"נכון הדבר", מוסיף תמוז, "שקניינו של אדם הוא רכושו, אבל שונה הדבר כשלרכוש זה יש רגשות, קר לו בחורף חם לו בקיץ ואם הוא נפצע גם כואב לו, ובעיקר הוא גם צריך לאכול. אך נראה כי בעלי הסוסים הללו מתייחסים אליהם כאל כלי תחבורה בלבד, כאילו היה עשוי ממתכת. אך אם לא היה דלק באוטו היה ממשיך לנסוע? אם היה נגמר המצבר היה יכול להניע אותו?" אומר תמוז בצער.
"כשהגעתי לתחנת המשטרה ראיתי יצור עלוב שנראה כאילו אזל דלק החיים שלו! כאילו התרוקן המצבר של נפשו! עיניו היו כבויות לגמרי, זה היה ילד! ברגע הראשון חשבתי שמדובר בסוס זקן מאוד שעמד כך ולא זז עם עיניים כבויות כמו אדם זקן וחולה שהשלים עם גורלו ורק מחכה לגאולת נפשו, אך כשפתחתי את פיו ראיתי שיניים של סייח. הוא היה בן שנתיים בגוף של זקן".
"התבוננתי בעיניו ופתאום חלפה בעיני תמונה של ילד מזה רעב באפריקה שהפך אדיש למצבו, ואז ראיתי את רגליו שהיו כשל נכה והבנתי את כל התמונה. התחילו לרכוב על הסוס כשהיה בן שנה. ברגליו נוצרה זווית חדה המקשה על ההליכה, אחר כך כנראה נמכר בזול, כסוס פגום, לאותו אוסף ברזלים שהעבידו בפרך עד לאפיסת כוחות. עד שנפל על ברכיו ונפצע פעם אחרי פעם, ועל כך יעידו הפצעים העמוקים בברכיו, גופו השדוף שצבע הפרווה דהה מהשמש הקופחת ושפשופי הרתמה המאולתרת שחתכה בעורו המיובש. כך סבב לו יצור מסכן כזה ברחובות גורר עגלה עמוסת ברזל והעולם ראה ושתק עד שנשתתק גם הוא והפך אדיש למר גורלו.
אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות": "על פי הוראה שנתנו משרדי הממשלה, מפאת חוסר תקציב לא ניתן להציל יותר סוסים. עד שיימצא התקציב לכך ימשיכו בעלי חיים אלו לסבול יום אחרי יום. אינני סבורה כי ניתן לדחות מצב זה אפילו ביום אחד. במדינת ישראל, תמיד כשזה מגיע לעזרה לבעלי חיים, לא נמצא עבורם תקציב ואני חושבת שהגיעו מים עד נפש, ובני אדם צריכים להתעורר ולהתחיל לנהל מאבק למען בעלי החיים. לא ייתכן שבגלל בעיה כספית בעלי חיים ימשיכו למות. זה הזמן לזעוק את זעקתם של בעלי החיים האילמים".
