כשל כליות בכלבים וחתולים

כשל כליות בכלבים וחתולים מחולק לכשל אקוטי וכשל כרוני. ישנה בעייתיות היום בהגדרת המחלה כ"כשל כלייתי" ולכן נהוג לדבר על אי-ספיקה או פגיעה כלייתית.

כאשר מדובר בפגיעה כלייתית אקוטית, בעל החיים יראה סימני מחלה פתאומיים ולמעשה עד רגע הופעת הסימנים הללו מדובר על בעל חיים שהיה לגמרי בריא מבחינת הבעלים. בעל החיים יראה פתאום חולה מאוד, מיובש, חלש, ללא תיאבון, תהיה ירידה בכמות מתן השתן עד כדי חוסר מתן שתן כלל וכן ייתכנו סימנים נוספים כגון הקאות, שלשולים וסימנים עצביים. פגיעה כלייתית אקוטית יכולה לנבוע מגורמים שונים, כגון גורמים מזהמים (כמו חיידקים), צמחים (כמו פרחי שושן בחתולים), מזונות (כמו ענבים או צימוקים בכלבים), רעלים, פגיעה באספקת הדם לכליות (למשל על רקע הרדמה, מכת חום), גידולים, חסימה בדרכי השתן (בעיקר בחתולים זכרים) ועוד. האבחון מתבסס על בדיקות דם, בדיקת שתן, אולטראסאונד, מדידת לחץ דם ועוד. הטיפול בכשל אקוטי מחייב אשפוז אינטנסיבי וכולל מתן עירוי נוזלים, משתנים לייצור שתן, תרופות להורדת לחץ דם ועוד. מדובר על מחלה סיסטמית קשה מאוד שמקרים רבים מובילה למוות ולכן הטיפול הדרוש הוא אינטנסיבי ביותר ומטרתו לנסות לטפל בכל האיברים שנפגעו ולהציל את בעל החיים.

פגיעה כלייתית כרונית היא מצב מסכן חיים בו הכליה מאבדת את תפקודה התקין באופן הדרגתי ובלתי הפיך. הרקמה הכלייתית התקינה מוחלפת ברקמה צלקתית וכאשר 75% מהרקמה מוחלפים, חלה ירידה בכל תפקודי הכליה. מדובר בבעיה שכיחה מאוד בעיקר בחתולים ופחות בכלבים. ישנם אף מחקרים שמעידים כי כל חתול שלישי מעל גיל 15 נמצא עם דרגה מסויימת של פגיעה כלייתית. מדובר בגורם מחלה חשוב מאוד המוביל לסבל רב, טיפול מתמשך (ולכן הוצאות כלכליות רבות) ומהווה גורם תמותה חשוב. זהו אחד הגורמים הנפוצים ביותר להמתת חסד בחתולים בארץ ובעולם.
בניגוד לפגיעה האקוטית, כאשר מדובר בפגיעה כרונית, החתול אינו בריא בדרך כלל תקופה ממושכת לפני האבחון (גם אם הבעלים לא הבחינו בכך). הסימנים האופיניים כוללים שתיה והשתנה מוגברים, ירידה בתיאבון, איבוד משקל, התייבשות, פרווה מדובללת ועוד.
אבחון מתבסס על בדיקת דם ובדיקת שתן. בדיקת שתן מטרתה לבדוק את יכולת ריכוז השתן של החתול. אם ריכוז השתן נמוך מהריכוז התקין הדבר מעיד על פגיעה ביכולת ריכוז השתן של הכליות ויכול לנבוע מפגיעה כלייתית (ישנם גורמים נוספים לפגיעה בריכוז השתן מלבד פגיעה כלייתית). אם ריכוז השתן אינו תקין מומלץ להמשיך אבחון עם בדיקות דם מלאות. בנוסף בבדיקת שתן מלאה ניתן לזהות אם יש איבוד חלבון בשתן, אם ישנו סוכר בשתן, אם ישנה דלקת שתן ועוד. בבדיקת הדם ניתן לאבחן אם ישנה פגיעה כלייתית ע"י מדדים שונים (קראטינין, אוריאה, פוספאט ועוד) ו/או אם ישנה פגיעה במערכות גוף אחרות. בנוסף בדיקת הדם יכולה לזהות מצבים של אנמיה, חשד לזיהום בגוף ועוד. לאחר אבחון פגיעה כלייתית מומלץ גם לבצע מדידת לחץ דם שכן בדרך כלל לחץ הדם יהיה גבוה בבעיות כלייתיות ויחייב טיפול וכן לעיתים מומלץ גם לבצע אולטראסאונד על מנת להעריך את מצב הכליות, לבדוק גורמי רקע למחלה ועוד.
הגורמים לפגיעה הכלייתית הכרונית בחתולים כוללים גורמים מזהמים שונים (חיידקים למשל), גידולים סרטניים, חסימות שתן ועוד, אך הגורם הנפוץ ביותר למעשה אינו ידוע (אידיופטי) והוא הגורם העיקרי.
בניגוד לפגיעה אקוטית, בפגיעה כרונית לא ניתן לרפא את החתול מהמחלה הכלייתית. במקרים רבים חתול עם פגיעה כלייתית אקוטית ישאר עם פגיעה כרונית שאיתה יאלץ לחיות עד סוף חייו. הפגיעה הכלייתית אינה ניתנת לריפוי אך בעזרת הטיפול ניתן להאט את קצב התקדמות המחלה ולטפל בגורם הרקע אם קיים כזה. כתלות בחומרת הפגיעה בשלב אבחון המחלה, כך ההחלטה על המשך הטיפול הראשוני. אם מדובר בחתול חולה בדרך כלל הדבר יחייב אשפוז שמטרתו מתן עירוי נוזלים תוך ורידי, עידוד תיאבון, טיפול בכיבים במערכת העיכול, טיפול באנמיה אם יש צורך, טיפול בשינויי מלחים בדם ועוד. אם החתול במצב יציב ובריא סך הכל, הטיפול בבית יתמקד בהחלפת המזון למזון מיוחד למחלת כליה (מזונות שונים של חברות שונות), טיפול ביתר לחץ דם, מתן נוזלים תת עורית עפ"י חומרת ההתייבשות וטיפול בסימנים נוספים אם קיימים (עידוד תיאבון, טיפול בכיבים במערכת העיכול, מונעי בחילה ועוד). הטיפול בבית הוא למעשה לכל שארית חייו של החתול ובזמן זה על הבעלים לשים לב כשישנה החמרה במצבו של החתול ולפנות מיידית לוטרינר. חשוב להדגיש שלעיתים למרות הטיפול החתול עלול למות מהמחלה די מהר לאחר אבחונה, אך יחד עם זאת במקרים רבים החתול יכול לחיות אפילו מספר שנים לאחר האבחון הראשוני.