בעצם, רוב האנשים משקרים לעצמם או מדחיקים את מה שקורה בבתי מטבחיים ומשקים מתועשים. אחרת היו מתקשים לנגוס בבשר.
לאחרונה נודע לנו על סיורים כאלה שכבר מתקיימים. אבל במקום שהסיורים יתמודדו עם המציאות, הם ממשיכים את ההדחקה וההסתרה, והתלמידים מורגלים לקבל את הזוועה כעניין מובן מאליו. הסיורים מתקיימים במשק מתועש שמגדל ברווזים. את התלונה על המקום קיבלנו מאמא לילד בכיתה א'.
לפי הדיווחים של האם והתמונות שצילמה, הברווזים סובלים מהתעללות. ניתן לראות גוויות רבות של ברווזים. חלק מהברווזים מוחזקים על-גבי רצפה לא רציפה, ויש ברווזים שרגליהם נתקעו במרווחים. לרוב המוחלט של הברווזים – עופות מים שאוהבים לשחות, לטבול ולצלול – אין גישה למקווה מים.
כחלק מהביקור, מובאים התלמידים לפינת ליטוף, שבה ארגז דחוס באפרוחי-ברווזים. האם סיפרה לנו, שהמדריכה מניחה אפרוח בידיו של כל ילד, עוזבת את המקום וחוזרת לאחר מספר דקות; היו ילדים שהחזיקו את האפרוחים מהראש, היו אפרוחים שנפלו לרצפה.
עם איזה מסר "חינוכי" יוצאים הילדים מהביקור?
מדובר במשק תעשייתי. ביציהן של הברווזות נלקחות מהן ומודגרות במדגרה. האפרוחים בוקעים במדגרה, וגדלים ללא השגחה של אמם. הם גדלים במכלאות צפופות, וחלקם על-גבי רצפות טפחות. אין להם גישה למקווה מים. סופם, ודאי, במשחטה.
ביקור במקום כזה, ודאי שאינו מלמד על התנהגותם הטבעית של ברווזים, הצרכים שלהם, האופן בו האם הברווזה מגוננת על ביציה ומגדלת את אפרוחיה, המבנה הלהקתי שלהם וכיוצא באלו.
ניתן היה להשתמש בביקור כדי להסביר לתלמידים על חקלאות החי האינטנסיבית, ולהציג בפניהם את הפער בין חייהם הטבעיים של ברווזים לבין חייהם במשק מתועש. ניתן היה להצביע על הבעייתיות על כל צדדיה, לאפשר לתלמידים להביע את רגשותיהם, וליצור דיון מפרה.
אולם לא זו הדרך הנהוגה באותו משק. לפי הדיווח שקיבלנו, המדריכה אכן מספרת לתלמידים שברווזה אם דוגרת על הביצים ומחממת אותן. אולם היא אינה מסבירה מדוע הביצים מועברות במקום זאת למדגרה, ומה ההשלכות על האם ועל אפרוחיה. המדריכה מסבירה לתלמידים שברווזים הם עופות מים, אולם לא מסבירה מדוע אין נותנים להם גישה למים. המדריכה מסבירה על יתרונותיו(?!) של הפוך, במה שנראה כפרסומת פסולה, אולם לא מסבירה כיצד מפיקים אותו. לפי תיעוד מחו"ל, פוך מופק על-ידי תלישת פלומתם של העופות בעודם בחיים.
כמובן, אין מספרים לתלמידים שהאפרוח הפלומתי, שנותנים להם ללטף, מיועד לשחיטה.
התלמידים יוצאים מהביקור עם מסר מבולבל. הם מקבלים מעט מידע מקוטע על הביולוגיה של עופות מים, אבל מידע זה מנותק מהתנאים שהם רואים במשק בפועל.
החזקתם של העופות בתנאים, שאינם מספקים את צרכיהם הבסיסיים, מוצגת כעניין טבעי, ללא הצגה של הבעייתיות.
ריח הסירחון שבאוויר ומראה הגוויות, והברווזים שאברי גופם נלכדו בחרכי הכלובים, מרגילים את הילדים להתייחס באדישות לסבל ולהתעללות.
בעקבות התלונה פנתה תנו לחיות לחיות לשר החקלאות, גדעון סער, בבקשה למנוע ביקורים של תלמידי בתי-ספר במקום.
