16/05/2016

מאמר בנושא תעשיית החזירים

“המפגש הראשון שזכור לי עם חזיר, היה בסבך קנים ושיחי פטל בעמק החולה”, מספר עו”ד יוסי וולפסון, רכז תחום חיות במשקים בתנו לחיות לחיות, במאמר שהתפרסם בכתב העת מעשי משפט, “תחילה שמעתי קולות תנועה בסבך, ואז, מעבר לפלג מים לא רחב, הבחנתי בחזרזירי-בר. הם היו קטנים וחמודים, גופם עדיין מפוספס בפסים הלבנים שייעלמו בבגרותם. מיד לאחר מכן הבחנתי באמם. התחושה היתה שילוב של התפעלות והתרגשות עם אימה. מפגשים כאלו, בטבע, כשהאדם בידיים ריקות, הם מהזירות הבודדות בהן יחסי הכוח החברתיים מתמוססים, היתרונות הפיזיים של בעל-החיים על האדם עשויים להתממש, והביטחון העצמי של האדם בשלטונו מתרופף. מיהרתי להתרחק לפני שהאם תחליט שאני מהווה איום על גוריה.”

אל מול תנאי המחיה הטבעיים של חזירים, כל דיר חזירים בתעשיית הבשר הוא כלא אכזרי, שמי שנולד בו מסומן מרגע בואו לעולם להרג ודאי. כיצד עלינו להתייחס לדברים אלו כארגון להגנת בעלי-חיים? האם יש מקום להתאמץ לבטל חלק מהפרקטיקות האכזריות ביותר בתעשיית בשר החזיר, אף שאנחנו יודעים שגם לאחר “שיפור התנאים” היחס לחזירות ימשיך להיות כאל מכונות להולדת חזרזירים, והיחס לגוריהן יהיה כאל נתחי בשר מהלכים ולא כאל יצורים חיים?

אחד ההישגים הגדולים של תנו לחיות לחיות בשנים האחרונות היה העברת תקנות בנוגע לתנאי הגידול של חזירים בתעשיית הבשר – תקנות שהן מהמתקדמות בעולם. כיצד עשינו זאת? והאם המאמץ היה כדאי?

 

על כל זה במאמר של עו”ד יוסי וולפסון, שאגב כך נותן גם סקירה על דיני הגנת בעלי-חיים ועל היישום שלהם במשקים חקלאיים.

לקריאת המאמר לחצו כאן-

שנת החזיר