לולה ננסי ורונית

דיר במחוזותנו- אימצה כלבה מבוגרת. והיא לא הסתפקה במצווה אחת וצירפה עוד אחת…
תראו, כל אימוץ הוא מבורך, ללא כל צל של ספק אבל כשמאמצים ילדון מבוגר זו פשוט הצלת חיים.
הכלבים האלה, הנשמות הרגישות האלה, שהיו 7, 8, 10 ו-12 שנים בבית מוצאים את עצמם יום אחד סגורים בכלוב-זה הרי פשוט בלתי נתפס. אני חושבת שההתעללות הכי קשה שיכולה במסגרת כל ההתעללויות שאנחנו עדים להם מדי יום- היא נטישת כלב מבוגר. מי שלא ראה אותם מגיעים אלינו-לא יבין כמה הנטישה הזו היא גזר דין מוות עבורם.
הם מגיעים אלינו מבולבלים ומבוהלים, חודשים ארוכים הם שרויים בדיכאון עמוק וכואב. כמה שנחבק אותם ונפנק אותם מכל הלב, ואנחנו עושים זאת בלי סוף, הנטישה הזו גומרת להם את הלב. הנפש לא עומדת בכאב ומשפיעה על מצבם הפיזי והם מתחילים לחלות. במקרה "הטוב" הם יתאוששו אבל לא יזכו לבית במשך שנים ארוכות כי הם נחשבים מבוגרים מדי….(גם אם הגיעו אלינו בגיל 5…) במקרה הרע, הם ידעכו נפשית ופיזית בכלוב עד למותם. רק החודש הגיע אלינו פקינז שננטש בגיל 10. לא פירסמנו אותו כי אפילו לא היה זמן לספר לכם אודותיו. הוא הגיע מבוהל וכועס, עבר בדיקות כמו כל הכלבים שמגיעים אלינו ונמצא בריא לגמרי. אחרי ימים ספורים בלבד בכלוב- הוא פשוט חטף דם לב. הלב שלו הפסיק לפעום כי שום חיבוק שבעולם לא הצליח לרפא את הלב שלו שדימם כל כך הרבה צער וכאב.
אני חושבת על הילדון הזה הרבה. בוכה וכל כך כואבת שלא נתן לנו הזדמנות לעזור בריפויי הלב…
כך שהאימוץ הזה ששותפה לו כל משפחתה היקרה של רונית- הוא הצלת חיים לכל דבר ועל כך אנחנו מודים להם ונמשיך ונודה להם לכל החיים!
רונית הסכימה בטובה שאני יעלה את הפוסט הזה וציינה שחשוב לה שאנשים יראו את האימוץ הזה ויבינו שאין על האהבה שכלבים מבוגרים נותנים בתמורה. החיים כל כך פשוטים באימוץ כלב מבוגר, הם לא מבלגנים את הבית ולא נלחצים לצאת כשאתם שעות מחוץ לבית. כל מה שהם מבקשים זה פינה חמה וחיבוק ארוך של אהבה.
שולחים מכאן תודה ענקית וחיבוק גדול לרונית ומשפחתה מבלי לשכוח את "בעלת הבית" הכלבונת שהסכימה לקבל עוד 2 אחיות מבוגרות אליהם הביתה!
שתהיה שבת שלום והלוואי ובשבת הזאת תצרפו אליכם הביתה את אחד מהמבוגרים שלנו 
http://www.youtube.com/watch?v=oZ1fEg7y4k4
אני מבטיחה לכם ויכולה לחתום על זה שהם יכניסו לחייכם אהבה שלא חווויתם בחיים!