קרן וג'י זי

ובאמת עשיתי את זה. תוך שבוע מצאנו לכלבה אחת, שועלית כתומה, בית חם אצל זוג צעירים שנראו כמו אמא ואבא ראויים.
ראיתי כי טוב, ויום אחרי כבר הייתי בדרך לכלביה ברמלה להביא אחת נוספת. אך הפעם ידעתי מהי גודל האחריות. זה ממש לשחק אותה אלוהים. מי יהיה הכלבלב הבר מזל שיבוא איתי הביתה היום, ויזכה שלא להעביר את הלילות הבאים בסופות הנוראיות שהיו בחורף האחרון. לא יכולתי לבחור אז ביקשתי מהחבר'ה בכלביה שיבחרו בשבילי. והנה היא יצאה, רצה ושמחה, גוררת רגל אחורית.

הסתכלתי עליה קצת בחשש. "היא תוכל לעלות מדרגות"? שאלתי את הוטרינרית. נראה שהיא בעצמה הייתה מוטרדת מהשאלה שלי, שהרי הכלבה בכלל לא יודעת שהיא צולעת. 
לקחתי אותה איתי הביתה. היינו צריכים לעצור שלוש פעמים בצד הכביש מכיוון שהיא פשוט רצתה לשבת עלי מרוב פחד. 
חזרנו הביתה, והיא לא נראתה מגיבה כלל. ואני, ביני לבין עצמי חשבתי- מה עשיתי? איך הבאתי כלבה הביתה שאני לא מרגישה אליה שום חיבור….
ובבוקר גיליתי את הסיבה לאדישותה. הכלבה הייתה פשוט מאוד חולה. 
אחרי שלושה ימים של תרופות, והאכלה היא הפכה להיות היצור הכי שמח עלי אדמות. כלבה היפית אמיתית, אוהבת את כל צורות החיים- צמחים, כלבים, חתולים ובעיקר אנשים. 
כל השכנים ברחוב יודעים כשהם רואים- זו קרן וזו הג'ייזי שלה….וכשג'ייזי רואה אותם, מרוב אהבה, היא מתחילה לרקוד- עם התחת ימינה ושמאלה עד שהיא כמעט מתקפלת לחלוטין. 
תוך חודש כבר היה לי ברור, כלבה עם כזה טמפרמנט זה משהו שלא מוותרים עליו כל כך בקלות. 

כששילמתי את סל האימוץ, הגיעה לי קבלה ואיתה פלייר- ומי על הפלייר? ג'ייזי הסלב הזו, מסתכלת במבט האדיש שלה על חתול שמבקש ממנה תשומת לב. 
לקחתי את הפלייר והתחלתי לעבור בכל החנויות של השכנים ברחוב ולהראות בגאווה את התינוקת שלי, שלא ידעה בכלל שהיא הולכת לפרסם את תל"ל.

אני וג'ייזי נחגוג ב-27 לחודש אוגוסט חצי שנה ביחד. כל בוקר הדבר הראשון שאני עושה זה לחבק אותה. בערב היא נרדמת ונוחרת, ואני נהנית מכך שעד שהאביר על הסוס הלבן יבוא, יש מי שינחר בבית כמו גבר…

אין מחיר לאהבה כזו".