כלב עם לב על המצח

 
כמדי שבת, פוסט השבת שלנו מוקדש למישהו שעושה משהו למען בעלי החיים. השבת בדמעות של אושר, אנחנו מקדישים את פוסט השבת לקארין ואודי. לפני 5 שנים, כן קראתם נכון, 5 שנים, ננטש אצלנו סיי. הוא היה גמור. אין מילה אחרת לתאר את הנטישה שלו. אנחנו לא יודעים מה עבר עליו לפני שהגיע אלינו, אבל במשך תקופה ארוכה מאוד, תקופה ארוכה מדי, לא היה ניתן להתקרב אליו בכלל. אי אפשר היה בכלל לעבור ליד הכלוב שלו, מבלי שסיי ייכנס להתקף חרדה נוראי.
לסיי יש לב ענק על המצח. כל פעם שהייתי מסתכלת על הלב הזה, הייתי מצטמררת מהמחשבה על כלב שהוא באמת כולו לב ולך תדע מה עשו ללב שלו, שהוא במצב כזה נורא.
הראשונה שהצליחה לגעת בסיי היתה מריה המתנדבת שלנו. בסבלנות, במלא אהבה ורצון, היא הצליחה להיכנס לכלוב שלו ולהושיט לו יד למגע. בהמשך, היא הצליחה לשים קולר על צווארו ולהוציא אותו לטיולים מחוץ לכלוב. שנים ארוכות מדי שהיא היתה היחידה שהצליחה לגעת בלב שלו. 
בשנתיים האחרונות, משהו קרה לסיי והוא החל להיפתח יותר ויותר גם אלינו. אי אפשר לתאר את האושר במגע עם כלב שכבר שנים את כל כך רוצה לחבק ולהרגיע. הפכנו אופטימים ומחוייכים. אלה שיום אחד סיי ננשך. הוא עבר מיד למרפאה שלנו ברמת גן ואנחנו בליבנו ידענו, שעם המעבר למרפאה, יחזרו גם החרדות הקשות להציף את הכלבון המתוק.
והוא שכב באישפוז מבועת. במקום בו הוא לא מכיר אף אחד והלב שוב נשבר. אלה שאז, הגיעו אודי וקארין. הם ראו את הכלבון ששוכב מכווץ בתאו וביקשו להעניק לו אומנה. אנחנו כמעט התעלפנו….ידענו שזו תהיה עבורם משימה לא פשוטה. הערצנו אותם על הרצון לעזור וקיווינו שיוכל לנוח ולהשתקם אצלהם כמה שיותר.
המאלפות שלנו מיד התגייסו לעזרה וליוו את אודי וקארין בשיחות טלפוניות כדי להקל, על שני הצדדים, בהסתגלות של סיי בבית.: מצד אחד לתת לו את הזמן שלו ואת הרוגע שלו ומצד שני לעזור לו להבין שהוא במקום בטוח וליזום אינטראקציה יומיומית איתו ע״י האכלה מהיד , לשבת לידו וללטף, לצאת להמון טיולים בד״כ כלבים כאלה משתחררים יותר בטיול ומרגישים בטוחים יותר מטיול לטיול כי הם מכירים את הסביבה טוב יותר.
כמה סבלנות צריך עם כלבלב כמו סיי- וכמה סבלנות שלאודי וקארין יש.
בהתחלה סיי פחד יותר מאודי (רב הכלבים החרדתיים לרוב מפחדים יותר מגברים) ולא היה מוכן להתקרב אך ברגע שהוא הבין שהוא צריך ליזום איתו יותר אינטראקציה זה השתחרר. המאלפות שלנו עבדנו על מגע נכון ( מסג׳י כזה ) שישחרר אותו ויחזק את הקשר.
לפרוייקט שיקום המדהים הזה הצטרפה גם המטפלת הדר גוטמן שטרן שהוסיפה לסיי טיפול בפרחי באך.
והקליפות החלו מתקלפות אט אט וחיוכים קטנים החלו להופיע על פניו של סיי. הגוף המקופץ החל משתחרר והוא החל ליזום בעצמו בקשות למגע של אהבה.
זה היה תהליך ארוך ואנחנו היינו שם איתם לאורך כל הדרך. אבל בלי הסובלנות שלהם, בלי הרצון האמיתי שלהם שזה יצליח, בלי ההסתכלות האמיתית בלב של הכלבון הזה שכל כך מבקש הצלה-זה לא היה בחיים מצליח.
אבל אודי וקארין הם משהו נדיר. הם פתחו את הלב והבית להעניק לסיי אומנה שתעזור לו להשתקם פיזית ונפשית והם עשו את זה ב-100 אחוז של נתינה ואהבה אין סופית.
התמונות מדברות בעד עצמן ואי אפשר שלא להעריץ אתכם, אודי וקארין, על שטיפלתם בלב שוטט מדם, חבשתם אותו שוב ושוב, למרות הדימום הבלתי פוסק והצלחתם להציל אותו ולהעניק חיים.
אחרי שבילו ביחד בצימר, הגיעו השבוע סיי וההורים להחליף סטטוס מאומנה לאימוץ. 
מאושרים, מעריצים ומודים לכם אודי וקארין, לעולמי עולמים על המתנה שהענקתם לסיי ועל התקווה שנטעתם בליבנו, שיש לכל אחד מהפחדנים אצלנו, סיכויי להינצל.
מצורף אלבום עם חבריו של סיי, שגם הם מחכים אצלנו שנים, כדי שנוכל לזכות להכיר עוד זוגות נדירים שכאלה, שיבואו להציל חיים
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.899554900070656.1073741902.154763454549808&type=3
שתהיה לכולכם שבת שלום