צ'צ'ה החתולה הופיעה פתאום. בארבע לפנות בוקר כמנהגי מדי יום ביומו ירדתי לפינת ההאכלה כדי להאכיל את כ- 60 חתולי הרחוב שלי.
מאפלת הלילה הגיחה חתולה זרה לחלוטין, מעורבת שחור לבן, כשהצבע הלבן בשערה בוהק בחשיכה.
היא שמרה על מרחק ממני, נעצרה והביטה בחשדנות. אט אט, בשקט, התקרבתי קמעה ושמתי ערימת אוכל בצד. היא הביטה בי שוב, היססה, אולם כנראה שהרעב גבר עליה. היא התקרבה, ואכלה את האוכל בלהיטות. הבחנתי שהיא הייתה בהריון.
מאותו לילה גורלי שבו נקשרו חיינו זו בזו, חלפו חמש שנים. אט אט רכשתי את אמונה וצ'צ'ה הייתה מגיעה פעמיים ביום לקבל את מנת המזון שלה. עיקרתי את צ'צ'ה והיא הפכה לבבת עיני. צ'צ'ה הייתה מקסימה ביופייה ובחוכמתה, וידעה להשיב אהבה. נהגתי לשאת אותה בזרועותיי, לחבקה, לנשקה, וללחוש באוזנה עד כמה היא אהובה. צ'צ'ה בדרכה ידעה להתלטף, להביט בי בעיניה המלאות אהבה ולשים את ראשה על כתפי.
כך התנהלו חיינו באהבה הדדית , עד לפני כשבעה חודשים. יום אחד, בארבע לפנות בוקר, צ'צ'ה חיכתה לי כהרגלה, אולם הפעם היא עמדה מרחוק, הביטה בי, הסתובבה, התחילה להתרחק ממני , שוב נעצרה, הסתובבה, הביטה בי ארוכות ונעלמה באפלולית הלילה.
בערב, כשירדתי פעם נוספת לחלוקת האוכל לחתולי הרחוב, צ'צ'ה לא הייתה. חיפשתי אותה שעות ארוכות,קראתי בשמה, אך לשווא. שנתי נדדה באותו לילה, וכשהגיעה שעת ההאכלה היעודה בארבע לפנות בוקר, שמתי פעמיי במהרה לפינת ההאכלה בתקווה שצ'צ'ה תחכה לי כמדי יום ביומו. צ'צ'ה לא הייתה . במשך למעלה משבוע סרקתי כל פינה אפשרית בניסיון למצאה, אולם לשווא. צ'צ'ה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה . אט אט חילחלה המחשבה בליבי, והבנתי את משמעות המבט ששלחה לעברי באותו לילה. היה זה מבט של פרידה.
מדוע? ומה אירע בגורלה? איני יודעת. אולם יודעת אני שהיא חקוקה לנצח בליבי ובנשמתי.
באותו יום שצ'צ'ה נעלמה הייתי בדרכי לפגישה בענייני העמותה בדרום ת"א. תוך כדי הליכה,
שמעתי יללות. נעצרתי. מתחת למכונית, הסתתר לו גור חתולים ג'ינג'י כבן חודשיים. ניסיתי להוציאו, אך לשווא. הזעקתי את אמבולנס העמותה שיבוא לחלצו . לאחר מאמצים ממושכים עלה בידי נהג האמבולנס ללכוד את הגור המפוחד ולהביאו לבית המחסה של העמותה. מצבו הבריאותי של הגור היה בכי רע. כולו כחוש ובתנאי תת תזונה. הוא קיבל אבחון וטיפול וטרינרי, ושיקום פיזי ונפשי. בשל צבעו הג'ינג'י ניתן לו השם ג'ינג'ון.
מאחר וג'ינג'ון היה חתול שנמנע ממגע אדם, ולא היה סיכוי שיאמצו אותו, גמלה ההחלטה בלבי שבמקום להשאירו בבית המחסה ושיעביר את ימיו בכלוב סגור, עלי להעבירו לחצרי ולצרפו לחבורת חתולי הרחוב שלי, וכך עשיתי. ג'ינג'ון הסתגל במהרה למצב החדש והיה מאושר. החבורה קיבלה אותו אל חיקה בשל היותו גור צעיר. ג'ינג'ון מילא בשבילי את החלל שצ'צ'ה הותירה אחריה.
ג'ינג'ון גדל והיה לחתול יפהפה וענק. פרוותו הדהויה נהפכה לבוהקת וארוכת שיער. ג'ינג'ון דמה לאריה מלך החיות בהופעתו המרשימה ובאופיו. ג'ינג'ון היה חתול חופשי ששמר על דיסטאנס מאנשים .כולו היה הוד והדר, וכשהיה מהלך, היה מרים את זנבו המפואר בגאווה. ג'ינג'ון היה חתול מדבר. הוא היה מביע את רצונותיו באמצעות יללות שונות ומגוונות. ג'ינג'ון נהג לדבר אליי בשפתו המיוחדת ולהביט בי בעיניים מלאות באהבה. הוא היה נוהג להתחכך בי, אולם לא נתן שיגעו בו, ושמר בקנאות על עצמאותו. מקום מושבו הקבוע היה בגומה שנחפרה מסביב לעץ גבוה בחצר. שם נהג לשבת ולצפות במשך שעות ארוכות בעוברים ושבים.
ביום חמישי האחרון, ה- 15.2.07, הייתי בדרכי הביתה, מהרהרת באירועי היום, ולפתע עברה בי חלחלה שהסבר הגיוני אין לה. התקרבתי הביתה. על הכביש ליד הבית הייתה מוטלת גופת חתול מוכרת. חיל ורעדה אחזו בי- ג'ינג'ון שכב במרכז הכביש. עצרתי את המכונית ורצתי אליו. הוא שכב שרוע, עיניו מזוגגות, ואין נשמה באפו. יד זדונית קטעה את חייו הקצרים, והוא רק בן שבעה חודשים.
ג'ינג'ון איננו עוד.
הוא, שמילא את ליבי לאחר היעלמותה של צ'צ'ה, הותיר חלל ריק ועמוק יותר, הרגשת אין אונים ועצבות תהומית.
שני חתולי הרחוב היקרים שלי, שכל כך אהבתי, שכל כך נקשרתי אליהם, אינם עוד. ליבי שותת דם, וזעקה אילמת מפלחת את נשמתי – מדוע?
אני מפצירה בנהגים שעל הכביש – אנא, תנהגו בזהירות ובאחריות. אל תגרמו למותם המיותר של בעלי חיים חפים מפשע. צאו בזהירות מהחניות, שכן לעיתים חתול מוצא מסתור מתחת למכונית חונה. מעט תשומת לב יכולה להציל חיים. אנא, עשו זאת למען בעלי החיים, למען האנשים שמטפלים בהם ואוהבים אותם, ולמען הצד האנושי שבנו בהיותנו בני אדם.
כמו כן קוראת אני לאזרחים אוהבי בעלי חיים , תנו כתף ועזרו להאכיל את חתולי הרחוב באשר הם , גם להם מגיע את התנאים הבסיסיים של מזון ומים ואם לא אנחנו נדאג להם אז מי , וכמובן לדאוג לעיקור וסירוס שלהם.
בתודה ולזכרם של חתולי הרחוב שלי
אתי אלטמן
"תנו לחיות לחיות"
