פעמים רבות תהיתי – כיצד ניתן לשמש בית אמנה לכלב (לברדור נחייה, לדוגמא) ולמסור אותו הלאה ?
והנה, בחרתי לפעול במציאת משפחות מאמצות לכלבים נטושים, ומשוקמים באזור מגורי, בגליל.
את בוץ', אמסטאף מעורב, קטן ליויתי מיום היוולדו. בהיותו בן שבועיים, עבר לטפולי, והפך לחלק "מתוק"
בחיי. לי כלבים בוגרים משלי וגם חתולה. בוץ' הפך למרכז פעילות, גור בריא, שובב, מרוצה לחיות.
לפי הגזע שלו, התפתח והפך לגוש שרירים ולסתות שמחפשות מה למעוך בין שיניו. אהבתי במיוחד, שהגיח מאחורי וגנב לי בננה מהיד בביס אחד. כן, מצחיק לראות אמסטאף אוכל בננות… והנה, הבריון, פתאום הפסיק לאכול והתחיל להקיא ולשלשל – כן, נחשתם פרבו, חיידק תוקף גורים , עד 3 חדשים. האומלל נחלש,ורזה מאד, והובא לוטרינר של "תנו לחיות לחיות", לדר' אסף ירום המוערך , שאשפז אותו מיידית והציל אותו ממוות. חזרה הביתה, לבית ריק , עם לב כבד מדאגה, ותפילה שיישאר בחיים, שישאר בחיים, מגיע לו לחיות.
לאחר מספר ימים הוחזר אלי בוץ', רזה מאד תשוש אבל עם סיכוי לחיים. מיד החל תהליך השיקום הפיזי שלו, כמו גם ההבנה שלי שהוא איתי באופן זמני בלבד , ויבוא היום ש…. ניפרד, ודרכינו יופרדו. עצוב !
בוץ' התפתח יפה, והחזיר לעצמו את השרירים שכיסו את גופו . והנה- בשבוע שעבר הגיעה בעקבות פרסום
משפחה מאזור המרכז, אשר אמצה את בוץ'- ברגשות מעורבים מסרתי אותו. כשחזרתי לביתי הרגשתי ריקנות נוראה ועצב, אבל רק לזמן קצר. ידעתי שבוץ' הולך לבעלים שיאהבו אותו, כמוני ואולי יותר, ולא טעיתי. הנה התמונות של בוץ' בחיק משפחתו החדשה. עם עזיבתו – פינה בוץ' מקום לבאים אחריו שזקוקים לקן זמני – כמוהו
תודה בוץ' על רגעי הקסם המצחיקים והמשעשעים שחווינו יחד, ועל האהבה הענקית שקבלתי ממך, גוש שרירים קטן,על מבט הפרידה שלך, שאמר: "זה הדבר הנכון " אין רכושנות בלאהוב, אהבה נשארת תמיד בלב, למרות המרחק.
רות
