התקשורת המורכבת בין דבורים (שעד היום לא הצלחנו לפענח אותה במלואה), והיכולת שלהן לשמור מידע מורכב ולהעבירו בינן לבין עצמן, הן סיבה טובה לחשוב שדבורים הן יצורים מודעים.
כך, לפחות, לפי כמה חוקרים חשובים.
העיקרון המנחה של תעשיית הדבש הוא לקחת את הדבש שהדבורים מייצרות במאמץ קולקטיבי עצום, כמזון להן ולצאצאיהן, ולהשתמש בו לצרכים שלנו. לצד זאת, התעשייה כרוכה בשורה של פרקטיקות, שבהנחה שהדבורים הן יצורים חשים ומודעים, גורמות להן בוודאי לסבל רב: בתהליך רדיית הדבש ממיתים את הרימות והזחלים של הדבורים, ולא פעם גם דבורים בוגרות.
כדי למנוע את התופעה של פיצול כוורות עם הופעתה של מלכת-דבורים חדשה, נהוג לחתוך כנפיים של מלכות-דבורים או להמיתן בגיל צעיר.
לכוורנות המסחרית מיוחסות גם פגיעות נוספות בדבורים ובסביבה הטבעית.
אז גם אם יש ספק לגבי רמת הסבל של הדבורים – למה לאכול דבש שנגזל מהן, כשיש לנו שפע של סילן?
למידע נוסף על דבורים ועל תעשיית הדבש:http://www.peta.org/issues/animals-used-for-food/animals-used-food-factsheets/honey-factory-farmed-bees/
וגם http://veg.anonymous.org.il/art37.htmlכולנו יודעים שהדבש בשבעת המינים הוא דבש תמרים – מתוק, סמיך ועשיר. סילאן מתאים לשימוש בכל מתכון שעושה שימוש בדבש. אז חוזרים למקורות, עוזבים את הדבורים לנפשן – ושלכולנו תהיה שנה… סילאן!