22/06/2011

 לפני מספר ימים פרסמנו מודעה בפייסבוק:

"עדינה, טריירית קטנטונת בת כ-15, נזרקה לפני שבועיים בבית קברות בראשל"צ במצב מחריד. הציפורניים שלה היו כל כך ארוכות שהן ננעצו בתוך הכפות. היה לה גידול עטין שגרם לפצע גדול ומזוהם. בנוסף לכל היא עיוורת.בכלביה עדינה עברה ניתוח להסרת הגידול, יש כנראה גידולים נוספים אך בגלל גילה המבוגר ומצבה הפיזי, עדינה לא תעמוד בניתוחים נוספים. מה שאנחנו מבקשים הוא בית אומן עם לב רחב, שייתן לעדינה לסיים את חייה בכבוד. להערכת הוטרינריות נותרו לה רק מספר חודשים לחיות. בבקשה, תעזרו לעדינה לחוות הרגשה של בית בסוף חייה…."

מדי יום אנחנו נתקלים בעשרות נטישות של כלבים: גורים, קשישים, גזעיים, מעורבים, פצועים וחולים. הקלות שבה נוטשים כלבים כאלו היו חפץ ללא רגשות וכאבים, היא פשוט בלתי נתפסת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בכלב שחווה איתך שנים רבות, עם כל כך הרבה חוויות, זכרונות…הנזק הנפשי שנגרם לכלב שננטש הוא נזק שלוקח הרבה מאוד זמן לתקן אותו-אם בכלל. לאן נעלמה האחראיות ובאיזו קלות אדם נוטש ומפקיר חיים של הבריאה.

ברור שכשמצאנו את עדינה היה לנו ברור שאלו יהיו חודשים קשים וארוכים לכולנו, לצפות בה גוססת מצער וכאב לב לבדה. בכלבייה שלנו יש כלבים שמחכים כבר למעלה מחמש שנים לבית ומזדקנים ומאבדים את שמחת החיים לנגד עינינו אבל אנחנו לא מוכנים לוותר על התקוה שיום אחד יגיע תורם לזכות בבית ואהבה. 

הסיפור של עדינה הוא באמת סיפור יוצא דופן בעיקר בשל העובדה שככל הנראה לא נותר לה הרבה זמן לחיות ואם כלבים בריאים וצעירים לא מאמצים-מי ירצה כלבה שכזו.

להפתעתנו, הרבה אנשים פנו אלינו דרך הפייסבוק לאחר שסיפורה של עדינה נגע לליבם. לצערנו, הרבה אנשים פנו-אך איש לא בא לאמץ אותה.

ואז הופיעה עדי.

אנחנו לא מכירים את עדי מעבר למסך המחשב- אבל ללא כל צל של ספק- עדי נכנסה לליבנו לעד!

עדי ובן זוגה (שהם כבר הורים לבוטן המתוקה) הסכימו לאמץ את עדינה ובקשתם היחידה היתה עזרה בהסעה. 

למשימה התגייסה במהירות ריקי המקסימה, שהיא לגמרי חלק חשוב מהסיפור הנפלא הזה- כי בלעדיה עדינה לא היתה מגיעה לביתה ועל כך ריקי-המון המון המון תודה!

עדי- הצלחת לטלטל עמותה שלמה שפועלת כבר 25 שנה. אנחנו כל כך רגילים לטפל במקרים בהם בבני האדם יש כל כך הרבה רוע כלפי בעלי החיים, שהמעשה שלך, טוב הלב שלך והאומץ האדיר- הם פשוט כמעט ולא נתפסים. 
מילים לא יצליחו לתאר את תודתנו אלייך- אני רק יכולה לומר לך שנתת לכולנו עוד מקום לתקוה וכח להמשיך ולפעול למענם.
אני בטוחה שעדינה תדע להעביר לכם מדי יום את התודה שלה (ושלנו) ללא מילים. כי זה סוד הקסם של בעלי החיים הנהדרים הללו שאצלם, כשמם, הכל לב.

אנחנו נשמח להמשיך ולעקוב אחרי הסיפור המופלא הזה בתקוה שהדלת שפתחתם בביתכם תפתח את ליבם של עוד אנשים שיבינו את האושר העצום בלאמץ כלב מבוגר.

ריקי, עדי, עדינה- תודה על שיעור נפלא!