האם בעלי-החיים סובלים בגני חיות?
גני החיות של ימינו משתדלים להימנע מכלובים של ביטון וסורגי מתכת, ולהחזיק את בעלי-החיים במכלאות מוקפות בתעלה או בתאים שדפנותיהם שקופות. במקום המלה "כלוב" או "מכלאה" משתמשים במונח המכובס "תצוגה". המראה יכול להיות מרהיב, אבל מאחוריו עומד סבל עצום, סמוי ברובו. החיים של בעל-חיים בגן חיות מתאפיינים בבדידות, שעמום ומצוקה כרוניים. מרבית בעלי-החיים שבגן החיות זקוקים לרווחתם לשטחים גדולים לאין שיעור מאלו שניתן לספק להם גם במכלאות המרווחות ביותר. הם מותאמים לתנאי אקלים אחרים. האפשרות לשלבם במערכות חברתיות הולמות היא מוגבלת, ולא פעם בעלי-חיים מופרדים זה מזה או מוכנסים לכלוב עם בעלי-חיים בלתי מוכרים להם בשל אילוצים או אינטרסים של גן החיות. גם המאמצים הכנים ביותר לעצב את המכלאה באופן שידמה את בית-הגידול של בעל-החיים וייצור עושר של גירויים מתאימים, אינם מביאים אלא לתוצאות פתטיות ביחס לדבר האמיתי. החשיפה המתמדת לבני-אדם, ולגירויים המאפיינים את הסביבה האנושית, (כמו רעש ותאורה בלילה) אף היא מגורמי המצוקה המשמעותיים, מהם סובלים בעלי-חיים בגני חיות.
החיפוש של הקהל אחר ריגושים, והצורך של גן החיות לספק בידור, מביאים לפגיעות נוספות. כך, למשל, הציבור אוהב לראות גורים, וגני חיות רבים מספקים את הסחורה, בלי שיהיה פתרון הולם לגורים החמודים כשיגדלו. בעלי-חיים אחרים הופכים לא רצויים משום שהם לא משתלבים בקבוצה אתה הם מוחזקים או מסיבות אחרות. בעלי-חיים עודפים מומתים או נמכרים למוסדות שלא יספקו להם תנאים הולמים או לאתרים שהם ישמשו בהם מטרות ירי.
האם לגני חיות יש ערך חינוכי?
גני החיות של ימינו מרבים לטעון שהם לקחו עליהם משימה נעלה של חינוך הציבור לאהבת טבע. אולם בדיקת ההתנהלות שלהם בפועל מלמדת שהם עדיין מוסדות מסחריים, המתקיימים על סיפוק אטרקציות לציבור שמחפש בידור ובילוי קליל לשעות הפנאי. התבוננות שקטה ומרוכזת בקן נמלים בחצר, או צפיה זהירה בתנים או בשועלים בשטח פתוח בסמוך לשכונה שלנו, מלמדים אותנו הרבה יותר על הטבע ומחנכים אותנו הרבה יותר טוב לכבדו. איזו תפיסה של הטבע יכולה לצמוח משוטטות חטופה בין מכלאות מעוצבות באופן מלאכותי, שמוחזקים בהם בעלי-חיים מחוץ להקשר האקולוגי, החברתי וההתנהגותי שלהם? איזו תפיסה של חקירת הטבע יכולה לצמוח מביקור במקום שבו בעלי-החיים אינם יכולים להתחמק ממבטנו, בעוד אנו מקשקשים בקול רם, מתרוצצים בלי אבחנה ומכרסמים חטיפים על שביל אספלט?
גני חיות מלמדים את ילדינו שבעלי-החיים קיימים עבורנו, כאמצעים ולא כתכליות בפני עצמם: במקרה של גן החיות, בעלי-החיים קיימים כדי שנצפה בהם וכדי שיספקו לנו בידור. גני החיות מלמדים את הילדים להתייחס לבעלי-חיים כייצוגים של מין ביולוגי (פיל, אריה, טווס) בלי סיפור חיים אישי. הם הופכים את הכליאה של בעלי-החיים לנורמאלית בעיניהם. הם מלמדים אותם לצפות שהטבע יפרוש את סודותיו בפניהם ללא שום מאמץ מצדם. הם כשהם משוטטים בגן בחופשיות וצופים בבעלי-החיים הכלואים בכלוביהם, הילדים מפנימים את התפיסה לפיה יחסי שליטה וכוחנות כלפי בעלי-החיים הם הדבר הנורמאלי.
האם גני חיות מסייעים בשימור מינים?
גם יומרה זו של גני החיות היא כמעט חסרת כיסוי. גני חיות מעוניינים להחזיק בעלי-חיים שהם אטרקטיווים לציבור בשל גודלם, צורתם או צבעיהם. אין להם עניין להחזיק בעלי-חיים אחרים – ורבים מהמינים המצויים בסכנת הכחדה אינם מרהיבים ביופים. בנוסף לכך, הרביית בעלי-חיים בשבי והחזרתם לטבע הן משימות קשות מאוד – ומספר ההצלחות בכך זעום. הדרך הנכונה למנוע הכחדת מינים היא שימור מקומות המחיה הטבעיים שלהם, שם הם מתרבים טוב יותר מאשר בגני חיות.
על ניגוד האינטרסים של גני החיות
שמירת רווחתם של בעלי-החיים שבגן החיות מנוגדת, על-פי רוב, לאינטרסים אחרים של גן החיות. גן החיות מתמרן בתוך מרחב גדול של אילוצים: אל מול הדרישות של המבקרים במקום, אל מול הציפיות של גופים תורמים ומממנים ואל מול רשויות המדינה והרשויות המקומיות. כך, למשל, לגן חיות יש אינטרס להקטין את שטח התצוגה של מין בעלי-חיים לא אטרקטיבי כדי לפנות מקום לתצוגה של מין מושך קהל. לגן יש עניין לשלב אטרקציות נופש נוספות (טיולים ליליים, אירועים, מתקני שעשועים ועוד) גם כשהדבר גורם מצוקה לבעלי-החיים. המבקרים מעוניינים מאוד במגע קרוב ככל הניתן עם בעלי-חיים, שעבור בעלי-החיים הוא מסוכן: הוא עשוי להיות כרוך בחרדה, או להוביל לפגיעות ואף למוות בשל התנהגות לא אחראית של מבקרים (ידועה התופעה של האכלת בעלי-חיים בחפצים שמביאים לחסימת מערכת העיכול שלהם).
האינטרסים של בעלי-החיים זוכים, במצב זה, למעמד נחות, שכן אין לבעלי-החיים שום כוח אל מול כולאיהם. בעלי-החיים ממשיכים לשרת את הפונקציה שלהם כמוצגים גם כשהם סובלים. זאת בלבד שסבלם אינו מגיע כדי הידרדרות קשה במיוחד במראה החיצוני שלהם או כדי התנהגות מצוקה שמשמעותה גלויה גם לעינו של הציבור שאינו מבין בהתנהגות בעלי-חיים. לא פעם, אף מותם אינו מסב לגן נזק של ממש, שכן הם ניתנים להחלפה בקלות יחסית.
האם הכול שחור?
לא הכול שחור. עבור בעלי-חיים רבים, שנולדו בשביה, גן החיות מספק סביבה טובה יותר מאשר האופציות האחרות שהחברה האנושית מזמנת להם. אולם דבר זה אינו מעיד לטובתם של גני החיות אלא לחובתה של החברה האכזרית שלנו. המרפאות הווטרינריות של גני חיות מספקות לא פעם טיפול וטרינרי חיוני לחיות בר פגועות. אולם השיקום של בעלי-חיים שנולדו בשביה או שנפגעו בטבע צריך להיעשות במסגרות אחרות – לא במסגרת שהיא בבסיסה מסגרת של ניצול בעלי-חיים.
מה אפשר לעשות?
אל תבקרו בגני חיות, ועל תסייעו להם כספית.
התנגדו בתוקף לביקור בגני חיות במסגרת גן הילדים או בית-הספר שלכם או של ילדיכם.
חלק גדול מגני החיות בארץ הם גנים עירוניים. אם יש גן חיות עירוני בעירכם, פנו לראש העיר ולחברי המועצה ודרשו שלא להרחיב את גן החיות, ולהקצות משאבים לשיפור תנאי החיים של בעלי-החיים במקום.
הפיצו את המידע על גני חיות, והציעו גם לחבריכם להחרים אותם.
