09/05/2016

קרציות ופרעושים בכלבים וחתולים

טפילי העור החיצוניים החשובים והנפוצים ביותר בבעלי חיים הם פרעושים וקרציות. הם גורמים למגוון רחב של בעיות עליהן יפורט בהמשך ועלולים גם להעביר מחלות לבני אדם. התפתחותם והתרבותם קשורה לתנאי מזג האוויר כאשר עם התחממות הסביבה יש עליה משמעותית בנגיעות שלהם. מאחר ובמדינת ישראל מדובר על סביבה חמה לאורך רוב ימות השנה, מדובר למעשה על נגיעות שקיימת לאורך כל השנה ולא רק בקיץ או באביב. לכן חשוב לטפל בפרעושים וקרציות לאורך כל השנה! הטיפול אינו רק בבעל החיים עצמו אלא גם בסביבה, בבית ו/או בחצר.

פרעושים הם סדרה במחלקת החרקים בעלי גלגול מלא הכולל 4 דרגות:  ביצה, לרווה, גולם ובוגר. הם אינם ספציפים לבעל חיים מסויים ולכן יכולים לעלות על כלבים, חתולים, בני אדם ועוד. הלרוות ניזונות מחומרים אורגניים שונים והבוגרים הם טפילים הניזונים מדם.  הפרעושים הבוגרים נמצאים על בעל החיים ומוצצים דם, לאחר הטלת ביצים הביצים נופלות על הקרקע, מהן מתפתחות לרוות ומהלרוות מתפתח גולם. הגולם יכול לשרוד בסביבה אפילו 6 חודשים ויותר ובהתאם לשינויי הסביבה הוא בוקע, הופך לפרעוש בוגר, זכר או נקבה, ואלו עולים על בעל החיים. כלומר, כאשר יש על בעל החיים פרעושים, אלו הם רק הבוגרים ולכן הם מהווים רק כ-5% מהיקף בעיית הפרעושים האמיתית בסביבת בעל החיים! כל עוד אין טיפול בסביבה הבעיה לא תיפטר!
אין לפרעושים כנפיים כך שאינם מסוגלים לעוף אך יש להם זוג רגליים שלישי מפותח וחזק שמאפשר להם לקפוץ לגובה רב (כ-30 מטר לגובה!!!).
בארץ הפרעוש הנפוץ ביותר הוא פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) אשר מדביק חתולים, כלבים, יונקים נוספים וכן בני אדם. הפרעוש עוקץ ומיד זז. העקיצה כואבת וגורמת לתגובה מקומית חזקה המובילה לגירוד, זיהום משני, פצעים, כיבים ודלקת בעור. בעקיצה הפרעוש מוצץ דם ולכן אם בעל החיים נגוע בכמות גדולה מאוד של פרעושים ייתכן איבוד דם משמעותי וכתוצאה מכך אנמיה קשה אפילו עד כדי מוות!
בנוסף, ישנם בעל חיים, בעיקר כלבים אך גם חתולים, אשר אלרגים לעקיצות הפרעושים. האלרגיה היא לרוק הפרעוש ומעבר לתגובה המקומית שתוארה קודם, יש גירוד מאוד אינטנביסיבי ובלתי פוסק, ליקוק עצמי של האזור, אדמומיות כללית של העור, אובדן שיער וזיהום ופציעה עורית קשה. אלו מצבים המחייבים טיפול שוטף כנגד פרעושים ובמקרים קשים טיפול וטרינרי לקבלת תרופות כנגד הגירוד ולטיפול בפציעה העורית הקשה.
בחתולים, ההערכה היא כי פרעוש החתול יכול גם להעביר בעקיצה שלו את החיידק מיקופלסמה (בעבר נקרא המוברטונלה). חיידק זה גורם לאנמיה קשה בחתולים והסימנים שנראים בחתול הם חום, ריריות חיורוות, חולשה, התייבשות, צהבת ועוד. לעיתים המחלה כל כך קשה שיכולה להוביל עד מוות של החתול.
קרציות מחולקות לשתי משפחות: קרציות קשות וקרציות רכות.
בארץ הקרציות העיקריות הן הקשות כאשר הדבקה נראית בדרך כלל בכלבים אך קיימת גם בחתולים.
מקבוצת הקרציות הקשות, הקרצית החשובה בארץ היא קרצית הכלב, Rhipicephalus sanguineus, אשר מעבירה את אחת המחלות הנפוצות ביותר בכלבים בישראל – קדחת קרציות (ארליכיה). קרציות אינן עפות או קופצות, וכל שלבי הגלגול שלהן מוצצים דם מבעל החיים עליהן הן נמצאות. ע"י מציצת הדם של בעל החיים מועבר הטפיל (ארליכיה) לכלב וכך הכלב נדבק. מאחר והקרציה נדבקת לעור הכלב היא לא יכולה לצאת מיד ולכן צריך להוציא אותה מכנאית כאשר חשוב לוודא שגם גפי הפה שלה יצאו ולא נשארו בעור.
קרצית הכלב נטפלת על הכלב בדרך כלל באזור האוזניים, הפה ובין אצבעות הרגליים. אבל כאשר מדובר בנגיעות קשה ניתן למצוא קרציות על כל גופו של הכלב. כאשר כלב נדבק ע"י קרציות, הזכרים מוצצים כמויות קטנות של דם אך הנקבות מוצצות הרבה דם ומתנפחות מאוד. לאחר ההתפנחות הן מפרישות פרומונים למשיכת הזכרים לשם הזדווגות ואחרי ההזדווגות הן נופלות מהכלב על הקרקע ומטילות ביצים (בערך שבועיים לאחר שעלו על הכלב הנקבות נושרות). עם סיום ההטלה הנקבה מתה אך יכולה להטיל על הקרקע אלפי ביצים שבהמשך יתפתחו לאלפי קרציות! מהביצים מתפתחות לרוות שעולות על הכלב, הלרוות נופלות לקרקע ומהן מתפתחות נימפות שעולות על הכלב, הנימפות נופלות ומהן מתפתחים הזכרים והנקבות הבוגרים ששוב עולים על הכלב. כלומר, כל מעגל החיים כולו של הקרצית יכול להתרחש על הכלב ובסביבתו ולכן ניתן למצוא על הכלב מגוון שלבי חיים של קרציה (לרוות, נימפות ובוגרים זכרים או נקבות). במקרים אלו צריך לטפל גם בכלב וגם בסביבה על מנת להיפטר מהבעיה.
מלבד ארליכיה, קרצית הכלב מעבירה גורמי מחלה נוספים וחשובים בישראל, ביניהם בבזיה, הפטוזון ואנפלזמה.
בנוסף למחלות אלו שפוגעות רק בכלבים, ישנן גם מחלות שקרציות יכולות להעביר לבני אדם בעקיצתם. למשל,  מחלה שנקראת קדחת הכתמים הים תיכונית (Mediterranean spotted fever). בדרך כלל מדובר על מחלה קלה שמופיעה כ-7-10 ימים לאחר העקיצה וגורמת לחום גבוה, כאבי פרקים, כאבי ראש וחולשה וכן כתמים על העור שנעלמים באופן ספונטני תוך יומיים. במקרים קיצוניים ייתכן מוות. זוהי סיבה נוספת מדוע חשוב לטפל נגד קרציות ולמנוע לחלוטין את הנגיעות בכלבים!
הטיפול בפרעושים וקרציות נעשה ע"י טיפול בבעל החיים עצמו וע"י טיפול בסביבתו. לטיפול בכלב או בחתול ישנם מוצרים מסוגים שונים, ביניהם אמפולות וקולרים של חברות שונות, תרסיסים להתזה חיצונית (בדרך כלל רק בגורים צעירים שכן פחות יעילים בבעלי חיים בוגרים) ותרופות הניתנות דרך הפה. לפני כל טיפול בכלב או בחתול חשוב מאוד לבדוק את ההנחיות של המוצר או להתייעץ עם וטרינר שכן ישנם חומרים שאסורים לשימוש מתחת לגיל מסויים וישנם חומרים המותרים לשימוש בכלבים אך אסורים לחלוטין לשימוש בחתולים!
לטיפול סביבתי יש צורך במדביר מקצועי.

 

אקריות – מיני האקריות החשובים ביותר בכלבים וחתולים הם דמודקס, סקביאס ואקריות אוזניים.

דמודקס הוא מין של אקריות שנמצא באופן קבוע ברוב מיני חיות הבית וחי בתוך זקיקי השיער ובלוטות החלב של הפרווה. בדרך כלל מדובר על מחלה בכלבים, לעיתים רחוקות גם בחתולים. הכלבה מדביקה את הגורים כבר מספר ימים לאחר ההמלטה ולכן כל כלב נגוע בכמות קטנה של דמודקס כבר מהיותו גור אך ברגע שמספר הטפילים גדל תיתכן מחלה. מחלה קורית כשהאקריות מתרבות בזקיקי השיער, התרבות זו קורית בבעלי חיים צעירים שמערכת החיסון שלהם עדיין לא מספיק מפותחת או בבעלי חיים בוגרים על רקע כשל חיסוני או בשל פגם גנטי. כאשר מדובר בבעל חיים בוגר שחלה יש לחפש את ההפרעה למערכת החיסון שאפשרה את התפתחות המחלה.
דמודקס יכול להופיע בצורה מקומית או מפושטת. בצורה המקומית מדובר על מספר קטן של קרחות כשהמקומות האופיניים הם סביב העיניים, ליד הפה, על הפנים ועל הרגליים. חלק גדול מהמקרים הללו מחלימים ספונטנית ואין כלל צורך בטיפול. בצורה המפושטת מדובר על מספר גדול יותר של קרחות או אף באזורים שלמים ללא שיער (כמו בעורף, בצוואר, בכף הרגל ועוד).
האבחון הוא פשוט ומבוסס על מגרד עור עמוק (שנעשה עם סקלפל עד כדי דימום שטחי) ובדיקה לנוכחות האקרית במיקרוסקופ.
הטיפול בדמודקס נעשה ע"י איברמקטין, חומר שניתן בזריקות שבועיות במרפאה או ע"י סירופ שניתן לתת לבעל החיים בבית. ישנם כלבים רגישים לאיברמקטין ולכן ניתן להשתמש במקרים אלו במילבמיצין. בנוסף לחומרים אלו, לעיתים יש צורך בטיפול אנטיביוטי בשל הזיהום המשני שנוצר בעור, ובשטיפות גוף עם חומרים אנטי-בקטריאלים. הטיפול בדמודקס הוא טיפול ממושך, בדרך כלל מספר שבועות, כשיש צורך להמשיך טיפול לאחר קבלת שני מגרדים שליליים.

סקביאס היא מחלת עור הנגרמת ע"י האקרית Sarcoptes scabiei בכלבים ו-Notoedres cati בחתולים, מחלת עור מגרדת ומדבקת מאוד. הדבקה קורית יותר בבעלי חיים צעירים, קיימת בין בעלי חיים במגע ישיר וכן תיתכן הדבקה של בני אדם. בניגוד לדמודקס, סקביאס אינו קיים באופן קבוע בבעלי חיים.
בבעלי חיים המחלה מובילה לגירוד אינטנסיבי ביותר, קרחות ושינויים בעור שנובעים מהגירוד. בדרך כלל התגובה האלרגית מתחילה באזור הפנים ומתפשטת לכל הגוף.
האבחון מתבסס על מגרדי עור שטחיים (בניגוד לדמודקס בו דרוש מגרד עור עמוק) כאשר חשוב לבצע מגרדים רבים וממקומות שונים בגוף כי קשה לאתר את האקרית במיקרוסקופ. כאשר ישנו חשד סביר להימצאות הטפיל מומלץ לטפל גם אם הטפיל לא אובחן בוודאות.
הטיפול, כמו במקרה של דמודקס, מבוסס על שימוש באיברמקטין, רחיצות וטיפול סביבתי – בידוד בעל החיים החולה וחיטוי המצעים שלו, הסביבה שלו וכו'.

אקריות אוזניים – אקריות שחיות על פני העור ובאוזניים בעיקר בחתולים, פחות בכלבים. הסימנים כוללים הפרשה כהה מהאוזניים וגירוד אוזניים אינטנסיבי. הגירוד יכול להוביל לפגיעה משנית בעור סביב האוזניים ובאפרכסות האוזניים וכן לאוראל-המטומה (הצטברות דם באפרכסות האוזניים). האבחון מתבסס על משטח מהפרשות האוזניים ומציאת האקרית במיקרוסקופ. הטיפול כולל ניקוי אוזניים ושימוש בטיפות אוזניים הפועלות נגד האקרית ולפעמים גם בשילוב טיפול סיסטמי עם איברקמטין.