כמעט 7 שנים שפיבי חיכתה בכלבייה. הילדה הכי עדינה בעולם, כזאת שתמיד היתה חופרת לעצמה בור ויושבת בתוכו..בסך הכל רצתה פינה חמה ושקטה אבל 7 שנים שאיש לא רצה לפתוח את הלב בשבילה. היא תמיד היתה "גדולה מדי" או "מבוגרת מדי", אצלנו היא תמיד היתה מדהימה וטובה מדי בשביל כל אחד..
ואז הגיעה המצילה שלנו. שלהם. זו שתמיד מוכנה לאמץ רק מעל גיל 100 ומעלה. זו שתמיד בוחרת לאמץ רק את אלה שמחכים הכי הרבה זמן- איילה המדהימה שלנו אימצה את פיבי והעניקה לה 3 שנים מאושרות. 3 שנים-שבשביל פיבי הם היו חייםשלמים.
אתמול הסרטן הכניע את פיבי, אנחנו יודעים שהלכת שקטה ומחויכת, שהספקת להגשים חלום ולצאת מהכלוב- לחיות חיים מלאים באהבה עם המשפחה הכי מחבקת ואוהבת שיכולת לקבל.
איילה נפרדת מפיבי ואנחנו מכאן מחבקים חזק חזק ואוהבים לעולם:
"שבוע אחרי לכתה של טנטונת יצא לפיבי גידול בפה.שגדל מאד מהר.בימים האחרונים.היא ממש סבלה מכאבים.ולכן הוחלט לתת לה למות בכבוד.מה שאמרתי לה מעל הקבר.לפני 3 שנים הגעתי לתלל לחפש כלב.ישבת בפינה שקטה מרוחקת.אמרו לי אותה לא יקחו היא זקנה בת 12 ולא מתחברת בקלות.מודה חששתי גם.אבל משהוא בעינים שלך לא נתן לי מנוח.אחרי חודשיים הגעתי לאמץ אותך.מהתחלה היית מתבודדת.נכנסת לחווה רק שלך היה מתאים.בוחרת בקפדנות את הילדים שאת אוהבת.מיללת חרישית שמלטפים אותך.שקטה .נאמנה.אהובה על כולם.אף פעם לא מפריעה.מגיעה לאכול ולקבל ליטופים.וממשיכה בדרכך האצילית.כן היתה לך הליכה אצילית.לימדת אותי שכל אחד הוא שונה.לא כולם מתחברים בקלות.שיש כאלה שאוהבים שקט.למדתי וכיבדתי אותך.אהבתי אותך מאד מאד.משהוא בשקט בשלווה שלך.השרה שקט עלי שהייתי יושבת ומשוחחת איתך.נגעת לכולנו בלב.ואז לפני חודשיים טנטונת נפטרה.ואת לקחת את זה הכי קשה מכולם.שבוע חיפשת אותה בכל מקום.ואחרי שבוע הופיע הגידול הארור הזה בפה.הלכתי איתך למספר וטרינרים.סירבתי לשמוע את הבשורה.וביום חמישי מצבך הדרדר.חשבתי שזה יחלוף.אבל זה רק החמיר.היום היה השיא.בהחלטה קשה מאד הלכתי לטרינר.שאמר שהמצב לא טוב.ואני הבטחתי לך שאת לא תסבלי יותר.אהובה שלי תודה על הזמן שהיית איתנו תמיד נזכור אותך.עדי ביקשה שאביא שני כלבים במקום.למלא את החלל.תמיד תיהיה בליבי.אוהבת הכי בעולם.יהיה זכרך ברוך
