20/03/2014

בעלי החיים סובלים מאוד בפינות חי והמסר שאנחנו מעבירים לילדנו הוא שגוי

בפועל פינות ליטוף מלמדות בדיוק את ההפך מכבוד ואהבה כלפי בעלי-חיים, ובדרך גורמות להתעללות קשה.

חברות או ניצול?

בקטע יפהפה ב”נסיך הקטן” מסביר השועל לנסיך הקטן איך לרכוש את חברותו: “צריך סבלנות, קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אחר כך בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי…” הדברים כל-כך נכונים ביצירת קשר נכון עם בעלי-חיים! יש, כמובן, גם בעלי-חיים שממהרים ליצור קשר מהר יותר מהשועל. גם כאן יש דרך נכונה. למשל, לתת לבעל-החיים להתקרב בקצב שלו, לרחרח ולבחון אותנו. לא לעשות תנועות מפחידות. וכשבעל-החיים מראה שהוא מעוניין, לגעת במקום הנכון, בהתחלה בזהירות, לבחון את התגובה, להגיב חזרה…

בפינות ליטוף מלמדים לרוב את הילדים הרגלים אחרים. את הזכות ללטף קונים בכסף, לא דרך תקשורת עם בעל-החיים. שילמתי – נגעתי! מרימים את בעל-החיים באוויר, מעבירים אותו מיד ליד, נוגעים בו בצורות לא נכונות, מציקים לו ומטרידים אותו. לעתים הוא נופל לקרקע או שילד מבוהל זורק אותו. התוצאה: בעלי-החיים חיים חיים של סבל והתעללות, והילדים רוכשים תפיסה לא נכונה של בעלי-החיים והרגלים פוגעניים.

החוק

החוק בישראל לא אוסר על פינות ליטוף, אבל קובע שורה של הוראות מחייבות, מעבר להוראות המחייבות בכל החזקה של בעלי-חיים. כך, למשל, חייב להיות בפינת הליטוף תחום מוגדר ומסומן, שאך ורק בתוכו מותר לקהל לבוא במגע עם בעלי-החיים. חייבת להיות נוכחות של מדריך בכל עת שיש מבקר בתוך התחום המסומן הזה, ומספר המבקרים צריך להיות מוגבל באופן שהמדריך או המדריכים יוכלו לפקח על רווחת בעלי-החיים. בנוסף, חייב להיות במקום שלט בעברית ובערבית ובו כללי התנהגות למבקרים. השלט צריך לכלול לפחות את ההוראות האלו:

כללי התנהגות לפינת ליטוף

אסור לפגוע בחיות, להציק להן או להפחיד אותן!

שמרו על שקט. הימנעו מתנועות חדות.

יש להתייחס לחיות בזהירות ובהתחשבות.

אסור להחזיק חיה או לגעת בה בניגוד לרצונה.

אסור להכניס אוכל לפינת הליטוף בלי רשות מדריך.

אסור לגעת בחיות או להאכיל אותן בלי רשות ופיקוח של מדריך.

חובה לציית להוראות של המדריכים.

מי שלא יציית להוראות המדריכים – יוצא מהמקום.

לפי חוק, אסור שבעל-החיים יהיה נתון למגע ללא הפסקה. קיימות בעניין זה שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שפינת הליטוף תחולק לשני חלקים, אחד שפתוח למבקרים והשני שסגור למבקרים, כאשר לבעלי-החיים אפשרות לנוע באופן חופשי בין שני החלקים. כאשר לא זה המצב, חייבים לתת לכל בעל-חיים לפחות עשרים דקות מנוחה לאחר כל שעה שבה הוא נתון למגע בידי מבקרים.

לא כל בעל-חיים מותר להחזקה בתחום שמיועד למגע עם מבקרים. אסור להחזיק שם בעלי-חיים חולים או שיש חשד שהם חולים, נקבות ברבע האחרון להריונן, אמהות שמטופלות בצאצאים ובעלי-חיים צעירים שעדיין אינם אוכלים בכוחות עצמם או תלויים בהנקה. להחזקת חיית בר בתחום שמיועד למגע עם מבקרים נחוץ היתר מיוחד מרשות הטבע והגנים.

מה אפשר לעשות?

להימנע מלבקר בפינות ליטוף! הורים רבים לוקחים את ילדיהם לפינות ליטוף מתוך בורות ומתוך מחשבה תמימה שזה בילוי שמתאים לאוהבי חיות. לעתים מזמינים פינת ליטוף לאירועים כמו ימי הולדת. לפעמים משלבים ביקור בפינת ליטוף בפעילות של גן ילדים או של בית-ספר. התוצאה היא תמריץ להמשך ההתעללות וגם חינוך רע לילדים. הימנעו מכך בעצמכם, ודאגו שגם הגן ובית-הספר שלכם או של ילדיכם לא יעשו זאת.

לתעד פינות ליטוף ולהתלונן! ראיתם פינת ליטוף? תעדו ושילחו לנו. נסו לשהות במקום זמן מה ולצלם בווידיאו (אבל גם צילומי סטילז מועילים). בצילום בווידיאו, הקפידו שהמצלמה לא תזוז במהירות אלא תעצור זמן מה על כל פרט, כדי שניתן יהיה לנתח את הצילומים בקלות. שימו לב במיוחד אם יש במקום את השלט שנדרש על-פי חוק, אם השטח שמיועד למגע עם בעלי-חיים מסומן בצורה ברורה, אם יש פיקוח על ההתנהלות של הילדים, אם ניתנת מנוחה לבעלי-החיים. שימו לב אם אתם מבחינים בבעלי-חיים שנזרקים, נופלים או מוחזקים באופן לא נכון בלי התערבות של מדריך. רשמו את הזמן והמקום המדויקים. נסו להשיג את פרטי הבעלים או האחראי במקום. העבירו את כל החומר אלינו להגשת תלונה.

לבנות הרגלים נכונים של מגע עם בעלי-חיים! הסביבה שלנו מלאה בבעלי-חיים, וחשוב שילדים ילמדו לאהוב אותם ולקיים אתם אינטראקציה נכונה. אימוץ של כלב, חתול, תרנגולת שניצלה ממשק, חולדה שניצלה ממעבדה וכדומה מאפשרים לילדים להכיר בעלי-חיים מקרוב וליצור אתם אינטראקציה לאורך זמן. כך הילד ילמד איזה מגע גופני מתאים ונעים לבעל-החיים, וגם ילמד לזהות ולכבד את הגבולות שהחיה מציבה. התבוננות בחיות בר (למשל, בדרורים בגינה או בפארק) יכולה ללמד את הילד להיות שקט, לא לעשות תנועות חדות, ולהגיע למצב שבעלי-החיים מעזים להסתובב ממש קרוב אליו. ספרים כגון “אני והשימפנזים” של ג’יין גודול יכולים להיות השראה לתצפיות בטבע מתוך כבוד לבעלי-חיים.