בעקבות שפעת העופות התקבל בקיבוץ מגן צו מאת משרד החקלאות ובו הורו להם לחסל את כל בעלי הכנף שבמשק.
בקיבוץ מגן טיפחו החברים פינת חי יפהפייה, מטופלת ומטופחת, השקיעו בה המון חום ואהבה. בפינת החי היו מינים שונים של עופות: ברווזים מיוחדים, מסוג קרולין, מנדירינים-סינים, אווזי נטע, פינקטלים, ברבורים וברבורים שחורים, ברברים, אווזים מצריים, פסיוני זהב ופסיוני זהב צהוב, פסיוני ליידי, פסיוני ציד, זוג עורבים מיוחדים שחומי עורף, מגלנים, עוף ארץ ישראלי, טווסים לבנים – אלבינו וטווסים צבעוניים, אווזים קנדיים, אווזי הוואי, תרנגולות ניניות עם נקודות לבנות, תרנגולות משי, יונים מסולסלות, תרנגולות מסולסלות, יוני דואר לבנות, תרנגולי הודו ועוד מינים שונים.
אחראיות פינת החי שלא יכלו לדמיין המתת כל העופות, פנו יחד עם מרכז המשק בכל דרך בבקשה למנוע את גזר הדין. בלית ברירה הם ריכזו את כל בעלי הכנף בכלובים, ובמשך עשרה ימים לא נרשמה תמותה של אף בעל כנף. לאחר שמצאו שאין תמותה, פנו לשר החקלאות. במסגרת המאמצים פנו גם לעמותת "תנו לחיות לחיות", והעמותה הציעה עזרה בפנייה לבית המשפט בנושא זה.
מרכז המשק אמר שכנראה הגיע עם משרד החקלאות להסדר, ונראה כי לא ימיתו את בעלי הכנף, אולם שר החקלאות הטיל וטו ולא היה מוכן לשמוע על אפשרות אחרת.
ב-3 באפריל הגיעו לקיבוץ שני פקחים מאת משרד החקלאות, תפקידם היה למית את 342 העופות. הם הוכו בהלם ותדהמה כשנוכחו לדעת כמה עופות יש במשק. ולמרות נורא רצו לעזור ולא לבצע את ההרג, הם קיבלו הוראות שעליהם היה לבצע.
הפקחים החלו לפעול ולהמית בשני סוגי רעל שהושמו בכלי המים של העופות, אולם בעלי הכנף, שעד כה היו רגילים לחופש של פינת החי, הרגישו בחוש השישי שלהם כי המים מורעלים, סירבו לשתות למרות שהצמיאו אותם ולא ניגשו למים. בלית ברירה, נאלצו הפקחים, למלוק את ראשי העופות או לחליפין לשבור את מפרקת ראשם.
חברות הקיבוץ שתיעדו את הזוועה, לא יכלו לעמוד בה בשלב זה, נשברו והזמינו למקום ווטרינר שיבצע את ההמתה באופן הומאני ככל שניתן – המתת חסד בזריקה.
הפקחים שנאלצו לבצע את גזר הדין, סיימו את מלאכתם כשהם מצויים בטראומה קשה, לאחר יום ארוך של פעילות קשה ואכזרית. כך הלכו לעולמם כל בעלי הכנף שבקיבוץ מגן אהבו כל כך.
אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות": "אני מזועזעת מחוסר המקצועיות של משרד החקלאות, בצורה בה הוא מתנהל בכל הקשור להמתת העופות. לא ייתכן כי נשלחו שני פקחים בלבד ואלה נאלצו להתמודד עם המתה אכזרית במו ידיהם. לא ייתכן שהם לא קיבלו אף הנחיה בכל הנוגע להמתת פינת חי ולא לול של תרנגולות שנוהגות לשתות מכלי מים ביום-יום. האכזריות הופנתה הן כלפי בעלי הכנף והן כלפי שני הפקחים שאף אחד לא הכין אותם להתמודדות עם הרג של כל עוף במו ידיהם".
