הוצגו בה עבירות מהותיות על חוק צער בעלי חיים ועל פסיקות בג"ץ: לכידה שרירותית של חתולי רחוב, כליאתם בהסגר בכלובים קטנים ללא מים ומזון במשך מספר ימים, הריגת כלבות-אימהות והשארת הגורים למות ללא הגנה ומזון, העברת חתולים ממקום משכנם למקומות נטולי מקורות מים ומזון, ירי בבעלי-חיים בתוך שטח בנוי והשלכת גופות בעלי-החיים במזבלה.
בתכנית תועדה פעילותה של מועצת בנימין נגד בעלי החיים בשטחה. פקחי המועצה, בתמיכת הוטרינר הרשותי, ד"ר אפרים קרן, אוספים חתולי רחוב, כולאים אותם במשך ארבעה ימים במהלכם הם נשארים בכלובי הלכידה ללא אוכל וללא מים, בלי היכולת לנוע או לעשות את הצרכים, ולאחר ימי הסבל הללו, נלקחים החתולים להמתה (אלה שלא מתו ברעב ובצמא עד כה). הרעבה למוות תוך ידיעה ושיקול דעת, הם דבר בלתי נתפס בהגיון של כל אדם, גם אם אינו אוהב בעלי חיים. האימה, חוסר האונים, והסבל העל-אנושי, כפי שהשתקף בעיניהם של החתולים הלכודים, מחלחלים לתוך נבכי הנשמה של כל אדם באשר הוא.
הפקח שראה כי צוות טלוויזיה עוקב אחריו, שחרר את החתולים במקום להמיתם, ובכך עבר על חוק צער בע"ח האוסר העברת בע"ח מאזור אחד לשני ללא סיבה.
התכנית הציגה את פעולת הפקחים בנוגע ללכידת כלבים. פעילות הפקחים כוללת סריקת השטח, מצוד, וידוא כי אף אדם אינו צופה במעשיהם, ירי בשטח בנוי וזריקת הגופה במזבלה. התכנית אף הציגה כלבה לאחר המלטה, ירויה וזרוקה במזבלה, כשתשעת גוריה ננטשו למות ברעב וצמא. כלב שנצפה מסתובב באזור מגורים, בלי שהראה סימני מחלה, נורה על ידי פקח. הפקח, לאחר שירה בכלב, חיכה שהלה יגסוס באופן איטי ומלא סבל, במשך כרבע שעה, ורק לאחר מכן אסף את גופתו והשליכה למזבלה. יש לציין שהירי היה באזור מגורים, סמוך לגן ילדים, מה שמהווה סכנה ממשית לחיי אדם.
כל המקרים הללו, כאמור, הינם עבירה חמורה על חוק צער בעלי חיים. אין שום סיבה המצדיקה ירי בבעלי חיים, כליאה והרעבה, מה גם שהאזור כלל אינו מוגדר כנגוע בכלבת (אם האזור היה נגוע בכלבת, היה על הפקחים לקבור את הכלבים כדי שגופותיהם לא ישמשו מאכל לחיות בר וימשיכו את מעגל הסכנה לבריאות הציבור).
תחקירני כלבוטק ניסו לשוחח עם הוטרינר הרשותי האחראי, ד"ר אפרים קרן, אולם במקום להשיב תשובה עניינית, בחר הרופא להתחמק ממענה, לשיר שירי פורים, לירוק, לקלל ולרקוד בצאתו מהמשרד. זוהי התנהגות לא שפויה, שלא מתאימה לנושא תפקיד בעל אחריות, שהרי בידיו הכוח להחליט מי יחיה ומי ימות, הוא נושא נשק ובעל קרבה לחומרים מסוכנים.
לאולפן התכנית זומנה הממונה על חוק צער בעלי חיים מטעם משרד החקלאות, ד"ר דגנית בן דב, ולעיני כל התגלה שלא רק שהיא לא מלאה את תפקידה בפיקוח על הנעשה במטה, היא אף הגדילה לעשות כשניסתה להגן על מעשי הווטרינר הרשותי ועובדיו.
לאור הפשעים שנחשפו בכלבוטק, אנחנו דורשים להשעות מיידית את הווטרינר הרשותי, ד"ר אפרים קרן, מתפקידו ולפתוח בחקירה משטרתית נגדו, כולל הסתכלות פסיכיאטרית. יש להורות על החרמת כל הרעלים והחומרים המסוכנים, וכן נשק ותחמושת שניתנו לד"ר קרן, על ידי משרד החקלאות, עד שיוסדר העניין.
אנו דורשים להתלונן על ראש מועצת מטה בנימין, מר פנחס ולרשטיין. מר ולרשטיין משמש כמנהלו של הוטרינר הרשותי, ד"ר אפרים קרן, ושל מנהל אגף התברואה, מר יוסי גלר, ומתוקף תפקידיו ידע על הנעשה בתחומי המועצה ובכך עבר על חוק צער בעלי חיים.
אנו דורשים להתלונן ולהשעות מתפקידם את מנהל מחלקת התברואה, מר יוסי גלר ואת עובדי המחלקה שלו שביצעו את העבירות בפועל. אנחנו דורשים שתתקיים נגדם חקירה פלילית.
אנו דורשים להתלונן על תפקודה של ד"ר דגנית בן דב, הממונה על חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, ולהשעותה מתפקידה.
לסיום, אנו דורשים הקמת ועדת חקירה על התנהלות השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות, מכיוון שאלה נכשלו בתפקידם. יש להשעות את כל הנוגעים לדבר לאלתר ואף להעמידם לדין. וכן יש להקים ועדת בדיקה לאירועים כפי שהוצגו במטה בנימין.
מה שהוצג במטה בנימין הוא רק קצה הקרחון של התעללות יומיומית בבעלי-חיים בחסות הרשויות בישראל. עיריות רבות ורשויות מקומיות מתנהלות בדרך דומה, הכוללת פגיעה ועבירה על חוק צער בעלי חיים.
עמותת "תנו לחיות לחיות" לא תשקוט עד שבעלי התפקידים יואשמו בפלילים ויודחו מתפקידם. זוהי בושה וחרפה שבמדינה נאורה, בשנת 2006, מתייחסים השלטונות בצורה כה אכזרית לבעלי החיים. ואסיים בדבריו של מאהטמה גנדי: "גדולתה של אומה נמדדת ביחסה לבעלי חיים".
