פרק 6- שיחה על גלגלים
אני אפתח בזה, שתדעו שאמא שלי מקריאה לי את כל מה שאתם כותבים לי וזה נורא מרגש אותי שאני אפילו מזיז את הראש הצידה, מרב פליאה, על כמויות הדאגה והאהבה שאתם מרעיפים עליי בכל פעם מחדש. אז תודה 🙂 והיום, אני אספר לכם על איש יקר ומקסים ששמו יאיר, שפגשתי בדיוק אחרי מפגש עם הדוקטור שלי, האורטופד המומחה שלי, ד"ר רותם יוסף. עשיתי על הד"ר שלי שוויצים והראתי לו איך אני הולך רק על שתי ידיים, מרים את האגן לשמיים (בקרוב אני אראה לכם סירטון) ומאושר עד הגג גם בלי רגליים. לדעתי הדוקטור שלי התרגש נורא, אפילו שהוא לא הראה את זה ממש, כי הוא גבר גבר וכשאני אגדל אני הכי רוצה להיות כמוהו!
האמת היא שאחרי הניתוח, היו לי כמה ימים מבולבלים שלא הבנתי איך אני שוב בכלוב, שוב מאושפז במרפאה ושוב רואה את אמא כל היום מודאגת ובוכה…אבל כבר אחרי יומיים שלושה, שאמא לקחה אותי הביתה וחזרנו להתחבק ולהתכרבל ביחד, הכל חזר להיות כשורה. ביינתים הדוקטור לא מרשה לי להתרוצץ עם הגדמים החדשים, כדי שלא ייפצעו, אז אני משחק עם אמא מלא. אני נושך לה בעדינות את כפות הידיים, קופץ על המיטה ונוחת לה על הראש ואם היא מתעייפת ואומרת: "בנבנוש זה מספיק להיום" אני עושה כאלו אני הולך לישון ואז מתגנב מתחת לשמיכה ונושך לה (בעדינות כמובן) את כפות הרגליים. אז אמא שלי קופצת, תופסת אותי ומחבקת אותי חזק ולוחשת לי: "אתה צריך לנשוך את מי שרצה להרדים את שמחת החיים הזאת".
ביום שפגשנו את יאיר אני נורא התרגשתי. אף פעם לא ראיתי איש על כיסא גלגלים כמו שלי. ניגשתי וריחרחתי את הגלגלים שלו (שנראו הרבה יותר משוכללים משלי) ויאיר ישר התחיל לדבר איתי ועם אמא ורצה לשמוע את הסיפור שלי. יאיר הוא כזה איש מקסים שכמוני עבר דברים לא פשוטים וממש כמוני יש לו מלא אור בעינים!
כשחזרנו הביתה מרוגשים מהמפגש, חשבתי על כל האנשים שהם כמוני, על כיסאות גלגלים. תהיתי אם גם הם יכולים להיות כמוני, משוחררים בנפשם מהכיסא, מרגישים בפנים כמו כל אחד אחר ולכן לא מבינים למה אחרים מסתכלים עליהם שונה.
כי כשאני לבד עם אמא, מתרוצץ בים, מתגלגל על מדשאות, אני הכי מאושר בעולם והכי מרגיש כמו כולם אבל אז בגינת כלבים, כשהכלבלבים מסתכלים עליי מוזר ומריחים את הכיסא שלי..רק אז אני מבין שמשהו אצלי אולי לא בסדר..וזה לא כל כך נעים..אז אני מתגעגע לימים שהייתי "כמו כולם" אז נהיה לי עצוב שאני "לא כמו כולם"…אבל אז אני מסתכל על העינים של אמא שלי ונזכר כמה כיף אני עושה איתה, כמו שאני, ואני רץ אליה מיד, מקבל נשיקות רטובות על העינים העצובות שלי ואני נזכר כמה טוב לי שאני לא כמו כולם וזכיתי להכיר את החיים בדרך הכי מיוחדת בעולם.
אז רציתי להגיד ליאיר חבר שלי, ולכל החברים שלי שהם על גלגלים- אל תפסיקו להתגלגל לעולם! אל תתנו לגלגלים שלכם להעצר בגלל שמישהו אמר משהו מעליב, בגלל שנזכרתם במשהו מכאיב…יש לנו את היכולת לא לעצור לעולם ועם הגלגלים שלנו- מי יכול לעמוד בדרך שלנו?!
עד הפרק הבא,
שלכם באהבה,
בן בן
פרק 6- שיחה על גלגלים
23/04/2013
כלבים,הצלת חיים,תנו לחיות לחיות,אימוץ בעלי חיים,להתרגש,אימוץ כלבים
