כיצד ייתכן שבמדינה דמוקרטית ומתוקנת, ובמסגרת הצבאית הספציפית הזו ניתן לפעול כך? להזכירכם אנו בשנות ה-2000 ולא בתקופת החושך!!!
יותר מחמישים אחוז מאזרחיה של מדינת ישראל הם אנשים אכפתיים ובעלי אהבה רבה לבעלי חיים, אנשים שעוזרים ומתאמצים לסייע, בתחומים ונושאים שהמדינה, וכעת גם הצבא מגלים אדישות ואטימות.
חיילי גדוד שמשון שעברו טראומות, פיגועים, מוות ופציעות של חברים לנשק, נחשפו לסוג של התעללות אשר עבר את הגבול גם מבחינתם!! כיצד אפשר לרצוח בדם קר (זהו פשוט רצח מזעזע! שלא יהיו פה אי הבנות) כלבים וגורים תמימים, אל מול עיניהם של החיילים שהאכילו ונתנו להם את האפשרות וההזדמנות לשרוד מתוך לב אנושי ואכפתיות?
אין גבול לאטימות? אין סוף לאכזריות המיותרת? האם אלו הערכים שצה"ל מנחיל לחייליו? מי שאין לו טיפת אנושיות וחמלה כלפי בעלי חיים תמימים וחסרי אונים כיצד יהיה לו מקום בלב לבני אדם? גדולתו של דור ושל בן אנוש נמדדת ברחמיו כלפי חסרי הישע!!! אם המדינה הייתה מגלה התחשבות, חמלה ואכפתיות כלפי בעלי החיים שננטשו בהתנתקות, לא היה המצב מגיע לידי כך!! וסיטואציות אכזריות שכאלו לא היו מתקיימות כלל.
ארגוני בעלי החיים והעמותות התחננו לתקציבים ולסיוע, כדי לעזור לאותם בעלי חיים שננטשו מאחור בהתנתקות, אך לא היה עם מי לדבר, ולמרות אדישות השלטונות והממסד, ארגונים אלו עשו את המקסימות שביכולתם כדי להציל כמה שיותר בעלי חיים בימי ההתנתקות ועוד נאלצו להתמודד עם קשיים שהערימו הצבא והמדינה, באישורי כניסה, לאנשי הארגונים והמתנדבים, שכל מטרתם הייתה להציל בעלי חיים, כמה שיותר, על מנת למנוע את קשיי ההישרדות שלהם והרצח שיתרחש (כפי שגילינו השבוע)!!!!
כיצד אפשר להתעלל ולקשור גורים תמימים, ואחר כך להביאם אל מותם, מול עיני החיילים שסיפקו להם אוכל ומים, תשומת לב ואהבה? לאן הגענו?
אם הוטרינר הצבאי והמג"דים בשטח היו עוצרים לרגע כדי לחשוב ולא פועלים על "אוטומט" לפי תקנות אבסורדיות ונהלים מיושנים, היו ודאי מבינים שיכלו לחסוך לחיילים את הכאב המיותר הזה ולחסוך לכלבים את הסבל, התעללות והמוות המיותר והמחריד כל כך. אם רק היו מעבירים אותם לתחנת הסגר בבאר שבע או בכל עיר אחרת, היה נמנע הסבל וחוסר ההומאניות שבהמתתם, מול חיילי הבסיס הפגועים.
הגיע הזמן ובאיחור רב שלמדינת ישראל יהיו פתרונות הומאניים ומכובדים לכל הקשור לנושא בעלי החיים, בו אנו כרגיל בפיגור רב ובתחתית הטבלה בהשוואה לעולם נאור ומערבי. לא ייתכן שמדינת ישראל תסמוך רק על ארגונים, עמותות ומתנדבים, בכל הקשור בטיפול בתחומים שבמסגרת אחריותה. אלה יפעלו ללא תקציבים מצידה, ולכן הם גם מוגבלים בעזרה ובסיוע הכלכלי שהם יכולים לספק!!!
לא יעלה על הדעת שמדינה דמוקרטית, מתוקנת כביכול "תזרוק" את האחריות על ארגונים אזרחיים שמונעים מתוך רחמים ואכפתיות. האם לכך הגענו? האם לזה ייחלנו? למצב שבו בני אדם ובעלי חיים שנזקקים לסיוע ממערכת ממשלתית, מושלכים הצידה בזלזול, התעלמות ואכזריות, כי אין מי שיזעק זעקתם? זו הנורמה של מדינת ישראל 2005!!!
לצערנו וגם למזלנו הבחירות בפתח. לצערנו, כי חבל שאנו צריכים להפעיל לחץ ציבורי שיאיים וייצור שינוי, רק בתקופת הבחירות כי רק אז יש מי שמתיימר להקשיב. לשמחתנו, כי יש סיכוי שלמישהו זה יזיז מתוך רצון לשמור על מקומו הפוליטי או להתקדם בסולם מעלה.
אנו מייצגים יותר מ-50 אחוז מעם ישראל וזה בדוק!!! זהו כוח רב ביותר שישפיע על תוצאות המפה הפוליטית!! אנו נגלה אכפתיות ותמיכה, במי שיגלה אכפתיות ותמיכה בבעלי החיים ויציע פתרונות הומאניים מסודרים.
וחבל, חבל מאוד, עצוב ומייאש כאחד שאלו הפנים של מדינת ישראל וצבאה כיום. אומרים שהשינוי מתחיל אצל כל אחד מבפנים, אנא הוכיחו לנו שיש עוד מישהו נוסף, שאיכפת לו ולב אנושי עוד פועם בו.
רק שמשון שרד:
הבוקר נשלח אמבולנס של עמותת "תנו לחיות לחיות" וחילץ את הכלב היחיד ששרד. אני מצרפת את תמונתו של הכלב ששרד את האירוע המזעזע של הרג 15 הכלבים בבסיס הצבאי שבצפון הרצועה. חיילי גדוד שמשון שאמצו את כל הכלבים, נתנו לכלב הזה, היחיד ששרד את השם שמשון על שם הגדוד.
שמשון הוא כלב מקסים ומחפש עכשיו בית חם ואוהב, לאחר הטראומה הקשה שחווה בעת שכל יתר הכלבים מוצאים להורג לידו.
בכבוד רב,
אתי אלטמן
דוברת ומייסדת
"תנו לחיות לחיות"
