היה מקפיא בירושלים. הגשם לא הפסיק לרדת, היו רוחות מקפיאות ונרטבנו עד לשד עצמותינו. במשך שעה שלמה עמדנו מול משרדי הממשלה. חיכינו לנציגינו בממשלה שנכנסו במכוניות כהות לישיבת הממשלה של יום ראשון. שום רכב לא עצר, שלא נדבר על לפתוח חלון, חלילה ולאבד מחום המזגן של המכונית, כדי לתת מילה, התייחסות, משהו… זה לא שממש הופתענו. אחרי הכל, מדי יום אנחנו שולחים מכתבים, פקסים, אסמסים וטלפונים לכל עבר- רק שמישהו ישמע גם את הקול שלהם!!!!!!!! בשלב מסויים השינים כבר החלו נוקשות והשפתיים נהיו כחולות, אבל לא יכולנו לזוז משם במחשבה על מאות הגורים שנמצאים כעת בדיוק במצב שלנו. לא יכולנו לזוז משם כשבמדינה שלנו גוססים ברחובות למעלה מ-2 מיליון חתולים, גורים שקופאים ברחובות, חתולים שמתים מצמא, כלבים משוטטים בבסיסים מתים מרעב, התעללות, אדישות. האדישות הורגת. והאמת, שבמדינה שלנו, האדישות קוטלת חיים בלי סוף. מחלת האדישות היא מחלה נפוצה במדינה שלנו. אני אישית, לא מבינה איך במדינה שבה חיים בקושי ניצולי שואה- לא קמה מדינה שלמה על הרגליים וצועקת. אז תשאלו איך אני מצפה שיעשו משהו למען בעלי החיים אם לא עושים כאן למען בני האדם? השאלה שאנחנו נתקלים בה מדי יום.. אם נשב בחיבוק ידיים- בטוח שאף אחד לא יעשה דבר למען מי שבאמת צריך. אם לא נשמיע את הקול של אלו שלא יכולים לצעוק בעצמם- מי יישמע? אם אתם יכולים לישון בלילה עם הידיעה שחיים חומקים לנו ברגעים אלו ממש, מבעד לאצבעות כי אנחנו מחכים "שמישהו" יעשה משהו-כנראה שהרווחתם…אנחנו לא יכולים להמשיך ולשתוק. להמשיך ולצפות בעוד ועוד כלבים מומתים-בין אם מזריקים ל-100 אלף מהם זריקת מוות במכלאות ובים אם פשוט מתעלמים מקיומם במדינה הזאת, התוצאה היא זהה- מוות. ביקשנו מכם לעזור לנו להציף את הדף של יאיר לפידhttps://www.facebook.com/photo.php?fbid=653005931392222&set=a.405545889471562.112363.154763454549808&type=1&theater זה תפס ליום אחד, אולי יומיים… אנחנו ממשיכים לפנות לשר האוצר. אנחנו צריכים שתמשיכו להפיץ מדי יום, ביחד אתנו. אנחנו נמשיך לעלות לירושלים להשמיע את קולם- אם אתם רוצים באמת להצטרף אלינו, אתם מוזמנים להיות אתנו בקשר במייל: [email protected] נכון, לא מדובר בקוטג' שנגע לכיס של כולנו, כרגע מדובר בהצלת חיים. ואבוי לנו אם בשביל זה לא נצא לרחובות.
