בעולם הרפואה המודרני (הן ההומאני, והן הוטרינרי) מוקדשים משאבים ומאמצים רבים למניעת היווצרותן של מחלות, וזאת בניגוד לעבר, עת עיקר האנרגיות הושקעו בריפויין. הרעיון הכללי הינו פשוט: במקום לחכות למחלות שיפרצו ואז לרפא אותן, 'מקדימים תרופה למכה', וזאת באמצעות חינוך והדרכה, שמירה על תנאי היגיינה, שינוי הרגלי חיים וכמובן – חיסון!
מהו חיסון?
החיסון הינו תרכיב המכיל את גורם המחלה כשהוא מומת או מוחלש (כלומר, אינו מסוגל לגרום למחלה פעילה). כשמזריקים את התרכיב, הגוף מגיב כאילו הוא נדבק במחלה ומייצר נוגדנים, שתפקידם להילחם במחלה. נוגדנים אלה מעוגנים ב'זיכרון חיסוני': הגוף זוכר את המחלה, כך שאם בעתיד הוא ידבק במחלה עצמה, הוא ייצר נוגדנים, על סמך המידע הטבוע בו, שיגיבו במהירות וימנעו הופעת תסמינים חריפים.
כחלק משגרת הטיפולים – אנו ממליצים לחסן את הכלבים בחיסון משושה: תרכיב משולב המגן מפני הידבקות ב- 6 מחלות כלבים מדבקות ונפוצות,המסכנות את בריאותם.
המחלות הכלולות בחיסון המשושה:
- פרוו :
מחלה ויראלית, מדבקת מאוד, הפוגעת בעיקר בגורים שאינם מחוסנים, בגילאי 8-16 שבועות. הווירוס עמיד מאוד בסביבה.
ההדבקה נגרמת ע"י בליעת חומר נגוע, המופרש מכלבים חולים (צואה, קיא, ריר, רוק ושתן).
הווירוס חודר למערכת העיכול ,למעיים והקיבה, שם הוא גורם להרס התאים, דבר המתבטא בשלשולים מיימיים-דמיים, בעלי ריח חריף ובהקאות. משם מתפשט הנגיף למערכות נוספות בגוף, ובכללן פגיעה במערכת החיסונית. המחלה עלולה להוביל גם למוות.
סימנים אופייניים נוספים: אפאטיה וחוסר התעניינות בסביבה, דיכאון, בחילה וירידה בתיאבון, חום (ולעיתים אף תת חום). השלשולים התכופים, בתוספת להקאות ולירידה בצריכת המים והמזון עלולים להוביל להתייבשות קשה ואפילו למוות.
(מופע שכיח הינו גור כלבים קטן ובריא שהופך פחות פעיל, מתחיל לשלשל ולהקיא ומגיע למרפאה כשהוא מיובש ותשוש).
הטיפול הינו תומך בעיקרו וכולל צום, עירוי נוזלים לוריד, טיפול אנטיביוטי רחב טווח וכן תרופות נוגדות הקאה ותרופות המגנות על מערכת העיכול. בשל אופייה המדבק של המחלה, יש לבודד את הכלב מיתר הכלבים בבית/במרפאה.
- כלבלבת:
מחלה וירלית, קשה ביותר, הפוגעת בכל מיני הכלביים, ובכללם רקון וחמוס. הווירוס מועבר מכלב חולה לכלב בריא דרך מגע עם הפרשות הכלב החולה כמו: צואה ,שתן, רוק והפרשות מהאף. המחלה יכולה להופיע בכל הגילאים, כשגורים רגישים במיוחד.
הווירוס פוגע במערכות שונות כמו: מע' הנשימה, העיכול והעצבים ועלול לגרום למוות. במהלך התרבות הנגיף בגוף מופעלת מערכת החיסון כנגדו, דבר שעשוי להוביל לסילוק הנגיף או להתפתחות מצב של נשאות (כלב ללא סימנים קליניים שעלול להדביק כלבים אחרים). סימני המחלה: חום, כשל חיסוני, הפרשות ריריות-מימיות מהעיניים והפרשות מוגלתיות מהאף, שלשולים, הקאות וירידה באכילה. במידה וחלה פגיעה במערכת הנשימה עשויים להופיע סימני מצוקה נשימתית נילווים. בהמשך מופיעים סימנים עיצביים, המעידים על פגיעת הנגיף במערכת העצבים, דוגמת: שיתוק, כשילות וקשיי הליכה, רגישות יתר לגירויים וכן 'טיקים' והתכווצויות שרירים בלתי רצוניות. סימנים אלה מעידים בדרך כלל על מצב בלתי הפיך, שאינו ניתן לריפוי. במקרים רבים מתים הכלבים או מורדמים.
הטיפול הינו טיפול תומך, סימפטומאטי בעיקרו, וכולל עירוי נוזלים, וטיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים משניים. חשוב להדגיש, כי כלב שחלה במחלה סיכויו להחלים קטנים, ועלול לפתח תופעות עיצביות, דוגמת אפילפסיה, בשלבים מאוחרים יותר של חייו.
- דלקת כבד נגיפית:
מחלה ויראלית מדבקת וקטלנית הפוגעת בכבד. גורים וכלבים מבוגרים (לא מחוסנים) רגישים במיוחד לווירוס. ההדבקה נגרמת ע"י מגע עם הפרשות כלב נגוע, כגון: שתן, צואה או רוק. למחלה מספר מופעים; פר-אקוטי (מהיר במיוחד) הגורם לחום גבוה, כאב בטני, דימומים תת עוריים ומוות תוך מספר שעות. אקוטי, המאופיין בחולשה ודיכאון, אנורקסיה, הקאות והגדלת קשרי לימפה, או כרוני – נזק חמור לכבד וסימנים חריפים הנילווים לכך, דוגמת בצקות, נוזלים בחלל הבטן וסימנים עצביים וכן הפרעות במערכת קרישת הדם..
הטיפול בכלב חולה נעשה כתלות במופע המחלה וכולל אנטיביוטיקה, עירוי נוזלים ואפשרות לעירוי דם במידת הצורך.
4+5. לפטוספירוזיס:
לפטוספירוזיס הינה מחלה זיהומית – בקטריאלית הפוגעת בבעלי חיים ובבני אדם. מקור החיידק הוא בדרך כלל בסביבה: במים מזוהמים או בשתן של מכרסמים. לאחר חדירתו לבעל החיים, מתרבה החיידק ברקמות וגורם למחלה קשה, העלולה להיות קטלנית. ישנם זנים שונים של החיידק, הגורמים למחלות קליניות שונות, כתלות באיבר המטרה: סוג אחד גורם לפגיעה קשה בכבד, המאופיינת בדלקת כבד, צהבת ואפילו מוות, בעוד סוג אחר גורם לפגיעה כילייתית קשה.
סימני המחלה משתנים בהתאם לגיל החיה הנדבקת, מצבה החיסוני ואלימות הזן של החיידק. ישנם מצבים פר-אקוטיים, העלולים לגרום למוות מהיר. הסימנים הראשונים הינם: חום גבוה, כאבי שרירים, הקאות והתייבשות. בהמשך יופיעו דימומים ספונטניים מהנחיריים או בצואה ומוות. במצבי תחלואה איטיים יותר ניתן לצפות גם בחום, אנורקסיה, התפתחות של כשל כיליה ובעיות במתן השתן, צהבת, התייבשות, דלקות עין ועוד.
טיפול: אנטיביוטי בעיקרו; הלפטוספירה רגישה לסוגי אנטיביוטיקות שונות. חשוב להדגיש כי קיימים מצבי נשאות בהם הכלב מבריא מסימני המחלה, אולם עדיין ממשיך להפריש חיידק, העלול להדביק בני אדם וכלבים אחרים. בנוסף, ניתן טיפול תומך לתפקודי כליה וכבד. בשל סכנת ההדבקה לבני האדם חשוב להשתמש בכפפות בעת טיפול בכלב החשוד כחולה במחלה .
קיימת חשיבות רבה למניעת המחלה, ובכלל זה: שמירה על כללי היגיינה בסיסיים: ניקוי שאריות מים עומדים ומצבורי פסולת. מניעת עכברים וחולדות מלהגיע לאזורי מזון ומי שתייה, שטיפת ידיים לאחר ביקור ברפתות (וכמובן – חיסון!)
בשל חומרתה וסכנתה לבני האדם, לפטוספירוזיס הינה מחלה רשומה במדינת ישראל, קרי, מחויבת בדיווח לשירותים הוטרינריים בכל פעם שמתגלה.
החיסון המשושה מכיל שניים מזני החיידק, כשהם מומתים.
- פראאינפלואנזה
מחלה נגיפית הפוגעת בדרכי הנשימה וגורמת לשיעולים ונזלת.
טיפול מניעתי:
חלק מרכזי בהתמודדות עם המחלות הללו מוקדש למניעתן. כל המחלות הנזכרות לעיל נכללות בחיסון המשושה. אנו ממליצים כי כל גור כלבים בריא, יחוסן בסדרת חיסוני משושה; בד"כ שלושה-ארבעה חיסונים, הניתנים בהפרש של שבועיים-שלושה זה מזה, החל מגיל 6 שבועות. סדרה זו מסייעת לגור לבנות את המאגר החיסוני של גופו ובכך מקנה לו הגנה בפני אותן המחלות. עד להשלמת סדרת החיסונים אנו ממליצים לבעלים שלא להוציא את הגור מהבית, בשל רגישותו להדבקה.
עם השלמת החיסונים – הגור נחשב כמוגן וניתן להוציאו לטיולים. בהמשך חייו מקבל כל כלב זריקת דחף – חיסון משושה שנתי המשמש כ'רענון' למערכת החיסון ומספק הגנה אופטימלית כנגד המחלות הנ"ל, למשך כל ימי חייו.
חשוב לציין כי כל כלב, המגיע לאחד ממתקני העמותה, מחוסן עם הגיעו במשושה ראשון, ולאחריו, על פי גיל הכלב, מקבל השלמת החיסונים על פי הפרוטוקול המקובל.
סל האימוץ בעמותה כולל, בין היתר, את כל חיסוני המשושה להם נדרש הגור במהלך השנה הראשונה לחיו.
