תנאי הגידול שלהם הם מהקשים בתעשיות החי. החזירים הם יצורים אינטליגנטים ורגישים במיוחד – האינטליגנציה שלהם נחשבת גבוהה מזו של כלבים. לכן, לצד החולי, הכאב והסבל הפיזי שהם מנת חלקם היומיומית במשקים, סובלים החזירים גם מתסכול נורא ומשעמום עד כדי טירוף הדעת, פשוטו כמשמעו. לא פלא, אם כן, שתעשיית החזיר מצויה במקום גבוה בסדר היום של עמותת תנו לחיות לחיות.
ההתעללות בחזירים במשקים מקיפה את כל שלבי החיים והמוות שלהם. רוב החזירות המוחזקות בישראל כמכונות-הולדה חיות, מבלות חלק גדול מחייהן בתאי-ריסון שאינם מאפשרים להן אפילו להסתובב סביב עצמן. בקושי הן מסוגלות להיעמד ולהישכב. תנאי החסך המתמידים האלו מביאים את החזירות לחולשה, לאפתיה ולשיגעון המתבטא בתנועות סטריאוטיפיות החוזרות על עצמן. בחזרזירים המיועדים לשחיטה מטילים המגדלים מומים בימי חייהם הראשונים: סירוס, חיתוך ניבים וקיטום זנבות. הסירוס נועד למנוע ריח לוואי שאופייני לבשרם של חזירים שהגיעו לבגרות מינית. הסבר מוכח לחיתוך השיניים – אין. הוא נובע מטענה לא מוכחת שהחזרזירים עלולים לפצוע את עטיני האם. חיתוך הזנבות מתקשר לתנאי הגידול מהם יסבלו החזרזירים בהמשך: בגיל ארבעה שבועות, הרבה לפני גיל הגמילה הטבעי, מפרידים את החזרזירים מהאם, ומעבירים אותם למכלאות צפופות וחשופות. החזרזירים, שבאופן טבעי היו משחקים ומתרוצצים, כלואים על רצפה מחורצת בצפיפות שלא מאפשרת להם אפילו לשכב במרווח זה לצד זה. המשחק היחיד שזמין להם הוא הזנבות של חבריהם, אותם הם מוצצים, לועסים, ולעתים פוצעים. הפציעות עלולות להזדהם ולהסתיים אף במוות, כלומר בנזק כלכלי למגדל. במקום לספק לחזירים מרחב וחומרים למשחק ולנבירה, המגדלים קוטמים את הזנבות.
שורה של מדינות ברחבי העולם הסדירו את תנאי הגידול של חזירים, ואסרו לפחות חלק מהפרקטיקות האכזריות ביותר הנהוגות בתעשייה. בשנת 2002 מונתה גם בישראל ועדה לבדיקת הנושא, בה ישב בין היתר עו"ד יוסי וולפסון, מי שמרכז כיום את תחום החיות במשקים בעמותת תנו לחיות לחיות. המלצות הוועדה כללו איסור על חלק גדול מהפרקטיקות האכזריות הנהוגות בתעשייה – אולם הן נגנזו.
בשנת 2012 עתרה עמותת תנו לחיות לחיות, בשיתוף עמותת אנונימוס, לבג"ץ, בדרישה להתקין תקנות לפי חוק צער בעלי-חיים, שיקבעו תנאי מחיה מינימאליים עבור החזירים בתעשיית הבשר. בעקבות העתירה חודשה העבודה על התקנות. עם זאת, גם אם התקנות שיותקנו יהיו הטובות ביותר שאפשריות, תעשיית החזיר תמשיך להחזיק חזירים בתנאים שמוכתבים בעיקר על-ידי שיקולים כלכליים, ושאינם עונים לצרכים הבסיסיים של יצורים חשים, מורכבים וסקרנים, שזכאים כמונו לחיות בחירות ובאושר ועד לשיבה טובה.
