המשוטטים, במסגרתה נקבע כי עד יוני 2011 כל הכלבים במדינה יחויבו בהתקנת שבב בכדי שניתן יהיה לזהות אותם במקרה שיאבדו או ינטשו.
באשר לחתולי רחוב, בכדי לשמור על רווחתם ניתן להאכילם בתחנות האכלה מוסדרות. כמו כן, מכיוון שאלו חתולי רחוב, האחריות עליהם מוטלת על הרשות המקומית, שרשאית במידה ותחליט על כך, לפעול לעיקור וסירוס אוכלוסיית החתולים ולאחר מכן להחזיר את החתול אל האזור ממנה נלקחה.