01/03/2016

טבעונות תנו לחיות לחיות

הווטרינרית האוסטרלית ד"ר לין סימפסון ליוותה 57 משלוחים ימיים שיצאו מאוסטרליה. את רשמיה מהאוניות היא הביאה בסדרה של טורים שהתפרסמו באתר splash.

אנו מביאים כאן תרגום של קטעים מטורים אלו. ניתן להגיע באמצעות הקישורים לטורים המקוריים

מתבשלים בחיים

http://splash247.com/livestock-cooked-alive-at-sea/

"אני לא זקוקה לצפות בתכניות בישול, ראיתי את זה קורה בעיניים.

הסיכון על סיפונן של ספינות המשלוחים החיים הוא הגבוה ביותר באמצע השנה, כאשר אנחנו (אוסטרליה) לוקחים בעלי-חיים שהסתגלו לתנאי החורף לחצי הצפוני של כדור הארץ, בו שורר קיץ. זה הזמן עכשיו. המטען שלנו (כבשים ובקר) עשוי להתבשל – באופן מילולי – מעקת חום סביבתית, כאשר הטמפרטורה על הסיפון במדחום רטוב [שלוקח בחשבון את עומס החום] עולה על 30 מעלות, והלחות מתקרבת ל-90% ומעלה, או אם הם סובלים ממחלה קיימת, כגון שפעת – בדומה לעגל בתמונה, עם קצף באף."

"כשאירוע של עקת חום מתרחש, כל הידיים מיד על הסיפון. הספינה מסתחררת במעגלים [כדי ליצור תנועת אוויר]. כל מחסום אפשרי מוסר. לרוב, בעלי החיים מותחים את צוואריהם דרך מעקות המכלאות, בניסיון נואש להשיג חמצן. חום גופם עולה בשל החום הסביבתי ובעקבות החיכוך הפנימי של הנשימה. פעימות הלב גוברות ככל שבעלי-החיים מתייבשים, דמם הדל בחמצן נעשה סמיך יותר ויותר, וקשה יותר ויותר להזרמה בגוף.

הם מתחילים להתחרות על קרבה למאווררים. החזקים ביותר מטפסים על החלשים לפתח אוויר. כשהם נחלשים הם קורסים, מאבדים את הכרתם ומתים. טמפרטורת הגוף של כבש היא 38.5 מעלות. יום אחד היה לנו סיפון שלם שהתנהג כפי שתיארתי. אנחנו איבדנו אותם מרגע לרגע. הם נפלו סביבנו כאילו מישהו ירה בראשיהם. רק שלא היה אף קליע. ברגע שהם היו נופלים על הסיפון, היינו גוררים אותם החוצה, ואני הייתי חותכת את גרונם. יום אחד, בזמן שהייתי חותכת גרונות של כבשים בעקת חום, כשיטה של המתת חסד, נכוויתי מזרם דם שפרץ מאחד הגרונות.

בבני אדם קיים חשש לנזק מוחי כשטמפרטורת הגוף מגיעה ל-41 מעלות ומעלה. פעלתי מתוך ביטחון שמרגע שקרסו בעלי החיים האלו לעולם לא יתאוששו. חששתי שאם מי מהם היה שורד הוא היה מת באטיות, תוך שבוע, מכשל כליות. להרוג, להרוג, להרוג. בכבש הבא ששחטתי, השתמשתי במדחום של הסיפון למדוד את טמפרטורת הגוף שלו. נדהמתי למצוא שהיא היתה 47 מעלות. בערך אותה טמפרטורה שבברז המים החמים במשק בית ממוצע. השומן שלהם נמס כמו ג'לי שקוף למחצה. הם התבשלו מבפנים.

בעודם מתבשלים בחיים, השרירים שלהם איבדו צבע. הם התפרקו לנגד עינינו. זו היתה משימה מזוויעה לכל מי שהיה על הסיפון. הצוות סיכן את חייו בעבודה בסביבה רעילה כל כך. מבחינה בטיחותית אסור שרמות האמוניה יעברו את ה-25 חלקיקים למיליון. הרף הזה נחצה מזמן. לאחר מכן, נדרש מכולנו לגרור גופות מתות ולהשליך אותן לאוקיינוס. אם הדבר מתעכב, העבודה נעשית קשה ומגעילה יותר. רגליים נקרעות מהגופה, פשוטו כמשמעו, בזמן שאתה מנסה לגרור אותה והיא מתפרקת לחלקים.

והסיפון מריח כהכלאה בין מנגל של יום ראשון לבין פגר דרוס על הכביש."

 

כשהים סוער

http://splash247.com/live-animal-export-shippings-high-risk-moving-feast/

"כשהים רגוע, הדברים קורים לרוב כמצופה, אבל כשהים סוער, דברים לא צפויים מציבים אתגרים קשים יותר.

קרה לי שסיפונים מכוסים בצואה בעומק של 30 ס"מ נשטפו ונוקו למשעי ע"י מספר גלים שנשברו על הספינה במהלך הלילה – עם האבדן האפשרי של כמה בעלי-חיים שנסחפו לים, ואחרים שספגו פציעות, כגון שברים ברגליים ובצוואר, לאחר שהוטחו אל מעקות המכלאות.

בזמנים אחרים, הטלטלות והתנודות של הספינה מכשילות את השטיפה של הסיפונים, ועושות חיים קשים למי שמנסה לנקות ולנקז את הסיפונים.

פעם אחת, בים הדרומי, איפשהו בין אוסטרליה לאנטרקטיקה, אחד הגלים הקפואים הרבים העיף כבש וזרק אותו כך שנחת על יתד של אחד מהשערים. גופו של הכבש נקרע מהחזה עד הירך, ונחת לרגליי כשהכבד והמעיים שלו נשפכים על המגפיים שלי ועל המעבר. גם כבשים בסיפונים העליונים אף הם הוכו בידי גלים ממזריים – נזרקים לכל עבר כמו בובות סמרטוטים. אלפי כבשים נחנקו תחת כבשים אחרים, ומאות מתו מהיפותרמיה בתוך שעות".

 

ים של צואה

http://splash247.com/live-export-is-in-deep-shit/

"מיום ההעמסה, צואת בעלי-חיים מתחילה להיערם על הסיפון… ההצטברות שלה הופכת את אזורי המחיה של בעלי-החיים ללא מתאימים. חלק מעבודתי היה לנהל את הניקיון, השטיפה והריפוד מחדש בנסורת לאורך המסע.

בד"כ היינו בונים את תכנית הניקיון אחורה. היינו צריכים להיות נקיים ככל האפשר כשאנחנו מגיעים לנמל היעד, ולכן נדרשה שטיפה יום קודם לכן. בנוסף, היינו צריכים לפוגג את עקת החום ואת הריכוזים הגבוהים של אמוניה באזורי סכנה כגון מפרץ עדן, מצרי הורמוז והמפרץ הפרסי. בין לבין היינו שוטפים כמה שהיה אפשרי מבחינה לוגיסטית. אלפי טונות של צואה ושתן של בעלי-חיים נשטפו הישר מעבר לסיפון.

התקנות על זיהום הים הן לא חד-משמעיות, ולפעמים לא היינו בטוחים אם מותר לנו להזרים לים כמויות כאלו של ביוב. אז היינו שוטפים בלילות, כדי להתחמק ממעקב של לוויינים, שכן היינו משאירים בנתיב שלנו שובל ברור של צבע.

לשטיפה היו יתרונות. היא ניקתה את הסיפונים ואת הבקר, והפחיתה את ההצטברות של חום ושל גזים. ידיד שלי, שהפעיל בית ספר לצלילה סיפר לי שכשאנחנו מגיעים לנמל, תמיד יש מגוון מעניין יותר של חיות ים, כולל כרישים לווייתניים. הוא היה מתקשר אליי באוסטרליה לשאול מתי אנחנו מגיעים שוב לירדן, כך שיוכל לקבוע סיורי צלילה. עשינו את המעט שלנו לטובת התיירות.

הצדדים השליליים כללו הוספת זיהום לים, והאפשרות של התזת גורמים מזהמים לפצעים של בעלי-החיים ולעיניהם".

 

רפואה וטרינרית על המים

http://splash247.com/live-animal-export-animal-hospitals-at-sea/

"הווטרינר הממוצע ביבשה עובד במרפאה או בבית חולים. בספינות המשלוחים החיים כל מה שיש לנו הוא מה שמכונה בלשון מכובסת "מכלאות בית חולים". אנו משתמשים באזורים האלו להחזקה של בעלי חיים חולים, חלשים או פצועים, שנלקחים מהמכלאות הרגילות, הדחוסות. זה מקל על טיפול רפואי ומנוחה. עוד מספקים לנו מקרר וחדר ייעודי, או ארגז תרופות, תלוי בגודל הספינה.

מכלאות בית חולים הן המקום בו נערכים מרבית הניתוחים, והמקום בו ניתן להחזיק בעלי החיים במשטר תרופות ארוך או מורכב. ניתוחים לא דחופים נערכים בד"כ בימים בהם שוטפים את הסיפון, כך שניתן להשכיב את בעל החיים על רצפה יותר היגיינית ממה שזמין בדרך-כלל.

אולם היתרון העיקרי של מכלאות בית חולים הוא שהן מספקות מספיק מרחב לבעלי חיים חלשים לנוח ולאכול בלי תחרות, מבלי שיירמסו. הן מאפשרות גם צוות גדול יותר, ולעתים קרובות מרחב נקי יותר לבעלי-החיים כדי להסדיר את חום הגוף שלהם.

לרוב, מיד לפני העגינה בנמל היעד לשם הפריקה, נותנים לבעלי החיים במכלאות בית החולים תרופות, ומערבבים אותם בין בעלי החיים האחרים. בספינות רבות בהן הפלגתי הכחישו איזשהם תחלואה או טיפולים רפואיים במהלך מסעות מסוימים. זוהי, כמובן, מרמה, אבל זה מגדיל את הסיכוי שבעלי-החיים ייפרקו במהירות האפשרית, לטובתם.

בעל חיים שאינו כשיר לפריקה למשאית יירה או יישחט. זה נעשה לרוב יום לפני ההגעה לנמל, כדי שניתן יהיה להיפטר מהגופה ולהעלים כל סימן למחלה.

מכלאות בית החולים מאוכלסות לרוב מחדש בבעלי חיים בריאים, וההיסטוריה של קיומן שוב אינה ניתנת לזיהוי לעין הלא מאומנת".

 

שאריות תרופות בבשר שלך?

http://blogs.timesofisrael.com/the-sickening-journey-to-your-table/

"החקיקה האוסטרלית דורשת שכל בעלי החיים שמזוהים כחולים במהלך המסע יקבלו טיפול רפואי או יומתו. מאחר שבמהלך המסע בעלי החיים מתכסים בזיהום צואתי, לא ניתן לקרוא את מספרי הזיהוי האינדיווידואליים בתגי האוזן שלהם. לכן קשה, אם לא בלתי-אפשרי, לשמור תיעוד של הטיפולים. למען בטיחות הצרכן, כל בעלי-החיים שנפרקים צריכים להיחשב סכנה בריאותית – בין אם ממחלה, זיהום או שאריות תרופות – לפחות למשך שלושה חודשים.

אף אחד לא רוצה להיות חולה, במיוחד לא באירוע מיוחד או בזמן נסיעה. כשהייתי בישראל לאחר משלוח של עגלים חיים, הייתי רואה בשר באטליזים עם סימני זריקות עמוק בתוך הבשר. סימני החבורה היו אופייניים לסוג המזרקים שהיינו משתמשים בהם בספינות. הגודל של החבורה לימד על העומק בו התפשט הריכוז העיקרי של התרופה. הצבע של החבורה לימד על זריקה טרייה, כלומר על בשר שמציב סכנה גבוהה לשאריות תרופתיות".