אף אחד לא רצה לאמץ את אסי במשך שנתיים כי הוא נחשב, על פי חוק, "כלב מסוכן".
הסכנה היחידה עם אסי, היא שהוא לא מפסיק לנשק. אם אתם אנשים שלא אוהבים נשיקות וחיבוקים- אסי אכן מהווה סכנה.
וכל מי שעבר ליד הכלוב שלו, זכה ללקים מהאהוב המשגע הזה..אבל בית לא נמצא.
וחלפו להן שנתיים ואסי כבר נחשב בעיני מאמצים "מבוגר". כולה בן 7, מתרוצץ ומשחק כמו גור קטן, אבל למאמצים הוא כבר "יותר מדי מבוגר".
ואסי חיכה והרעיף עלינו כל יום טונות של אהבה ולרגע לא איבד את שמחת החיים שלו, למרות החיים שבכלוב. אופטימי חסר תקנה.
ואז החל להרגיש לא טוב. בכל הריצות והמשחקים היה מתנשף נורא..גם בזמן מנוחה הוא התנשף בלי הפסקה.
הוא יצא לבדיקות, אצל מיטב המומחים, שהודיעו לנו בצער, שלאסי יש גידול ממאיר בגרון ונותרו לו רק מספר שבועות לחיות.
בחום הבלתי נסבל שמקשה על כל הכלבים לנשום- אסי היה צריך לאסוף את כל הכוחות כדי לשרוד.
וביקשנו ממכם שתעזרו לנו להעניק לו בית- שאת הזמן שנשאר, כמה שלא יהיה, הוא יוכל להעביר, כמו שמגיע לו- במזגן שיקל על הנשימה, באהבה שתיתן לו עוד כוחות כמו אויר לנשימה.
טליה המדהימה, שראתה את הפוסט שלנו בפייסבוק, הגיעה אתמול כדי להציל את אסי.
היא הגיעה להעניק לו חיים. ולא חשוב בכמה זמן מדובר, מה שחשוב זה שלא יסבול עכשיו. מה שחשוב זה שגם אם יגיע היום להפרד, אסי יוכל לעזוב את העולם הזה אחרי שזכה בבית. כי אין דבר יותר נורא מלעזוב את החיים האלה בבדידות שמאחורי הסורגים.
זה אימוץ שבמלוא מובן המילה הוא גדול מהחיים טליה. אני יודעת שאסי כבר ממלא לך את הלב עד גדותיו והוא יעניק לך, לא משנה לכמה זמן, את האהבה-המתנה, הכי גדולה של חייך.
כי כשמצילים כלב שלא נותר לו הרבה זמן לחיות, לומדים ביחד איתו להנות ולחוות כל רגע ביום, שלפני כן היה כל כך שיגרתי ומובן מאליו. כל רגע ביחד הופך להיות יקר מפז מול משך הזמן.
אוהבים אותך מלא והלוואי ויהיו מי שיבואו בעקבותייך להעניק בתים גם לכלבים המבוגרים שלנו, שכל כך סובלים בכלובים בחום הנורא ולמרות שנשארו להם עוד שנים רבות לחיות..מאמצים פוטנציאלים כבר מחשבים את קיצם לאחור..
