לשון המכתב שנשלח לרב אלישיב, לרב עובדיה יוסף ולרבנים הראשיים.
שלום רב,
עמותת "תנו לחיות לחיות", הנה עמותה הפועלת זה עשרות שנים לשיפור היחס של בני האדם לבעלי החיים. לעמותה הישגים רבים בתחום זה, בין היתר בהגברה משמעותית של התודעה החברתית לעובדה כי האיסור על גרימת צער לבעלי החיים נועד הן לשם הגנה על בעלי החיים (כדברי הרמב"ם במורה חלק ג' מח') והן למען הגן על נפשם של בני האדם עצמם "לבל תישחת ותידרדר לאכזריות…" (כדברי הרמב"ן דברים כב' ו').
בשנים האחרונות מוצאים אנו כי העופות המיועדים לכפרות, מוחזקים שעות ארוכות ואף ימים, בקופסאות ללא מזון ושתייה ורבים מהם מתים ברעב ובצמא עוד בטרם הם מובלים לשחיטה.
היחס של האדם לבעלי חיים משמש יסוד למצוות לא מעטות. צער בעלי חיים, כך ידוע לנו, הוא אף איסור מדאורייתא (שביתת הבהמה בשבת (שמות כ, ט; שם כג, יב; דברים ה, יג); סיוע בפריקת משא מבעל חיים שכשל – "עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה); "לא תחרש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב, י); "לא תחסום שור בדישו" (דברים כה, ד) וכו').
אני קוראת לך ללכת בעקבות ר' יוסף קארו, בעל שולחן ערוך, שפסק בעניין זה "יש למנוע המנהג" (שו"ע, או"ח ס' תר"ה). וכן אמר הרשב"א שמנהג זה הוא "כדרכי האמורים", והביע את שמחתו על כך שה' עזרו להרחיק המנהג מבני קהילתו (שו"ת הרשב"א, חלק א', סימן שצ"ה, ד"ה מונטפשליר). גם הרב חיים דוד הלוי, בספרו "יעשה לך רב", האריך בדברים נגד המנהג ומנע לכך כמה טעמים, כגון בעיית כשרות המתעוררת עקב השחיטות הרבות, צער בעלי-חיים, איסור בל תשחית ועוד.
דווקא לקראת ראש השנה ויום כיפור, כאשר אנו מתפללים לה' שינהג בנו ברחמים ומבקשים שיחתום אותנו בספר החיים, צריכים גם אנחנו לנהוג רחמים בסובבים אותנו, כולל בבעלי-החיים, ולחוס על חייהם. אין לי ספק שנטילת נפשותיהם של אלפי יצורים חיים, ברואי ה', לא תוכל להיזקף לזכותנו.
אנו פונים אליכם בכל לשון של בקשה להימנע מצער בעלי-חיים, ולנהוג במידת הרחמים ולהעניק לברואי ה' את המינימום הדרוש להם בכדי לשרוד. אנו ממליצים להניח בכל קופסה כלי עם מים ומעט מזון בכדי שאותם תרנגולי כפרות לא ימותו בייסורי רעב וצמא קשים.
"טוב ה' לכל ורחמיו על על מעשיו" נאמר בתהילים (קמה ט), ואנו הרי מצווים לדבוק במידות ה', כמאמר המדרש "נקרא המקום רחום, אף אתה היה רחום, הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון" (ספרי דברים מט, ד"ה "ללכת בכל"). אני גם מבקשת להזכיר לכבודו את הסיפור הידוע על רבי יהודה הנשיא, שנגזרו עליו ייסורים משום שלא חס על עגל שהובל לשחיטה. רק לאחר שחס על בני חולדה נגאל מייסוריו, כפי שנאמר "הואיל ומרחם – מרחם עליו" (בבלי בבא מציעא פ"ה, ע"א).
מדי שנה אנו בעמותת "תנו לחיות לחיות" פונים אל צמרת ההנהגה הדתית, אולם ההתעללות נמשכת. מחובתנו המוסרית, יחד עם הרבנים לפעול לצמצום סבלם העצום של העופות, עם פרוס השנה החדשה ומנהג הכפרות.
אנו מבקשים לצמצם את סבלם של העופות המוחזקים ברעב ובצמא שלושה ימים לפני מנהג הכפרות. מנהג הכפרות נעשה על מנת לכפר על חטאים, אולם בו בזמן "טובל ושרץ בידו", מדובר על חטאים של צער בעלי חיים. זהו מנהג השאוב ממנהגי הגויים וכלל לא כתוב בתורה, ולכן אולי כדאי לקרוא לכל מי שיכול לתת מטבעות – לתת צדקה בתור תשובה במקום לבצע את מנהג הכפרות. ובכלל לנהוג בעופות בחמלה רבה ככל שניתן. דווקא השנה, לאחר מלחמה עקובה מדם, יש צורך לבקש סליחות בלי לפגוע בחלשים יותר – בבעלי החיים. יהי רצון וכשם שנרחם על התרנגולות ירחמו עלינו משמים ונזכה כולנו לשנה טובה ומאושרת.
בכבוד רב ובברכת גמר חתימה טובה לך ולכל עם ישראל,
אתי אלטמן,
דוברת וממייסדי "תנו לחיות לחיות"
