אתי אלטמן היקרה

הסיבה לכך שאני מספרת לך כל זאת היא העובדה שאני היא זו שהתקשרה אליך בהיסטריה ביום ה' ה-16/02/06 ודיווחתי לך על ירייה בראשו של כלב בביתו של חברי.
תרשי לי לספר לך עוד קצת על עצמי, יש לי שלושה ילדים ואני אציג אותם בפנייך עכשיו:
הילדה הראשונה שלי היא ליידי, פינצ'רית שחרחרה בת 15. הגיעה אלינו כשהיא הייתה בת חודש (באפריל 91).
הילד השני שלי הוא פיצי החתול, הוא בן שמונה ואותו אספתי מהרחוב כשהוא היה בן חודשיים.
הילדה השלישית והיפה שלי היא קים, פיטבולית מדהימה בת שנתיים בימים אלו בדיוק, נמצאת אצלי מגיל חודש וחצי.
מי שמכיר אותי יגיד לך שאני קצת "משוגעת" ו"פנאטית" בכל מה שקשור לבעלי חיים. אני היא זו שתמיד מתקשרת לפקח העירוני כשיש חתול עזוב או כלב משוטט.  אין לי בעיה להכריז ברבים שאהבתי להולכים על ארבע גדולה ואין מה להשוות אותה בכלל לאהבתי הדלה ודועכת להולכים על שתיים. דאגתי הראשונית והמועדפת היא לבעלי חיים ולא לבני אדם מפני שיש מספיק מי שדואג לאנשים אך לצערי אין מספיק מי שידאג לבע"ח.

אתי,
אני מלאה אותך בפרטים אלו מפני שכואב לי ואני יודעת שכואב גם לך.  מיום חמישי אני בכלל לא מתפקדת, אני שבורה, לא יצאתי יום שישי לבלות מתוך הרגשה שאין לי מה לחגוג. אבל אני אומר לך מה אני אנקום את דמו.
כשאני הגעתי לזירה וראיתי את רד מדמם בצורה כזו ליבי ונשמתי דיממו איתו.  השוטרים הסדיסטים לא נתנו לי לגשת אליו למרות שבכיתי והשתוללתי וצעקתי כמו מטורפת. הכלב דימם במשך למעלה מחצי שעה ואף אחד לא הסכים להגיש לו עזרה ראשונה ואני שכל כך רציתי לעשות זאת, מנעו זאת ממני, חסמו את דרכי והייתי חסרת אונים אל מול כל השוטרים שהיו שם.
לפני שרד עלה בעזרת הוטרינר לרכב, רצתי אליו, עמדתי בצד והוא הסתכל לי בעיניים במבט של כלב חכם שלא יודע מה רוצים ממנו, יודע שהוא גמור ופשוט מבקש שיניחו לו למות כבר בשקט. מעבר לכך, במבט שלו הוא גם ביקש ממני לזעוק ולא לשתוק על פגיעתו הלא מוצדקת והמיותרת לחלוטין.
באותו רגע נשבעתי לו שכל הארץ תשמע על המקרה, שכולם ידעו מה היה שם בדיוק ולמה הוא נורה בין עיניו ע"י שוטר פחדן ושקרן שלא הסכים לאדיר לגשת בליווי שוטר נוסף ולקשור את כלביו למרות שאדיר ביקש ממנו. אני אומר לך למה, השוטרים ידעו שלהם יש דרך להתגונן, להם יש נשקים! מה היה לרד המסכן? מה היה לשאר הכלבים של אדיר? אני אומר לך-כלום!!!
יש לי סוד קטן בשבילך, כל חיי חלמתי להיות שוטרת, ניסיתי אינספור פעמים להתקבל למשטרה והפעלתי קשרים והגשתי מועמדות. ביום חמישי האחרון, משהו בי נשבר והחלום שלי התנפץ, אני מתביישת להודות שרציתי להיות שוטרת, אני מתביישת בשם כל אותם שוטרים שעמדו שם וצפו בכלב הגוסס בלי להניד עפעף (וחלקם גם בהתפעלות ממעשה הירי), אני הכי מתביישת להיות אדם בין רוצחים שכאלה. היום אני מרכינה את ראשי ומבקשת סליחה מרד ומכל בעלי החיים שנפגעו אי פעם ע"י החיה האכזרית והנוראה מכולם-האדם.
היום אני נשבעת לך, לעולם אני לא אלבש מדי שוטרת, גם אם יציעו לי את המשרה שכל כך חלמתי עליה.

אתי היקרה שלי ושל כל בעלי החיים,
מעבר לכאב שאני נושאת בפנים אני רוצה להודות לך על הכל, על המענה המהיר, על שכל כך השתדלת בשביל רד, על כך שאת משתדלת עבור כל אותם בעלי חיים שזקוקים לעזרתך, על התמיכה בהם, על כך שאת הפה שלהם ועל כך שאת האמא של כל אותם בע"ח שנפגעים.
אני מודה לך גם בשם אדיר והכלבות שלו, גם בשם כל חברי האישיים בעלי הכלבים שאת שמך היללתי בפניהם. אני מסירה בפניך את הכובע. בשבילי את מספר אחת ואני אוהבת אותך מרחוק מבלי להכירך אישית וזאת בגלל כל מה שאת עושה עבור החברים שלנו שהולכים על ארבע.
מבחינתי, האריה מזמן הפסיק להיות מלך החיות, מבחינתי את, אתי אלטמן, את היא מלכת החיות האמיתית.

         שלך
         שרית גרג'י