ביום שישי (ה-29 בספטמבר 2006) בשעות הצהרים קיבלה אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות" שיחת טלפון מבחורה שסיפרה לה שמצאה יונה שלא היתה מסוגלת לעוף ולכן לקחה אותה לביתה. שם ראתה כי לרגלה של היונה טבעת אליה מוצמד פתק. הבחורה ביקשה את עזרתה של אלטמן במציאת פתרון ואולי גם במתן טיפול רפואי.
אלטמן פנתה לצביקה תמוז מ"מוקד חי" והוא יצא מיד לדרך בעודו מהרהר על היונה, מחוז חפצה ומה שכתוב אולי על הפתק שהוצמד לרגלה. "אולי אמצא שם פתק" הרהר לעצמו "ובתוכו כתב סתרים מוצפן שנשלח על ידי מרגל ובו מידע סודי" דמיין תמוז. "נשמע דימיוני?" הוסיף, "אז לידיעתכם זאת דרך הרבה יותר בטוחה מהעברת נתונים בטלפון או באמצעות המחשב. יונה כמו זו יכולה להיות בדמשק או בבירות תוך כחמש שעות" הוסיף.
ולאחר שבחן את האפשרות שהיונה עסקה בריגול החליט לפנות דווקא לצד הרומנטי והוסיף להרהר בדבר, "נערה יפה, עומדת ומשקיפה מחלון ביתה אל שובך היונים שבחצר ומחכה למכתב מאהובה שאותו תביא לה היונה הלבנה כמידי יום. אז תיקח את המכתב המוצמד לרגלה תפתח את קיפוליו ותקרא בשקיקה את מילות האהבה הטמונות בו" התפייט תמוז. אבל מיד ביטל את האפשרות הזו, כי הרי למאהב של הבחורה יש טלפון סלולרי והוא ישלח את מילות האהבה באמצעות SMS.
ולכן ניסה את למצוא סיפור אחר לפתקית של היונה. "יוצא הדייג עם זריחת החמה ומפליג אל האופק הרחוק, בכליו ארגז ובתוכו אוכל שהכינה אשתו האהובה ,ובארגז השני יונת דואר לבנה. סירתו מיטלטלת בין הגלים והנה סערה מגיעה, השמיים מתקדרים, אשת הדייג משלבת את ידיה ומביטה אל הים הגועש בתקווה לראות את סירתו, ולפתע מגיעה היונה ועמה המכתב. 'סירתי התהפכה אנא שלחי לי עזרה'.
"יונים לא מה שחשבתם!" מסכם תמוז. מרוב מחשבות ודמיונות כמעט פספס את הכניסה למושב וכשהגיע חיכתה לו היונה בתוך קופסת קרטון. "אחזתי ביונה בעדינות ושלפתי את המכתב מהטבעת, בעודי מסוקרן לאחר שבחנתי את על האפשרויות. פתחתי את קיפוליו בסקרנות רבה אך הוא לאכזבתי היה ריק".
תמוז יצא לביתו כשהוא מאוכזב מעט מן הסיום הלא דרמטי, ולאחר שנזכר במילותיה של הבחורה שמצאה את היונה "תודה לך שבאת וגמר חתימה טובה" מצא לו סוף מעודד לפרשה. "חשבתי שהיונה עפה מעלינו" סיפר, "ועל המכתב שמוצמד לרגלה נרשמים שמותינו בכתב סתרים אלוהי. אבל בעצם", המשיך תמוז, "היונה באה ועמה מכתב פתוח לכולנו לשנה החדשה, להעביר לנו את המסר לא בטלפון, לא בפקס לא ב-SMS, אלא באופן איטי וטבעי. תעצרו רגע תביטו סביבכם, תתחשבו באנשים סביבכם ובעיקר בבעלי החיים" סיכם תמוז את הפרשה.
