צביקה המחלץ שלנו הגיע למקום וליבו התרסק. שוכב לו כלב, עור ועצמות, בתוך ערמות של זוהמה של זבל, בתוך השתן והצואה של עצמו. סירחון נוראי מציף את המקום, והוא, הכלבון האומלל, שוכב שם מכווץ וחלש.
לא ברור איך במדינת ישראל, בלב העיר פתח תקוה, חי כלב כבר שנים, עור ועצמות, מיובש כולו- כבר שנים ולאיש לא אכפת!!!!!!! דיירים אדישים ונראה שגם ההולכים והשבים מהרחוב ממנו אפשר לראות בבירור את שלומי.
כבר אמרנו לא פעם ולא פעמיים: "האדישות הורגת". המצב הגופני של שלומי לא היה מאפשר לו להמשיך ולחיות עוד הרבה זמן.
האמבולנס שלנו העביר מיד את שלומי, למרפאה בבית המחסה שלנו. אין לשלומי שבב, הוא כבן 8 ואת הסיפור העצוב שלנו כנראה שלעולם לא נדע..
הוא מסתמסר לאהבה בכזו קלות, שדי ברור שפעם היה בבית של מישהו..אולי של מישהו מהבניין?
אחרי שנים של בדידות והישרדות לבד על הגג, שלומי מחכה כעת בבית המחסה שלנו שתמלאו את גופו הצנום בכל כך הרבה אהבה- שישמין מנחת, אושר שמחה ושיהיה מוקף כל הזמן בחיבוקים של אהבה שימלאו את הזמן שאבד..
שלומי מחכה בבית המחסה שלנו בכניסה לכפר רות 0545351022
