הבחירה לתקוף את אוכלוסיית העורבים. היא חסרת שמץ של מושג וידע על אופיו ודרך חייו של בעל חיים זה. העורבים ידועים כחיה אינטליגנטית ביותר ובעלת כושר הישרדות גבוה. הם חיים בלהקות, וידועים במונוגמיה שלהם. העורבים מתקשרים ביניהם באמצעות שפה מורכבת ומגוונת, ונוהגים לדווח זה לזה וללהקה על כל אירוע, מזון וסכנה מתקרבת.
כמו העורבים גם חתולי הרחוב הינם חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. לצערנו, חתולי הרחוב לא בחרו לגור ברחוב, והם נמצאים שם בעל כורחם. הם לא הגיעו לרחוב יש מאין, הם הגיעו משום שהאדם ראה בהם חפץ שניתן להשתמש בו ולהיפטר ממנו כלאחר יד.חתולי הרחוב בפרט וחתולים ככלל מהווים הגנה אקולוגית מפני מכרסמים ונחשים.
חתולי הרחוב מהווים, אפוא, חגורת הגנה אקולוגית טבעית, מעולה וחסרת תחליף. חתולי הרחוב פועלים בעיקר בלילה. הם ציידים מיומנים. ראייתם ושמיעתם אבסולוטית גם בלילה. הם נעים ללא רחש ואורבים למכרסמים בסבלנות מדהימה. גם אם חתולי הרחוב שבעים בשל טיפולם המסור של מאכילי חתולי הרחוב, יצר הציד הטבוע בנשמתם מניע אותם לצוד את המכרסמים ולהרגם, אם כי לא על מנת לאכלם. החתולים באופיים לוכדים וצדים כל דבר שנע, כולל מקקים, לטאות וכמובן מכרסמים.
חתולי הרחוב הם עזר כנגדנו. נכון להיום, קיימת בארץ שיטת ה- TNR. כלומר – לכידת בעלי החיים באופן הומאני, עיקורם וסירוסם, והחזרתם לסביבתם הטבעית. שיטה זו הובאה אלינו מאירופה וארה"ב, שם היא נהוגה זה לא מכבר. כאשר שיטת העיקורים והסירוסים נעשית בצורה מובנית ומאסיבית, היא שומרת על אוכלוסיה קבועה ומונעת התרבות.
נכון להיום, ברחבי הארץ, ישנן פינות האכלה מוסדרות, והחתולים מטופלים ע"י מאכילי חתולי רחוב הדואגים למזונם, לעיקורם וסירוסם, ולטיפול וטרינרי שוטף. הכתבת אמיר איזכרה מקרים נדירים ביותר, בהם הובחנו חתולים במסעדות ובבתי קפה. אין להסיק מכך על הכלל. באשר לאותם מקרים נדירים – אם היו בעלי מסעדות ובתי קפה דואגים לפינות האכלה מוסדרות לחתולים מראש, שהרי עיסוקם במזון, ודואגים לעקר ולסרס את החתולים, היו נמנעים מחדירת חתולים לתחום מטבחי המסעדה, ויתרה מכך – לא היו עכברים במקום, שמהווים מקור למחלות.
חייהם של חתולי הרחוב אינם קלים כלל ועיקר. עיקר התמודדותם היא עם שרירות לב של אנשים חסרי אנושיות וחמלה. אותם אנשים, ובכללם כתבת המאמר, מביעים זילות בחיי החלשים מהם.
אסור גם שתהא הפרדה בהתייחסות כלפי בעלי חיים מזנים שונים כפי שגפי אמיר עושה בכתבתה.
בעלי החיים הם בעלי רגשות בדיוק כמו בני האדם, וזכותו של כל בעל חיים באשר הוא לחיות בכבוד.
