אי אפשר לעצור את הדמעות והכעס הנורא.
ביום אחד, איבדנו שתי נשמות אהובות במיוחד: פוזי ובליינדי שלנו מתו היום והשאירו אחריהם חור גדול.
המוות שלהם מרתיח בעיקר בשל העובדה, שלא זכו לבית, שמצאו את מותם בחתולייה.
המוות שלהם מרתיח אותי אישית, כמי שמעלה בפייסבוק מדי יום פוסטים של חתולים וכלבים ורואה איך הכלבים מקבלים עשרות, מאות ואלפי שיתופים ""ויום טוב" לחתול הוא יום שבו חתול זה ל-50 שיתופים.
למה זה? למה הם זוכים לפחות שיתופים? למה הם זוכים לפחות בתים?
למה חתולון מושלם, עדין וכל כך מתוק, חיכה אצלנו בחתולייה 3 שנים לבית? באמת עדיין קיימים בעולם אנשים שחושבים שחתול שחור מביא מזל רע???? באיזה שנה אנחנו חיים שחתולים שחורים תקועים אצלנו בחתולייה, שחתולה כמו בליינדי, שרואה רק בעין אחת, לא נחשבת לסמל היופי, האופי המקסים שלה לא מעניין אף אחד.
אני כועסת ואולי בעיקר מתביישת שקהילת אוהבי בעלי החיים היא כזאת גדולה ולמרות זאת למצוא מאמצים לחתולים שלנו זאת כמעט משימה בלתי אפשרית.
פוזי חלה בשבועות האחרונים, אושפז והבוקר נמצא מת בכלוב האישפוז שלו מבלי שאף אחד מאתנו לא יהיה שם לחבק אותו. בליינדי, הצליחה לצאת מהחתולייה לשדות, לשאוף אויר של חופש ומצאה את מותה כשכלבים נשכו אותה.
הכאב לא יפסיק לכאוב לעולם, אהובים שלנו. הלוואי ואתם נמצאים עכשיו במקום בו רואים אתכם מעבר לפרווה השחורה, העין החסרה, מקום בו אתם זוכים לכל החום ואהבה שלא הצלחתם לקבל בעולם בו חתולים עדיין צריכים ליהחלם להפסיק ולהיות שקופים.
פוז אהוב, לא היה ולא יהיה אהוב פוזל, שחור, מצחיק ומושלם כמוך בעולם כולו. אין לי מספיק מילים להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך ומתגעגעת כבר נורא. איזה דבר אתה!
בליינדי אהובה, העצבות התמידית שלך והעדינות שבה ביקשת אהבה, נשמרים בלב שלנו גם אחרי פרידה קשה.
להתראות אהובים. סליחה.
