כזכור השכן של טניה כגן מחיפה זכה באופן תמוה ביותר בתביעה נגדה על כי החתולים שהיא מאכילה מזה 14 שנה באותו מקום כאשר גם לפניה הם הואכלו שם על ידי מישהו אחר, מהווים לפתע פתאום "מטרד" תברואתי עבורו. כגן החליטה להיאבק בפסק הדין ולהגיש ערעור לבית הדין המחוזי. "הערעור הוגש לאחר התייעצות עם חברי ועדת לשכת עורכי הדין להגנת זכויות בעלי-חיים ", מסביר עו"ד אסף מרקס המייצג אותה בהתנדבות. "הוועדה החליטה שלמרות שפסיקת בית-משפט שלום אינה מחייבת ערכאות אחרות ולרוב אינה יוצרת תקדים, מדובר בהחלטה חשובה. רוב הסיכויים שפסק הדין ימצא דרכו לרשויות המקומיות ועלול לשמש את אלו שמעוניינים להתנכל למאכילי חתולים", הוא אומר.
הדיון בערעור יחול ביום ג' 20/11 לפיכך אנחנו מבקשים מיכם בכל לשון של בקשה:
בואו לתמוך בה ב-20.11 בשעה 09:00 ברחבת היכל המשפט שדרות פל-ים 12 חיפה טל. 8698000 .
לכם, העתונות, הכוח להשפיע לכאן או לכאן. אנא צאו מהאדישות ואל תתנו לנקמה אישית באמצעות חתולים לגרום נזק עצום בחוק להאכלה מסודרת של בעלי חיים נטושים וחסרי הגנה.
לנוחיותכם ולרענון זיכרונכם מצ"ב חלקים רלבנטיים מהכתבה שפורסמה עליה באינטרנט. נזרקה לרחוב: מאבקה של מאכילת חתולים בבית משותף בחיפה
למה מסעיר פסק דין מקומי וזניח-לכאורה, האוסר על מאכילת חתולי רחוב לעשות זאת בחצר הבניין המשותף בו היא גרה בעקבות תביעה שהגיש שכנה, את קהילת אוהבי החתולים?
"אם לא יתקבל הערעור שהגשנו, רוב הסיכויים שפסק הדין ימצא את דרכו לרשויות וישמש את מי שמעונינים להתנכל למאכילים", מסביר עורך-הדין המייצג את המדונה החיפאית של החתולים. אמון על הצלחת הגשת העתירה, מרקס מסייע לכגן. "טניה הינה המאכילה האידיאלית, מכיוון שהיא מעקרת את החתולים בסביבתה ומקפידה לשמור על שטח נקי ומטופח ללא מטרדי ריח או שאריות מזון", הוא מתרעם.
פסק הדין אוסר על כגן להאכיל את החתולים בחצרה ומשגר אותה להזינם על המדרכה הצרה שמחוץ לבניין. אלא שהמדרכה צרה להפליא והיא חוששת שהחתולים, חלקם בני חסותה מזה 14 שנה, יידרסו. אגב, לאחר הגשת התביעה, כגן טוענת, שכנה המשיך להתנכל לה. היא הגישה נגדו תלונה במשטרה ואף העבירה אליו מכתב בו היא מבקשת שיחדל מלהטריד אותה.
השופטת למלשטריך-לטר, אגב, לא ביקרה בחצר המריבה למרות הפצרות בא כוחה של כגן וגם לא שלחה למקום נציג מטעמה, כמו גם לא התייחסה לעדותם של הוטרינר שעיקר וסירס את החתולים ומכיר את טניה מזה 20 שנה שהעיד על נקיונה של חצרה שהריח היחיד שנובע ממנה הוא של פרחי יסמין והדר. כך גם השירות הוטרינר שביקר במקום. לכן די לבורות, לרשעות, לחוסר האכפתיות. חתול אינו גורם למחלות, ההיפך הוא הנכון. החתול הינו הסניטר של הטבע. איזו דוגמה נותנים אותם מתנכלים לילדיהם? מה הם מלמדים אותם על חמלה ועזרה?".
"תרבותה של אומה ניכרת ביחסה לבעלי החיים שבתוכה". מהטאמה גאנדי.
מה קורה לעם שלנו? היכן החמלה, הרחמים, הלב?
לפרטים נוספים – אתי אלטמן "תנו לחיות לחיות" – 03-6241776 – שלוחה 1
מאיה רינגל – עמותת חובבי החתולים – 0526-481001.
